קצת פחות משנה חלפה מאז פרצה המלחמה ("צוק איתן") בדרום, ואם לעצום עיניים וללמוד מהתקשורת - החיים בשדרות וביישובי עוטף עזה חזרו למסלולם. פסטיבל קולנוע דרום - פסטיבל הסרטים השנתי בן חמשת הימים שמפיקה המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר שבשדרות, ייפתח בראשון הקרוב, בחגיגיות המאפיינת אותו, ככל הנראה ללא כל חשש שאירוע ביטחוני כלשהו יפר את השקט. כמיטב המסורת של הפסטיבל, הכניסה לסרטים ולמופעים הינה ללא תשלום, הזדמנות טובה עבור תושבי שדרות והסביבה לנקות קצת את הראש, בלי להתרחק למרכז הארץ, ולספוג תרבות מעשירה. וכמובן שמי שרואה את עצמו כשוחר קולנוע, או שוחר תרבות בכלל, אל לו להחמיץ את ההשתתפות במפעל הזה, שמשמר את איכותו שנה אחר שנה. ומעבר לכך - האווירה צעירה ותוססת, הבירה בזול, ויש המון מה לראות ולעשות.
לפני הצפייה המוקדמת במקבץ מתוך הרפרטואר המקומי שבתוכניית הפסטיבל, קיננה בי ציפייה למצוא סרטי בוגרים שיעסקו במלחמה הטרייה הזו, ששיבשה לחלוטין את החיים בעיר שדרות ובסביבתה. תיעוד מהסוג שלא מוצא את דרכו לחדשות הערוצים המסחריים - לדוגמה, סרט עלילתי או תיעודי על תחנת הדלק שנתגלתה בה מנהרה, סרט הבוחן את מצבם התעסוקתי של עובדי המפעלים שנפגעו מהפגזות משטח עזה, או על התיירות בקיבוצי הסביבה שנפגעה קשות, ועל הטראומה של תושבי הסביבה - צעירים ומבוגרים - שחלקם נטשו את האזור. צה"ל אמנם הפסיק לאבטח את היישובים, אך את תרחישי האימה שעלו אז, טרם עיבדו הסטודנטים לתוצרים קולנועיים. מי יודע, אולי בשנה הבאה יקבל הנושא ביטוי. השנה, בין הופעות חיות חינמיות שלא מומלץ להחמיץ (בין היתר של שי צברי ולהקת נבחרת הגרוב של המזרח התיכון, אורי בראונר כינורות עם שירי אלבומו "אוזובזוקה" ושירים של להקת בום פם), יוקרנו עשרות סרטים, חלקם סרטים עלילתיים חדשים בהקרנות בכורה. בין השאר תתקיים הקרנת בכורה חגיגית, הישר מפסטיבל קאן, ל"היורד למעלה" סרטו הראשון באורך מלא של אלעד קידן, בוגר סם שפיגל, בכיכובם של איתי טיראן ואורי קלאוזנר. עוד הקרנות בכורה: "הקו מנדנט" - סרט המבוסס על היומנים שכתב רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, אותו ביים ארז פרי, מי ששימש עד אשתקד כמנהל האמנותי של הפסטיבל וכעת עומד בראש תוכנית תואר ראשון בבית הספר לאומנויות הקול והמסך במכללת ספיר, ו"הקפות" של לי גילת, בכיכובם של ליאור אשכנזי ואסי לוי, שיוקרן במעמד אירוע נעילת הפסטיבל.
"אוי ענתי"
בימוי: ענת אורן (ישראל, 2015)
את הסצנה המרכזית מתוך "אוי ענתי", שהוצג כפיילוט לסדרה טלוויזיונית, ראיתי לפני כשנה, באחת ההקרנות שקיים בית הספר. זו הייתה סצנה הומוריסטית שנונה ומבוימת היטב, ובה זוג הורים מזמין למסעדה את שני ילדיו, בן ובת באמצע שנות ה-20 לחייהם, כדי לבשר להם על החלטתם המשותפת להיפרד. השילוב המדויק בין כבדות לגרוטסקה והמשחק המשובח של צוות השחקנים עוררו בי התפעלות והותירו ציפייה לעוד. השבוע גיליתי כי יש עוד, וכי פרק שלם צולם כמעט במלואו. הבת להורים המתגרשים היא גיבורת הסדרה, שמה ענת (כשמה של יוצרת הסדרה), והיא מעוצבת כדמות נוגעת ללב בעלת לא מעט סתירות פנימיות. על-פי חומרי הפרק הראשון, זוהי דרמה קומית מקורית עם הומור מושקע שלא מוותרת על רגעי העצב. עם עוד טיפה תקציב שיאפשר להשקיע בללטש את הפרק - להוסיף כמה צילומי אווירה, לקבוע את הקצב, להוסיף פסקול ולהעניק לסדרה אריזה ויזואלית אטרקטיבית, דרכה של "אוי ענתי" תצלח.
"לא מצוחצחים"
בימוי: פיה מראייס (גרמניה, 2007)
אחת האורחות המעניינות בפסטיבל, שגם תשמש כשופטת בתחרות סרטי הבוגרים, היא התסריטאית והבמאית הגרמניה פיה מראייס (44), שתציג את שלושת סרטיה המצוינים - "לא מצוחצחים" (2007), "בגיל של אלן" (2010) ו"לילה" (2013), סרטים שכל אחד מהם מותיר את הצופה עם מועקה. גיבורת "לא מצוחצחים", שהוא בעיניי הטוב בסרטיה - אולי כיוון שהוא היחיד שמכיל מוטיבים אוטוביוגרפיים מחייה של הבימאית - היא ילדה בגיל ההתבגרות בשם סטיבי. סטיבי היא ההיפוך של הוריה - מכורים לסמים, חסרי אחריות, מנותקים מהחברה ומהקודים החברתיים והלגאליים. הם מתפרנסים מסחר בסמים, מעבירים את זמנם בבילוי ובהוללות עם חבריהם שחיים איתם וכשהם לא בכלא, הם נודדים איתם ממקום למקום. סטיבי היא נערה רגישה, אינטליגנטית ובעיקר אחראית. היא רוצה חיים רגילים, מחפשת שייכות, יציבות, חברים בני גילה, והיא רושמת את עצמה לבית הספר המקומי. אבל אז הוריה שוב מסתבכים עם החוק, והמשפחה הכושלת שוב נאלצת לעזוב את מקום מגוריה.
"צומת הרוחות"
בימוי: רותם מורט (ישראל, 2015)
סרט קצר שמספר סיפור קטן, אולי קטן מדי, אבל מספר אותו היטב. זוג חברים נוסעים בכבישי המדבר. הם נהנים, הם מתעדים עצמם במצלמה, כשלפתע נכנס בהם ג'יפ. התאונה הקטנה אך המתסכלת הזו מחריבה את מצב הרוח שלהם. הם פתאום רבים ביניהם, הם עצבניים, הם רוצים להחזיר לנהג הג'יפ כגמולו, אך הם לא ממש יכולים. אז הם עושים את המקסימום שהם מסוגלים אליו, וזה עומד לעלות להם ביוקר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
