מרחב פנימי, אמינות וסחירות: זו הניסאן אלמרה החדשה

רוב יצרני הרכב היפנים מתייחסים למכוניות המשפחתיות שלהם כאל "מותגים בתוך מותגים" - מעין אייקונים שיווקיים, שמזוהים מיידית עם החברה ונמכרים בכל רחבי העולם באותו שם וכמעט באותה תצורה, במשך עשרות שנים. לטויוטה יש את הקורולה, שנמכרת תחת השם הזה בארבע יבשות מאז 1966. להונדה יש את הסיוויק, שממלאת תפקיד דומה מאז 1972 ואילו למאזדה יש בעשורים האחרונים את ה-3. לניסאן, לעומת זאת, יש בפלח המשפחתי משבר זהות.

ניקח למשל את המשפחתית, שנמכרת אצלנו החל מתחילת השנה הנוכחית תחת השם "ניסאן אלמרה". המכונית מיוצרת במקסיקו ונמכרת בארצות הברית תחת השם VERSA. לצדה מציעה ניסאן בארצות הברית משפחתית אחרת, עם פלטפורמה שונה לגמרי, שנושאת את השם סנטרה.

לעומת זאת באירופה נמכרת המשפחתית של ניסאן בגרסת האצ'בק מודרנית, עם בסיס שונה, שנושאת את השם "פולסאר". ברוסיה משווקת ניסאן את המשפחתית שלה תחת השם "אלמרה", כמו אצלנו, אבל בפועל זו מכונית שונה לגמרי מהאלמרה הישראלית וגם היא, הפלא ופלא, ניצבת על פלטפורמה משפחתית נפרדת, עם בסיס גלגלים ארוך יותר, שמבוססת על המשפחתית של ניסאן, שנמכרת ביפן תחת השם סילפי.

מבולבלים? כנראה שגם אנשי ניסאן. כך או כך, למשבר הזהות הזה יש מחיר. בישראל, למשל, הלקוחות הפרטיים והמוסדיים בפלח המשפחתי התרגלו במהלך השנים לא לספור את ניסאן כמועמדת ממשית. אמנם לניסאן הייתה בשנים האחרונות נציגה משפחתית בשם טידה, אבל היא לא ממש התברגה בפלח ואפילו לא שווקה כאן ברציפות.

אבל כעת, כך טוענים אנשי ניסאן, יש לחברה מכונית משפחתית, שראויה להתברג בפלח המיין-סטרים בישראל. אמנם עדיין לא משפחתית מלאה אלא רק משפחתית ביניים שמוצבת בפלח הקומפקטי/זול מול סקודה ראפיד ושות' - אבל מדובר בסגירת פער רציני של המותג.

חיצונית אין ספק שהאלמרה החדשה מהווה צעד גדול לכיוון המיין סטרים בהשוואה לטידה נטולת החן, שאותה היא מחליפה. לאלמרה החדשה יש אורך מכובד של 4.46 מ', בסיס גלגלים משפחתי, זנב נאה ופרופורציות מאוזנות הרבה יותר. היא בוודאי לא מלכת הכיתה, והיא לא עוצרת את התנועה ברחוב, אבל בגרסה המאובזרת עם תוספת של חישוקים נאים וכמויות מכובדות של כרום נוצץ מייד-אין-אמריקה, היא מקבלת כרטיס כניסה למועדון המקובלות.

תא הנוסעים מספק שפע של מרחב. הגג גבוה יחסית, המושבים מרווחים והמושב האחורי יכול להכיל ברווחה שני מבוגרים בגודל מלא פלוס נוסע קומפקטי. במיוחד מרשים מרחב הרגליים מאחור, שמאפשר למתוח את הרגליים אפילו כאשר נהג גבוה מאכלס את המושב קדמי. עוד מאפיין טיפוסי של מכונית גלובלית - הכינוי האופנתי בתעשיית הרכב למשפחתיות VALUE מהז'אנר הזה - הוא תא מטען שימושי. התא של האלמרה לא עצום בגודלו כמו של הראפיד והטולדו, אבל מספק נפח של 422 ליטר והוא נוח להטענה.

מכוניות מהקטגוריה הזו הן לא המקום לחפש בו יצירתיות בתא הנוסעים והאלמרה אינה חריגה. עמדת הפיקוד מעוצבת בקווים זורמים ויעילים, לוח המחוונים מספק את כל המידע הדרוש בצורה פשוטה וברורה וכמה חיבורי USB ומערכת מולטימדיה מהתקנה מקומית עם מסך 5 אינץ' (בדגם המאובזר) מספקים את טאץ' ההיי-טק המינימלי שנדרש כיום.

