מלחמת נתניהו בעודף הרגולציה

"יש לנו נושא נוסף שבו אנחנו צריכים להשתפר באופן דחוף, ושם, שם אנחנו בחסר גדול מאוד. אני מדבר על ועדת שרים לענייני רגולציה. אני שוחחתי על כך בסוף השבוע עם שר האוצר ועם שר הכלכלה. הביא לי שרגא ברוש מארגון התעשיינים נתונים מבהילים.

"לפי הבדיקה הזאת, הסטטיסטיקה של הפורום הכלכלי העולמי, ישראל הידרדרה ברמת עודף הרגולציה, ממקום 23 בעולם ב-2006 למקום 116 ב-2014. אנחנו מבריחים עסקים, אנחנו מבריחים יזמים מכאן, אנחנו יוצרים כאן אווירה ומציאות של רגולציית יתר, של משפטיזציית יתר, של רגולטור שנכנס בתוך רגולטור שנכנס בעוד רגולטור ועוד רגולטור - אנחנו היום במקום ה-116 בעולם.

"אני מעלה את זה כאן משום שאנחנו לא סתם מקימים היום ועדה, אנחנו התחייבנו להילחם בזה, להילחם בזה עם גרזנים - זה לא יהיה. אנחנו נחזיר את עצמנו למקום שאנחנו ראויים להיות בו, לא מקום 23, מתחת לזה. מי שמוריד את הרגולציה העודפת זוכה לצמיחה, והצמיחה הזאת מאפשרת לנו לממש את שאר היעדים שלנו, לרבות החברתיים. אין הצדקה למה שקרה פה. הכול מוצדק בטובת הציבור, ביתרון לאזרח - זה פשוט לא נכון.

"אנחנו פוגעים באזרחינו, אנחנו פוגעים קודם כול בשכבות החלשות, כשאנחנו פוגע ים בצמיחה, ואנחנו פוגעים בכלל אזרחי ישראל על ידי רגולציה מבהילה. אז אם מישהו חשב שזה בסדר, אנחנו לא בסדר - אנחנו במקום רע, ואנחנו נשפר את זה ונהיה במקום טוב. זה היעד הראשון, אחד משלושת היעדים הראשונים של הממשלה הזאת, והוא יושג הרבה יותר מהר ממה שחושבים, בשיתוף פעולה של כל השרים והשרות שיושבים סביב השולחן הזה".

(ראש הממשלה בנימין נתניהו, בישיבת הממשלה השבוע).

מקום גרוע בהשוואה לעולם

נתניהו לא גילה סוד גדול, והוא אומר את מה שרוב הציבור חושב, בין אם הציבור הוא אזרח פרטי או איש עסקים שמתמודדים עם הביורוקרטיה, הרגולציה והמשפטיזציה הישראלית. נתניהו בסך הכול אומר את מה שרובנו מרגישים ואת מה שאנחנו מעלים פה לא פעם: ישראל צריכה הרבה יותר עשייה והרבה יותר יכולת מנהיגות והרבה פחות ביורוקרטיה ורגולציה לא אפקטיבית שמייצרת חוות דעת משפטיות למכביר.

זה לא מפליא שהשחיתות השלטונית מקיפה פקידים, אנשי ממשל, מאכערים ויועצים שעובדים עם הסקטור הציבורי. הרי במקרים רבים הביורוקרטיה האיומה והרגולציה הרב-שכבתית בישראל היא מנוע של שחיתות ויוצרת מנגנונים עוקפים שחלקם הם על הגבול הדק בין כשר ומסריח במקרה הטוב, ושחיתות פלילית במקרה הרע.

כל ההשוואות הבינלאומיות תומכות בדברי נתניהו: החסמים ליזמות הם גבוהים מאוד בהשוואות הללו, ציוניה של ישראל נמוכים במיוחד במדדים של מורכבות רגולטורית, ועם זאת צריך להבין: רגולציה נמצאת ותימצא בכל מקום בעולם העסקים. ברובה היא נעשית מתוך כוונה טובה, אך בדרך כלל השאיפה האובססיבית שלה לתקן את העולם, לרדוף אחרי מטרות דמיוניות ולרצות עיתונאים צמאי דם בכל מחיר, גורמת לעתים הרבה יותר נזק מתועלת לצרכנים. איש אינו רוצה, כמובן, רגולציה חלשה; כל משק חייב רגולטורים חזקים שיתקנו או ינסו לתקן את עיוותי השוק ויעמדו מול קבוצות שיש להן יותר מדי כוח ויותר מדי כסף.

