טיול לסופ"ש: מסע אל בירתה של פרובינציה פלסטינה

כשעומדים מול הנימפאון, בריכת המים הרומית היפהפייה שנחשפה לאחרונה בנמל העתיק של קיסריה, אי-אפשר שלא לדמיין מכובדים עטויי טוגות יורדים מכבש הספינה במרינה המלכותית, עוצרים לרענון קל בבריכה, ופוסעים אל המקדש המרכזי שבנה הורדוס. הנימפאון, הניצב בפינה הצפונית מערבית של בימת המקדש וגילו נאמד בכ-2,000 שנה, הוא אחד מאותם אוצרות שביטאו את עוצמתה האדריכלית של האימפריה הרומית ואת עושרה הכלכלי והתרבותי של עיר הנמל המפוארת. הפרסקאות המתארות גן ירק מבעד לסורג, שעיטרו את חזיתו, היטשטשו ודהו עם השנים, אבל פסלה של היגאה, אלת הניקיון והבריאות, שהתגלה בתוך הבריכה בחפירות ב-1996, נשמר היטב והעתק שלו מפאר את חזית הנימפאון (הפסל המקורי נמצא במוזיאון שדות ים לעתיקות קיסריה).

חלון הראווה של הורדוס

קיסריה הייתה חלק מהאימפריה הרומית, חלון הראווה של הורדוס לארץ ישראל. כל מי שהגיע לכאן ידע שבא לעיר רומית-הלניסטית גאה, ויכול היה לצפות ללחם ושעשועים. כשעומדים על בימת המקדש ומשקיפים על הנמל העתיק מהנקודה הכי גבוהה בו, מבינים שרק מגלומן ובנאי מופרע כמו הורדוס היה יכול לבצע פרויקט מסדר גודל כזה. יוסף בן-מתתיהו מספר שהורדוס בנה את המקדש בטבורה של העיר לכבוד הקיסר אוגוסטוס והאלה רומא, כדי להתחנף אל הפטרון.

בשנת 400 לספירה, כשניסתה האימפריה הרומית לקעקע את השאיפות הלאומיות היהודיות ולהפחית במעמדה של ירושלים, חולקה הארץ ל"פלסטינה פרימה", שבירתה קיסריה, ול"פלסטינה סקונדה", שבירתה בית-שאן.

חשיפת הנימפאון, כך מקווים הגופים האחראים על המיזם לשיקום עיר הנמל העתיקה ולשימורה, היא סנונית ראשונה בתנופת הפיתוח הרחבה המתחוללת כעת בגן הלאומי קיסריה, הכוללת גם את פרויקט טיילת החומות, חידוש חלק מהקמרונות המרהיבים ששימשו כמסד לבימת המקדש, שחזור בית-הכנסת ועוד. הכוכבים, כך נראה, הסתדרו לאחרונה נכון; אחרי שנים של ויכוחים ושל נתק, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים והחברה לפיתוח קיסריה משתפים כיום פעולה במטרה לחדש את ימי הנמל.

השחזור של שניים (מתוך 14) מהקמרונות שהשתמרו טוב יותר מהאחרים מצית כשלעצמו את הדמיון, ואף שהעבודות כעת בעיצומן הרשו לי לשוטט בין הפיגומים בקמרון מספר 1, שאורכו לא פחות מעשרים מטרים. מפעים לחשוב על המקום בימי תפארתו. "הרעיון הוא להנגיש את התגליות החדשות לציבור", אומרת המנהלת התוססת של נמל קיסריה, ורד שריג-כהן. "לא בסגנון קיטשי של אטרקציה הוליוודית, אלא באמצעות חיבור של היסטוריה, עתיקות וים.

מי לא היה כאן? רומאים ויוונים, ביזנטים וממלוכים, צלבנים ועות'מאנים, בוסנים ומוסלמים - וכולם הותירו חותם. אנחנו רוצים שבימת המקדש - אשנב לתהפוכות ההיסטוריות, לדתות ולפולחנים ששלטו כאן לאורך התקופות - תשמש כמעין היכל התכנים של קיסריה, בכפוף לחוק העתיקות".

