כ-150 חללי סטודיו פותחים את דלתותיהם ומארחים קהל בסוף השבוע הקרוב, במסגרת אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" של תל-אביב. בין אלה בולטת קבוצה מיוחדת, שלא רק מציגה את הסטודיו במצבו היומיומי אלא יוצרת עבודת "סייט ספסיפיק" - יצירה מיוחדת לחלל, שנועדה לעיני הקהל. זהו פרויקט "מעבורת חלל", שאוצרת הילה כהן-שניידרמן בפעם השלישית. מטרתו לאפשר לאמנים להתגבר על הפער בין מקום היצירה לבין מקום התצוגה.
"הנחת המוצא היא שהסטודיו מהווה מעין 'מעבורת חלל' - מקום בו מתקיימים תנאי שקט וחופש, ועל כן הוא מקפל בתוכו אפשרות להתנסות, לדמיין, ליצור ולהאמין", כותבת האוצרת. "ההכלאה בין הסטודיו לחלל תצוגה זמני, מאפשרת לשמור על ההיבט הניסיוני של תהליך העבודה גם בשלב ה'תערוכה'. לצד זאת, הזמנת הקהל הרחב לבקר בתוך עבודת אמנות, מייצרת הזדמנות למפגש אישי בין המבקרים לאמנים-המארחים, שאינו מתווך על-ידי שומרים או אוצרים, והופכת את הסטודיו הפרטי לחלל סמי-ציבורי למשך סוף השבוע".
הילה עמרם חושפת את הסטודיו העמוס שלה, על אוספיו וחפציו. היא פורסת את גלגוליו, החל מהסיפור של האובייקט הבודד ועד לקשרים שבין החפצים השונים. עמרם נוהגת לעבוד בתהליכים המשלבים צמיחה ותרבית של אורגניזמים מן הצומח עם תהליכים כימיים. ההצצה לסטודיו שלה היא כמו מפגש עם מדען במעבדה, וניסיון לחדור לנבכי המחקר האישי שלה (חדר מס' 409, אלנבי 94 קומה 4).
פלג דישון וליאור שור הם אמנים ובני זוג היוצרים ביחד ולחוד בבית אחד. האם, כמאמרם של צמד האמנים הבריטים גילברט וג'ורג', "כל פרט מחייהם הוא אמנות?" איך ניתן לשמר טריטוריות נפרדות אבל גם ליצור במקביל יצירה משותפת? השניים מתבוננים מחדש בטריטוריה הביתית שלהם, מאפשרים לעצמם ולמבקרים לקוראה ולהשתמש בה כמגרש משחקים. ("הנוי", רחוב החשמל 11, דירה 1)
הסטודיו של הראל לוז נמצא בבניין שנבנה ב-1947, המיועד להריסה בעוד שנה. בעבר הסטודיו שימש כחנות, ונותרו בו שאריות חפצים ותמונות מזמנים שונים, שאת חלקם פינה כשהחל לאייש את החלל ואת חלקם השאיר. בפרויקט הנוכחי, הוא מתחקה אחר האדריכלות הפנימית של החלל, על חפציו, חוטי החשמל הפרוסים לאורך הקירות כמעין סבך מטפס, צינורות ושאר מזכרות ("סימנים", רחוב רבי עקיבא 3).
רמי מימון מציג שתי עבודות וידיאו, המעלות דימויים אייקוניים קדומים, מנפישות אותם דרך תנועה ואור ומייצרות להם הקשר חדש. בעבר עבד מימון עם שפת סימנים ועם הקלטות צלילים המעידים על שעות היום השונות. כעת הוא מתמקד באור. (רחוב ריבל 26)
זמיר שץ מציג את המיצב "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", כחלק ממהלך משמעותי בחייו: "ב-31.05.15 אני מתכוון לעזוב את הסטודיו והבית שלי בשש השנים האחרונות ואת העיר בה התגוררתי בה 23 שנה. עד אז אני מתכוון למכור ולחלק את כל העבודות, הספרים והציוד שיש ברשותי. את היומיים שבהם אארח מבקרים בביתי אני רוצה לנצל לצילום ותיעוד של הרגע העצוב הזה בחיים שלי", הוא כותב (רחוב מטלון 6).
עוד משתתפים מילי ברזילי ושחר נעים (רחוב ישכון 41), ושירי טרקו ויואב וינפלד ("חדרים", דרך שלמה 61).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
