במוזיאון הרצליה נפתחו בסוף השבוע האחרון 3 תערוכות המסכמות תקופות של שהות אמן (art residency) שונות, בארץ ובחו"ל. תוכניות שהות מעין אלה הפכו בשנים האחרונות לתופעה נפוצה, ואמנים רבים, בעיקר הצעירים שבהם, בוחרים באורח חיים של מעין "נוודים חדשים", ששגרת חייהם מבוססת לא מעט על הנכונות לצאת למקומות שונים לתקופות משתנות. חלקם עושים זאת גם מכורח - כחלק מהצורך למצוא תמיכה כלכלית. אבל שהות אמן יכולה לכל היותר לשמש פרנסה רגעית, מינימלית, ודרך לראות עולם.
"ניתן לראות בתוכניות רזידנסי סמן תרבותי בעידן הגלובליזציה ומעניין לבחון כיצד משפיעה תופעה זו על האמנות הנוצרת כיום ועל הנושאים שהיא מעלה", אומרת האוצרת ומנהלת מוזיאון הרצליה, איה לוריא. התערוכה הנוכחית ממשיכה את קו המחשבה של לוריא שתערוכת הפתיחה שלה במוזיאון עסקה במעמד המיוחד של ברלין בסצנת האמנות הישראלית-הנודדת כיום.
בתערוכת היחיד של האמן גידי רובין, ישראלי החי בלונדון הוא מציג עבודות שיצר בעת ובעקבות שתי תקופות רזידנסי, שיש בהן היבט אוטוביוגרפי: באחת שהה בתל אביב (בתוכנית של קרן אאוטסט), והתגורר ברחוב ביאליק, ממש מול המוזיאון המוקדש לסבו - ראובן רובין, אבי האמנות הישראלית. בשנייה שהה בסין - ארץ מוצאה של אשתו.
ואכן, גוף העבודות שהוא מציג מתכתב עם תרבות המקום כמו קרוב משפחה רחוק המגיע לביקור. כמי שמכיר את השפה ואת התרבות המקומית באופן חלקי, בעוד חלקים אחרים מחוקים מתודעתו או נמצאים ב"כתם העיוור" של שדה הראייה. את עבודת ה"שמן על בד" הוא ממיר בעבודה על מצע דפי עיתונים ישנים. בחנויות יד שנייה או בשוקי פשפשים הוא אוסף מגזינים של "עולם הקולנוע" משנות ה-70 בישראל ומקביליהם מסין, שלמעשה מאזכרים את ימי מהפכת התרבות. על אלה הוא מצייר בצבעי שמן. בחלק מהעבודות הוא מדגיש את הדמויות המופיעות במקור בעיתון ובחלקן הוא מצייר חדשות, שונות. אך גם אלה לא יכולות להתנתק מהמצע שבו הן נטועות.
העבודות הסיניות כבולות לפרופורציות, לפוזות ולצבעוניות של ציורי "הריאליזם הסוציאליסטי", לדוגמטיות הסינית, אקזוטית כפי שהיא נתפסת מבעד לעיניים מערביות. התמונות ה"ישראליות" לעומתן מבטאות את הכמיהה למערב, את ניצני האמריקניזציה והניסיון להיות "ככל העמים", בתקופת השבר האידאולוגי של ישראל. בשני המקרים התוצאה נחווית כמו תמונות מסרט ישן, של מציאות מתרפקת, מורחקת, דוהה, שקפאה בזמן ונשארה דומיננטית בעיקר בשביל מי שחי מחוץ לזמן המקומי.
בתערוכה המרכזית מציגים 12 אמנים שהשתתפו בשנים האחרונות בתוכנית רזידנסי של קרן משפחת ברונר היהודית מדיסלדורף. הקרן מזמינה אמנים ישראלים לתקופות שהות בגרמניה ומנגד, מארחת אמנים בינלאומיים בישראל, בשיתוף מכון גתה וסדנאות האמנים בתל-אביב.
"אנחנו משפחה שוחרת אמנות. הוריי יסדו את הקרן לתרומה לאמנות עכשווית והחלטנו שהדגש על תוכנית אירוח הוא הדבר הנכון. לתמוך בעשייה של אמנים מגוונים ואיכותיים", מסביר גיל ברונר, מייסד התוכנית, את רוח הזמן שהניעה את ההחלטה על ההשקעה ברזידנסי. "אנחנו רואים חשיבות במפגש של אמנים עם תרבות שונה, שמעוררת בהם ענין ושיש או אין להם קשר אליה. החוויה הבלתי אמצעית שלהם בתקופת שהות מאפשרת להם להרחיב את תחומי היצירה הטבעיים שלהם, מתוך מבט לעומק".
12 בוגרי התוכנית הראשונים הציגו את עבודותיהם בתערוכה קבוצתית שנערכה ב-2012 בחלל התצוגה KIT בדיסלדורף, גרמניה. בתערוכה כעת מציגה קבוצת הבוגרים השנייה של התכנית, והיא תציג גם בדיסלדורף בשנה הבאה.
בין האמנים הישראלים בולטים ציורי הצבע העזים של עלמה יצחקי, המתארת סצנות יומיומיות, בעלות מטענים פוליטיים-חברתיים סמויים במבט ראשון. סדרת צילומים של אורי גרשוני מציגה מפעלי תעשייה בגרמניה שעברו "שטיפת זיכרון", כניסיון למחוק את עברם המביש.
עבודתו של גיל יפמן מרהיבה ומרגשת - תמונות מארכיון הזוועות של צילומי הצבע האמריקני, שתיעדו את מחנות הכפייה וההשמדה בימים הראשונים לאחר שחרורם, הפכו תחת ידו לסרט וידיאו קליידוסקופי, מרהיב ומתעתע, ולשטיח ברוקאד ארוג ואלגנטי.
יפמן ממשיך לעסוק בטקסטיל כחומר גלם לעבודתו אך כאן הוא מזנק צעד קדימה מהסריגה העמלנית אל עבר העבודה הקונספטואלית, ויוצר סביבה מהדהדת, שבה משחקים תפקיד קדושים מעונים, אסתטיקה של עיסוק במוות ואלגנטיות של סלונים אירופאים, שנותרו מנוטרלים מאשמה ואפשרו לחיים להימשך ולחלוף על פני הזוועה.
בין האמנים המשתתפים מגרמניה מציג סבסטיאן מחייה זירה לבנה שנראית כהכלאה בין זירת קרקס לחדר משחקים, שהצבע הלבן מוחק ממנה כל סממן של שמחה, מותיר אותה כחלל "סטרילי", מעוקר מנקודות אחיזה שיסייעו למבט להתמקד. המראה העלה בי אסוציאציה לבית חולים למחלות נפש, שבו הריפוי-בעיסוק הוא גם משחק שגעוני, מעגלי וחסר תוחלת.
התערוכה נערכת כחלק מאירועי ציון 50 שנה ליחסי גרמניה ישראל.
"תכניות שהות האמן הולידו קישורים בין תרבותיים, כמו גם בין פרספקטיבות וזמנים. אולי לא מפתיע שרבות מהעבודות עוסקות בנושאים הקשורים לחוויית השהות הזמנית עצמה, כגון תיירות גלובלית, דיאלוג בין תרבותי, או זרות", מסכמת לוריא.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4, הרצליה. שעות פתיחה: ימים ב', ד', ו' ושבת 14:00-10:00; ימים ג', ה' 20:00-16:00
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
