הספורט הישראלי נמצא בקיץ הזה במצבו הטוב ביותר מעולם מבחינת הפוליטיקה של הספורט, זו שמתקיימת כל הזמן אבל בדרך כלל נמצאת מתחת לרדאר הציבורי. עסקני הספורט, אלה שעוסקים באופן שוטף בענייני קיומו של הספורט, תקנוניו ותקצובו, הם אלה שדואגים לכך שהספורטאים הישראליים יהיו יכולים להשתתף באופן קבוע בתחרויות בינלאומיות. בסוף השבוע בציריך ניתנה הגושפנקה לכך שהלגיטימיות של הספורט הישראלי להשתתף באירועים בינלאומיים חזקה מאי-פעם, בשונה ממצבה המדיני של ישראל.
ההחלטה של ג'יבריל רג'וב להשתמש בנשק יום הדין, שמעולם לא נשלף במוסדות הספורטיביים - השעיית מדינה חברה ושוות זכויות כמו כל המדינות החברות בארגון הבינלאומי פיפ"א - חשפה אותו למסע לחצים פנימי שכלל לא קשור לעניין עצמו. ראשי הארגון, ספ בלאטר והנסיך עלי בין חוסיין מירדן, הבינו שחייבים לנטרל את הכוונה הזו, ולא משנה אם ועד כמה הטענות של התאחדות הכדורגל של הרשות הפלסטינית נכונות.
הנסיגה ברגע האחרון מהצבעה הוכיחה את כוחו של הארגון הבינלאומי (במקרה הזה פיפ"א), והראתה עד כמה הספורט לא יכול ולא רוצה להתערב בעניינים פוליטיים, בסוגיית גבולות, בנושאים שהקשר בינם לבין הספורט, הספורטאים, המתקנים והציוד אינו הדוק ונמצא במעגלים רחוקים מהפעילות עצמה. האיום של התאחדות הכדורגל הפלסטינית ירד ברגע האחרון, והסיכוי שיעלה בעתיד קטן עד אפסי, כי הבעיות שהוצגו ייפתרו, כי לכל הצדדים (ישראל, רש"פ, פיפ"א ואיתה כל גופי הספורט הבינ"ל) יש רצון לפתור אותן וכל הצדדים רוצים לשתף פעולה כדי להציג לעצמם ולכל העולם, הספורטיבי וגם זה שאינו, שניתן לפתור בעיות למען הספורט ולמען הקהילה שהוא מייצג.
הספורט לאורך ההיסטוריה של המאה ה-20 הוכיח כל פעם מחדש שהוא זרז לתהליכים חברתיים. הספורט הראה שהוא חיישן רגיש ביותר לתנודות סוציולוגיות, כי קל להציג שינויים קודם כל בזירה שכולם מבינים את שפתה והיא פזורה בכל העולם עם אותם חוקים (מעמד נשים, אינטגרציה וייצוג של מעמדות מוחלשים, דה קולוניזציה ויחס לשחורים, מאבק בין-גושי, מעמד למיעוטים, מאבקים לאומיים). גם הפעם הספורט, באמצעות הענף הכי גדול ומשפיע, הציף בעיה שכדאי לפתור כשהיא נקודתית, ואולי באמצעותה ניתן יהיה לפתור בעיות גדולות יותר.
ההחלטה בציריך חשובה לספורט הישראלי הן ברמה הפנימית והן במישור הבינלאומי. ההתגייסות של רוה"מ ושל משרדי הממשלה לפתור את הקושי שהציף רג'וב תחזק את מעמדו של הספורט בעיני קובעי המדיניות. לראשונה מאז 1951, אז הצטרפה ישראל לתנועה האולימפית, הבינו ראשי המדינה עד כמה חשוב הספורט ועד כמה מהותית הפוליטיקה של ארגוני הספורט, זו שמתקיימת על-ידי העסקנים, לחוסנה של המדינה. ההתגייסות של ראשי הספורט העולמי למניעת סילוקה של ישראל ממשפחת הכדורגל, ובכך גם להציג לכל העולם שאין מקום להישנות מקרים דומים במגרש של הפוליטיקה של הספורט, מהותית לא פחות.
***
ההצלחה בציריך חשובה, אבל הביטוי לעצמתו של הספורט הישראלי תהיה בעוד כשבועיים במשחקי אירופה שיתקיימו בפעם הראשונה בבאקו. משלחת הספורט הגדולה ביותר אי פעם של ספורטאים מישראל תעזוב את נתב"ג ותייצג את המדינה באירוע היסוד של המשחקים האזוריים האלה. תהיה זו גם הפעם הראשונה שישראל היא חלק משמעותי ולגיטימי מארגון משחקים אזוריים המתקיימים בפעם הראשונה, בניגוד למשחקי הים התיכון שישראל מנועה מלהשתתף בהם מאז נוסדו ב-1951, ולמשחקי עמי אסיה מהם סולקה באופן מוחלט ב-1982.
מה שנראה לא הגיוני לפני 21 שנים כשהספורט בישראל צורף לאירופה, יהפוך בבאקו לעובדה שממצבת את ישראל כאבן יסוד חשובה ומהותית לספורט האירופי של המאה ה-21. מה שנראה עד יום שישי כמפחיד ומאיים, הפך להזדמנות והציב את הספורט הישראלי במקום בו לא היה מעולם - חשוב, משפיע, מקובל ולגיטימי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