אבל בישראל המצב שונה לגמרי: יש כאן יותר מדי רגולטורים, שנוטים יותר מדי להתנגח זה בזה ולדבר יותר מדי על "השליחות הציבורית" שלהם או להתרברב תכופות מדי על מלחמתם "למען האינטרס הציבורי". מה שמשעשע בכל העניין הזה הוא ש"למען האינטרס הציבורי" כל אחד מאותם רגולטורים מעסיק איש יחסי ציבור פנימי, איש יחסי ציבור חיצוני ושורה של יועצים חיצוניים (כי הרי מפריטים כל דבר, כולל את תהליך קבלת ההחלטות), וכל המערך הזה עולה למשלם המסים מיליוני שקלים לפחות בשנה לכל רגולטור, ומאות מיליוני שקלים לפחות בשנה בראייה כוללת מהקופה הציבורית, שכל אותם רגולטורים כה דואגים לה.

אחת הרפורמות הכי חשובות בישראל היא רפורמה שתחתוך את מספר הרגולטורים בישראל ב-50%, תחתוך את הכוח העצום והעודף שיש לפקידות, הן הכלכלית והן המשפטית, כוח עצום ועודף רגולטורי שמסרס פעמים רבות את הדינמיות הכלכלית במדינה.

כדי לרדת מהמילים הגבוהות, החלטנו להביא כאן שלושה מקרים מייצגים לתופעה:

1. "גלובס" חשף לפני זמן מה שנתניהו מתכוון לאחד את כל הרגולטורים בשוק האנרגיה לרשות אחת - מהלך טבעי ומתבקש, במיוחד לאור הפיאסקו סביב הטיפול בגז הטבעי, שבו רגולטורים נאבקו זה בזה, החליטו ללמוד על משק הגז העולמי שנים לאחר גילוי הגז ויצרו פלונטר שעליו הקוראים נחשפים מדי יום.

שימו לב מה היה לתנועה לאיכות השלטון לומר על זה במכתבה למשרד ראש הממשלה ולמשרד התשתיות. ובכן, זה לא ממש מצא חן בעיני התנועה לאיכות השלטון, שמתיימרת כביכול להיות שוטר הצדק של הדמוקרטיה הישראלית. לתפיסתה, רשות החשמל היא רשות שנהנית ממעמד עצמאי ופועלת לטובת שימור האינטרס הציבורי (שוב, אותו ביטוי קליט) ולכן "עצמאות זו הינה בגדר תנאי חיוני להמשך תפקודה האפקטיבי כשומרת הסף של האינטרסים של צרכני החשמל בישראל... בכל הנוגע להקמתה של רשות אנרגיה ממשלתית, הרי שאנו קוראים לעשות כן אגב שמירה על עצמאותם המוחלטת של הדרגים המקצועיים, ואגב הבטחתה וביצורה של מעמדה האוטונומי בדומה למצב הדברים שמאפיין כיום את מעמדה של רשות החשמל".

לפי הניסוח של התנועה לאיכות השלטון, הדמוקרטיה הישראלית צריכה לשמור מכל משמר על עצמאות הפקידים (בצורה "מוחלטת", תוך כדי "ביצור" מעמדה האוטונמי) ולהעניק בפועל סוג של חסינות אוטומטית ובלתי מסויגת לחלוטין לאלוהים החדש של שוק האנרגיה - הלוא היא רשות החשמל - כי היא שומרת הסף שפועלת למען האינטרס הציבורי ולמען צרכני החשמל (משתמע מכך שיש כאלה שאינם פועלים כך).

אז ככה: איפה בדיוק הייתה התנועה לאיכות השלטון כשרשות החשמל כשלה בכל עסקת הגז המצרי, שערורייה שעלתה לצרכן הישראלי מיליארדי דולרים? מי בדיוק אישר את ההסכמים של חברת החשמל עם שותפויות הגז בזמנו? מי בדיוק נזכר, רק ב-2015 (!), להוציא סכום נכבד על ייעוץ בעניין משק הגז הטבעי, שבחלקו אומר לנו את מה שכתוב במפורש בדוחות הכספיים של השותפיות (הכוונה לרווחים של מאגר תמר והתשואה הנגזרת מהם)? האם כל זה היה גם "למען האינטרס הציבורי" ולמען הצרכנים?

דמוקרטיה איננה ולא יכולה להיות שמירה בכל מחיר על "עצמאות" הפקידים, כי אחרת ה"עצמאות" הזאת הופכת במקרים רבים לעריצות, למשיחיות ופנאטיות, שמנווטת יחדיו על ידי עיתונאים שהופכים את הפקידים לשבויים שלהם ביחסי תן וקח (אנחנו נספק לך מאמרים דביקים על פעולותיך הנשגבות למען הציבור, אתה תיישם את האג'נדות הפרטיות שלנו). אולי צריך להזכיר לכולם שפקידים, עיתונאים ותנועות למען איכות השלטון והדמוקרטיה הישראלית אינן אלה שנבחרות בקלפי. יש להם משקל חשוב בדמוקרטיות בביקורת על השלטון, בחשיפת שחיתותיות, בין היתר של פוליטיקאים, אבל לא בהתוויית מדיניות, בין אם פוליטית, ובין אם כלכלית.

