פיצוי על טיפול בקשישים

בני זוג מחיפה הביאו לעולם 5 ילדים, אך בזקנתם, רק שלושה מהם גילו מסירות ורצון לטפל בהם ולסייע להם, ושני האחרים העדיפו להותיר את המלאכה על כתפי אחיהם. בעיקר הנטל נשאה אחת הבנות, אשר היתה רווקה בתחילת שנות ה-40 לחייה כאשר חלו ההורים, ובמקום לבנות לעצמה חיים, הקדישה את 20 השנה הבאות לטיפול בהם.

אם הסיפור נשמע לכם מוכר, אין פירוש הדבר שאתם מכירים בהכרח את בני המשפחה הזאת, שכן היעדר שיוויון בחלוקת נטל הטיפול בהורים קשישים הוא תסריט שכיח מאד בקרב משפחות רבות.

בעוד שהמשמעות הכלכלית של טיפול בילדים זוכה לטיפול מקיף בחוק המזונות ובפסיקה, אין הסדרה בחוק של נושא הטיפול בהורים הקשישים, למעט במקרים קיצוניים שבהם הם מגיעים לחרפת רעב, ואז יכול להיווצר חיוב במזונות כלפי הילדים.

התוצאה היא סכסוכים כספיים רבים בין אחים, המגיעים לכתלי בתי המשפט לענייני משפחה סביב השאלה האם האח שנשא בטיפול בהורים זכאי לקבל מאחיו פיצוי כספי עבור מאמציו והשקעתו.

במקרה שנדון בשבוע שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שניים מחמשת האחים, אותם שניים שלא השתתפו כלל בטיפול בהורים, ביקשו לסלק את ידה של האחות שהתגוררה עימם כל השנים, בכדי למכור את הדירה ולחלק את תמורתה בין האחים באופן שווה בהתאם לצוואת ההורים.

שני האחים האחרים ויתרו על חלקם בדירה לטובת האחות שטיפלה בהורים, כאות הוקרה על מסירותה הרבה, והאחות עצמה התנגדה לחלוקת הדירה בין האחים, וטענה כי מגיעים לה דמי טיפול בהורים מאת האחים שלא לקחו כל חלק במאמץ.

אין מחלוקת כי טיפולה של הבת, על חשבון איכות חייה והתפתחותה האישית, היה מעורר התפעלות. האב חלה כחודש לאחר שהבת החלה בעבודה חדשה, ומאחר שהאחים האחרים לא התנדבו לעזור, היא נאלצה לסעוד את האב מסביב לשעון, ופוטרה מעבודתה.

הבת המשיכה לסעוד את האב, ולאחר מכן את האם, במשך שנים ארוכות, ולכן גם לא יכלה למצוא מקום עבודה אחר. כיום היא בת 65, ללא משפחה משלה, ללא זכויות סוציאליות או פנסיה וללא כושר השתכרות כלל.

האחים נהנו מכך שהבת טיפלה בהורים וחיה עימם, ובכך נחסך מהם הצורך והעול הכלכלי לטפל בהם או לשכור עזרה סיעודית. יתר על כן, לאורך השנים האחים הגיעו לבית ההורים בשבתות ובחגים להתארח ולסעוד, ללא כל תרומה והשתתפות בהוצאות, כאשר האחות היא שהכינה את כל הארוחות ומשרתת את כולם. האחים לא עצרו לשאול עצמם כיצד האם, שחיה על קצבה של 4,000 שקל בחודש, מצליחה להתקיים ואף לארח אותם.

ההורים והבת חיו לאורך השנים בדירה עלובה למדי, ולפני 12 שנה הבת, בעזרת שני האחים הנאמנים מבין הארבעה, ערכה שיפוץ מסיבי בדירה, שהעלה באופן ניכר את שווי הדירה. מדובר בדירה שאפילו כיום שוויה עומד על 650 אלף שקל בלבד, ולכן ניתן להבין עד כמה אפסי היה שוויה לפני השיפוץ.

האחים התובעים הודו כי נעשה שיפוץ, שהם לא השתתפו במימונו, אך הסכימו לקיזוז חלקם משווי הדירה רק בכפוף לכך שהאחות תמציא לידיהם קבלות. קבלות כאלה אינן בנמצא, הן מכיוון שהאחות לא שמרה קבלות על שיפוץ שנערך לפני 12 שנה, והן מכיוון שחלקים רבים בשיפוץ נעשו, כרגיל במקומותינו, ללא קבלות.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מגלה אמפתיה רבה כלפי הבת הנאמנה, הנתבעת על-ידי שניים מאחיה כפויי-הטובה. בית המשפט אמנם קיבל את תביעת האחים למכור את הדירה ולחלק את תמורתה בין האחים, בשל היעדר הוראות חוק שעל בסיסן ניתן לפצות את הבת על מסירותה רבת-השנים. עם זאת, מהתמורה שניתנה לידי האחים בית המשפט קיזז את עלות השיפוץ, בהתאם להערכת שמאי את השווי, וזאת על אף היעדר הקבלות והראיות בידי הבת.

כמו כן, בית המשפט פסק באופן יוצא דופן כי ניתן לחייב את האחים לפצות את הבת המסורה על שנות הטיפול בהוריהם מכוח "חובה מוסרית ואנושית", גם בהיעדר הוראות חוק מפורשת, בסך של 37 אלף שקל מכל אחד משני האחים התובעים.

התוצאה היא שהאחות תקבל 75% מערך הדירה, ושני האחים התובעים יקבלו 25% בלבד, במקום 40% משווי הדירה אשר תבעו לקבל על-פי דיני הירושה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il