האבזור בדגם היקר מכובד וכולל בין השאר מערך נאה של מערכות בטיחות מדור אחרון, בקרת שיוט ועוד. איכות חומרי הדיפון בסיסית למדי עם פלסטיק קשיח בתור המרכיב הדומיננטי, אבל שילוב של טקסטורות וצבעים משדרג את התחושה הכללית. בידוד הרעשים מכובד, איכות ההרכבה של המפעל המקסיקני טובה ולא מצאנו בתא שום מעידות בולטות לעיין ולאוזן. בסך הכל שום דבר בתא לא מסעיר את החושים אבל גם לא מטיל שיממון על הנוסעים.

באגף ההנעה מצוידת האלמרה במנוע בתצורה ישראלית קלאסית: 1.6 ליטר עם 109 כ"ס, בלי טורבו ובלי סופרצ'ארג'ר. זה לא המנוע המעודן ביותר בסביבה, אין לו את המומנט העוקצני של מנועי הטורבו הקטנים של האירופאים (ושל הניסאן נוט) ותגובת הדוושה ללחיצה לא חדה במיוחד - אבל ברכב עם משקל עצמי של כ-1,130 ק"ג בלבד, הוא מספק את הדרישות הטיפוסיות: האצות מתקבלות על הדעת במישור ושיוט רגוע יחסית בטווח של 110 עד 140 קמ"ש. האצה בעליות תלולות כבר דוחפת את המנוע לטריטוריה העליונה בקשת הסל"ד ודורשת מהנהג אורך רוח והתעלמות ממחאות מכאניות הקולניות.

לתיבת ההילוכים הרציפה אין שליטה ידנית אך היא מהדור האחרון של ניסאן וברוב המקרים - פרט להאצה אגרסיבית - היא מייצרת החלפות הילוכים חלקות ו"מדורגות" באופן מספק, ללא האפקט הקולני המטריד של תיבות רציפות. צריכת הדלק המוצהרת נעה סביב 15 קילומטרים לליטר. נהגים רגועים יוכלו להתקרב ל-13 קילומטר לליטר בתנאים אמיתיים.

על הכביש מפגינה האלמרה היגוי קל למדי ולא ספורטיבי אבל היא לא מפחידה את הנהג ומפגינה צייתנות גם על כבישים הרריים ומפותלים. אין לה משקל עודף, יש לה כושר תמרון עירוני מכובד וספיגת הזעזועים שלה לא רעה ביחס למקובל בקבוצה. בקיצור, מתאימה למי שלא מציב סטנדרטים גבוהים מדי.

הניסן אלמרה היא לא פריצת דרך בשוק הרכב העולמי ואפילו לא בפלח המשפחתיות הישראלי. אבל צריך לזכור, שרוב לקוחות הטיפוסיים בפלח המשפחתיות הבסיסיות של ישראל הם לקוחות מבוגרים או נהגי ציים, שטרם פילסו לעצמם מעמד בכיר בארגון ובדרך כלל מרוצים מכל רכב משפחתי צמוד, שהחברה מעמידה לרשותם.

כמובן, שהתמורה האובייקטיבית שלה הייתה הרבה יותר גבוהה במחיר שבו היא נמכרת לצרכן בארצות הברית - כ-13 אלף דולר. אבל במדינה מוכת המיסוי שלנו אפילו מחיר של 110-117 אלף שקל לפני ההנחות האגרסיביות המקובלות כיום, הוא "תחרותי". כך או כך היא ממלאת את התכלית שלשמה נוצרה בשילוב עם מוניטין מוכח של אמינות וסחירות בשוק היד השנייה וסוגרת פינה חשובה במערך הדגמים של המותג.

חלק מהמתחרות

יונדאי i25 1.6 ליטר

במחיר שמתחיל בכ-112 אלף שקל מציעה ה-i25 עיצוב חלקלק, תא נוסעים מושקע ורמת אבזור מכובדת. מנוע ה-1.6 ל' מייצר 124 כ"ס ומעניק ביצועים נמרצים אם כי יש חסכוניות ממנה בשוק. המרווח הפנימי פחות נדיב משל האלמרה אך תא המטען גדול משמעותית

סקודה ראפיד/סיאט טולדו

האחיות ראפיד/טולדו הן בין מובילות המכירות בפלח. בדגם האוטומטי, שמחירו הרשמי כ-119 אלף שקל, יש מנוע טורבו 1.4 ל' ותיבה כפולת מצמדים, שהופכים אותן לזריזות. המרווח הפנימי שלהן נדיב עם תא מטען עצום של 550 ליטר

פיג'ו 301 1.6 ליטר

הודות לשער האירו הגרסה האוטומטית מוצעת בכ-95 אלף שקל בלבד. הספק המנוע הוא 115 כ"ס, תיבת ההילוכים מיושנת אבל הביצועים זריזים. בסיס גלגלים של 2.65 מ' מעניק לה מרחב פנימי עצום לצד תא מטען בנפח 507 ליטר

 ניסאן אלמרה