על-פי התכנון, אחרי שיסיימו לערוך תצפית מעל בימת המקדש, התיירים של המאה ה-21 ירדו בגרם המדרגות המונומנטלי ששרד ויפסעו בקארדו - שדרת העמודים של העיר הרומית שתכנן האדריכל הרומי החשוב ויטרוביוס, בן טיפוחיו של אוגוסטוס. אגב, ויטרוביוס הקדיש תשומת לב רבה לקול פכפוך המים ולהשפעתו החיובית, והנימפאון היה חלק מתפיסת העולם הזאת.

הנמל העתיק, כמו קיסריה כולה, שוכן על אדמות שנרכשו על-ידי הברון אדמונד דה רוטשילד, ומנוהל על-ידי קרן רוטשילד קיסריה. מאז שקיסריה העתיקה הוכרזה כגן לאומי ב-1967, המתחם נמצא בתפעולה של החברה לפיתוח קיסריה והמימון לעבודות הפיתוח הנעשות כיום מגיע גם הוא מקרן רוטשילד. עבודות החיזוק, ההצלה והשיקום של שני הקמרונות שנחשפו עד כה (והתגברות על הנזילות ממי הנגר מלמעלה) עלו כ-8 מיליון שקלים, וחשיפת הנימפאון ושחזורו כמיליון ו-800 אלף שקלים.

ביקשתי ממיכאל כרסנטי, מנכ"ל החברה לפיתוח קיסריה והחברה לנכסי קיסריה, הערכה כספית על עלותו המשוערת של הפרויקט כולו. הוא חייך. "קשה מאוד לאמוד את ההשקעות הבאות. הדברים נעשים תוך כדי תנועה. קיסריה העתיקה היא לא ביזנס, אבל הפרויקט חייב להיות גם כלכלי. התוכנית היא להשיק באופן מדורג עשרים מוקדי משיכה לאורך ציר שיימשך מהאמפיתיאטרון ועד אמת המים - אם זה הנימפאון שנחשף לאחרונה, הקמרונות וטיילת החומה ההרודיאנית-ביזנטית-צלבנית, שעתידים להיחשף עד סוף 2015, ובהמשך הקארדו ואחרים".

מטמון מטבעות הזהב

סטינו מעט מנתיב התיירים הרגיל ושוטטנו בין עמודי ענק שניצבו פעם בגאון במקדשים ובקארדו וכעת הם שרועים במגרש חולי צדדי, לפני שיוצבו מחדש במסגרת עבודות השחזור. מיששתי מקרוב את הכותרות - קורינתיות, יוניות, דוריות. זה היה מרגש. "אנחנו רוצים להראות את שפע חומרי הגלם של קיסריה, מאבן כורכר מקומית ועד השיש", אמרה ורד. "כדי שקיסריה תיגע בבטן, לא מספיק רק גלים, ים, רוח, בתי קפה ומסעדת הלנה. צריך גם למשש את הדרמה, לגעת בידיים של הסתת. מכסה הסרקופג (ארון קבורה) הייחודי, המעוטר בראשי מדוזה וגילו כ-1,700, שהוצב לפני שנים ספורות במקום בולט בנמל, הוא דוגמה לתפיסה הזו, המשלבת גם תיירות ועסקים, מסעדות, גלריות, שחקנים, חצר יוצרים, תכשיטים ופסיפסים".

בדרך לתצוגת מטמון מטבעות הזהב, שהתגלה על-ידי קבוצת צוללים מול הנמל בפברואר השנה, ניגשנו אל פיטר גנדלמן, הארכיאולוג הראשי של הפרויקט והאחראי גם לחשיפת הנימפאון (את מלאכת השחזור ביצעה האדריכלית מיכל רטנר מרשות העתיקות). שאלתי אותו מה הרגע שהכי ריגש אותו עד כה בעבודות באתר.

"הרגע שבו הוכרז על הפרויקט. כולנו התרגשנו, וזו רק ההתחלה. מדובר בפרויקט אתגרי ומורכב ביותר המשלב חפירות, שימור והפתעות על כל צעד. כך, למשל, תוך כדי העבודות בקמרונות הבנו שהם מהתקופה הרומית הקלאסית, ולא מהתקופה הרומית המאוחרת, כפי שהיה נהוג לחשוב. התחושה היא שאנחנו כותבים פה היסטוריוגרפיה. כל חפירה גדולה בקיסריה היא אירוע מסדר גודל עולמי".

www.caesarea.com/he/home/tourism/port