חשד: יוני בן-מנחם שלח את המייל המכפיש על רשות השידור

מי עומד מאחוריי המייל המשמיץ ששוגר מהכתובת "גרון עמוק מאוד" ושהוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת של רשות השידור? בתחילת הדרך הופנה החשד לעבר משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות לשעבר של הערוץ הראשון, לאור זאת שכינויו נכלל בהודעת המייל, והוא אפילו הושעה בעקבות כך מעבודתו ברשות השידור. בעקבות תלונה של נסטלבאום פתחה יחידת הסייבר של משטרת ישראל בחקירה לאיתורו של המפרסם האנונימי.

והנה, לפי החשד, במסגרת החקירה עלה שמו של מנכ"ל רשות השידור לשעבר, יוני בן-מנחם, שלכאורה שיגר את הודעת המייל המשמיצה את רשות השידור והעומדים בראשה. בן-מנחם כיהן כמנכ"ל רשות השידור עד אשר פוטר באוגוסט 2014 על-ידי כונס הנכסים הרשמי, שהוא גם המפרק של הרשות, פרופ' דוד האן.

לאחר חקירה שערכה המשטרה, העבירה זו את התיק לפרקליטות, תוך שהיא מציינת כי יש מקום להעמיד את בן-מנחם לדין.

המייל המשמיץ, שנשלח בתפוצה רחבה מכתובת אנונימית, ושאודותיו פורסם לראשונה בחשבון הטוויטר של העיתונאי נתי טוקר, הופץ מבלי לחשוף כביכול את זהות השולח. עם זאת, בהודעת המייל היה כתוב השם "משה נסטל", אשר נחזה להיות שמו של השולח.

כפי שפורסם ב"גלובס", לאור החשד כי נסטלבאום הוא זה העומד מאחורי המייל המשמיץ, החליט העורך הראשי של רשות השידור, יונה ויזנטל, להשעותו מעבודתו. בעקבות השעייתו הגיש נסטלבאום, בחודש ינואר השנה, לבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה למתן צו מניעה דחוף נגד ההחלטה.

כאמור, נסטלבאום אף הגיש תלונה במשטרה, על מנת שזו תחקור מי הפיץ בשמו את המייל המכפיש. לאחר שהמשטרה פתחה בחקירה, ויזנטל החליט להחזירו לעבודה.

נסטלבאום אף הגיש נגד ויזנטל, באמצעות עו"ד אמיר טיטונוביץ, לבית משפט השלום בראשון-לציון תביעת רשלנות בסך 300 אלף שקל, ובמסגרתה טען כי בהשעייתו הנחפזת והבלתי מוצדקת נגרמו לו נזקים רבים ועוגמת -פש. עתה מצוי העניין על שולחן הפרקליטות.

בן-מנחם מסר בתגובה: "אני לא מאשר ולא מכחיש את הנושא".

נסטלבאום: ויזנטל וחסון ניסו "לחסל" אותי

נסטלבאום מסר ל"גלובס" את תגובתו המפורטת, בהתייחסות ביקורתית לראשי רשות השידור: "איילה חסון, המנהלת הזמנית של חטיבת החדשות, ויונה ויזנטל הוכיחו, לדעתי, כי אין להם את הכישורים לשמש מנהלים בגוף ציבורי, וכי התפקידים שהם ממלאים גדולים על מידותיהם. רק מנהל שהוא חובבן יכול להשעות עובד מתפקידו, או להוציאו לחופשה כפויה, באמצעות הודעת SMS, בהחלטה אמוציונלית ולא מקצועיות, בעקבות ציוץ שפורסם בטוויטר, בניגוד להוראות התקשי"ר ונהלי שירות המדינה, ומבלי שהוא שומע קודם לכן את תגובתו של העובד או עורך לו שימוע".

לדבריו, "חסון, שלחה אליי הודעת SMS, כשהיא מסתתרת מאחורי גבו של ויזנטל, תולה בו את האחריות להשעיה ואינה לוקחת אחריות למעשה החמור שהיא עשתה.

"תגובתם של ויזנטל וחסון הייתה היסטרית ומגמתית, ואין לי ספק שהיא נועדה לחסל אותי ללא כל קשר לעובדות. באימייל שנשלח, שלא על-ידי, כפי שהוכיחה חקירת המשטרה, לעובדים ברשות השידור, התבקשו העובדים לדווח למבקר המדינה על מעשי שחיתות שידועים להם ואשר בוצעו תחת ההנהלה הנוכחית.

"אם אימייל מסוג זה מערער את ביטחונם של מי שמשמשים בעת הזאת מנהלי רשות השידור - סימן שיש להם כנראה ממה לחשוש, שהרי מי שאין לו ממה לחשוש, לא היה נוקט בדרך קיצונית וחסרת פרופורציות כפי שנהגו השניים במקרה זה, שהרי באימייל שנשלח יש לא יותר מאשר קריאה לגלות אזרחות טובה".

עוד מציין נסטלבאום כי "לפני מספר חודשים הגשתי תביעת נזיקין אישית על סך 300 אלף שקל נגד ויזנטל. התביעה נדחתה מסיבות טכניות, כיוון שלא התבקש אישור מפרק רשות השידור להגשתה, למרות שהתביעה הוגשה רק נגד ויזנטל, ולא נגד רשות השידור.

"בעקבות תוצאות חקירת המשטרה, בכוונתי להגיש תביעה מחודשת נגד ויזנטל ולצרף לתביעה זו גם את איילה חסון, המבקשת להתנער מאחריותה למעשה.

"תפקיד בכיר בשירות הציבורי אינו רק תואר להתקשט ולהתכבד בו. הוא נושא עמו גם אחריות למעשים הנעשים שלא כדין. עתה, משהובהר מעבר לכל ספק על-ידי המשטרה כי אין לי שום קשר לאימייל שאותו ביקשה חסון לקשור בשמי, ברור לכל כי התנהלותה של חסון הייתה נגועה בשיקולים מגמתיים ולא ענייניים, ועל הגברת חסון לשאת בתוצאות מעשיה החמורים".

מיחידת המשטרה מסרו: "לאחר חקירת משטרה הנושא הועבר לפרקליטות, והוא מצוי על שולחנה".

מרשות השידור נמסר בתגובה: "משה נסטלבאום ודברי ההבל היוצאים מפיו אינם ראויות לתגובה".

עורכי הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס, המייצגים את נסטלבאום בהליכים שונים וייצגו אותו בהליך כנגד השעייתו מרשות השידור, מסרו בתגובה: "אנו מברכים על בירור האמת ופיזור העננה שהייתה מעל לראשו של מרשנו. מתחילת הדרך, ולאחר שמרשנו הציע כי יעבור בדיקת פוליגרף יחד עם אנשי ההנהלה, היה ברור כי ההחלטה להשעותו הייתה נמהרת ובלתי הולמת גוף עיתונאי ממלכתי, האמון על הפנמת ההבדל שבין חשד סתמי בעלמא לבין חשד המבוסס על ממצא קונקרטי. ראוי כי החיפזון בפרסום החשד כנגד מרשנו אז יילמד כלקח ויציב נורת אזהרה אתית בעבור כל עיתונאי".