2. מינוייה האפשרי של ד"ר חדווה בר לתפקיד המפקח על הבנקים. הסיפור של בר, שאנחנו לא מכירים ומעולם לא נפגשנו איתה, משקף היטב את הטהרנות הישראלית. ד"ר בר עבדה בבנק ישראל תקופה ארוכה ויצאה לסקטור הפרטי, שומו שמים, לתפקיד בכיר בבנק לאומי. עכשיו היא רוצה לחזור לבנק ומעוניינת להחליף את דודו זקן.

רגע, רגע. העובדה שד"ר בר עובדת בבנק לאומי, תאגיד שכולם אוהבים לשנוא, הופכת אותה באופן אוטומטי ל"נגועה", ל"משרתת ההון", שתפעל כמובן נגד "האינטרס הציבורי" ועוד ועוד פראזות והגזמות שהופכות, גם אם בעקיפין, את ד"ר בר למי שעומדת לשרת אינטרסים זרים ובכך לפקפק למעשה ביושרתה (לפי תיאוריית הקונספירציה הרווחת, בנק לאומי "שותל" את ד"ר בר בפיקוח כדי שתיטיב עמו ועם הבנקים האחרים בענייני רגולציה).

ואיך לא, התנועה לאיכות השלטון שוב נזעקה בעקבות האפשרות למינוי ד"ר בר לתפקיד הבכיר. "מינויים של בעלי משרות בכירות בבנקים למשרת המפקח על הבנקים", נכתב בהודעתה של התנועה, "יפגע באינטרס הציבורי שבפיקוח יעיל ואפקטיבי על המערכת הבנקאית, ובמיוחד תהיה בכך פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת הבנקאית... מינוייה של ד"ר בר מעלה חשש מהותי כי היא לא תוכל למלא כהלכה ובצורה אפקטיבית את תפקיד המפקח על הבנקים..."

שימו לב לניסוחים הסוחפים והחד-משמעיים, שחוזרים על עצמם: "פגיעה באינטרס הציבורי", "פגיעה באמון הציבור", "פגיעה אנושה", "חשש מהותי". חברים בתנועה לאיכות השלטון, תירגעו ותרגיעו. איש לא מינה אתכם, חבורה של עורכי דין, לנציגי הציבור, לשליחיו ולמי שדואג לאמון הציבור או לאינטרס שלו. דאגה לאינטרס הציבורי משותפת להרבה מאוד אנשים, אפשר ליישמה בכמה דרכים ואין אמת מוחלטת, אחת ויחידה, שרק על פיה ניתן לדאוג לאותו אינטרס.

ובעניין ד"ר בר: ראשית, קודמו של דודו זקן בתפקיד, רוני חזקיהו, בא מהמערכת הבנקאית והדעה הרווחת היא שהוא עשה עבודה מצוינת; שנית, הנושא המרכזי שנוגע לבנק לאומי - הפרשה האמריקאית והשלכותיה על בכירי הבנק לשעבר - נמצאת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה ולד"ר בר לא תהיה כל השפעה עליו; שלישית, הוועדה לשיפור התחרותיות בסקטור הבנקאי יצאה לדרך אתמול וגם אם ד"ר בר "נדחפה" לתפקיד כדי לסכל זאת (אנחנו אומרים זאת בציניות) היא כבר לא תוכל לעשות זאת.

ודבר רביעי, עקרוני ומהותי יותר - כך מבריחים אנשים טובים מהסקטור הציבורי. עושים להם את המוות, מציגים אותם כמי שעלולים לפעול לכאורה נגד האינטרס הציבורי וכמי שפוגעים באמון הציבור. אלה הגזמות שאינן במקומן. מצד אחד אנחנו רוצים אנשים טובים שיבואו למגזר הציבורי ומצד אחר אנחנו משחירים את פניהם, גם אם בעקיפין, בגלל ניגוד עניינים פוטנציאלי. חבל.

3. מארס 2011: ועדת איתור ממליצה למנות את פרופ' דיויד גילה לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים. ואת מי ההמלצה הזאת מדאיגה? שוב, את התנועה לאיכות השלטון! וכך היא כתבה: "פרופ' גילה נתן חוות דעת עבור תאגידים גדולים במשק הישראלי... עלולים להיווצר מצבים של ניגודי עניינים... מן הראוי שכלל המועמדים הסופיים לתפקיד יצהירו בפומבי על עמדותיהם ביחס לסוגיות העומדות במרכז סדר היום הציבורי, ובמיוחד בכל הנוגע לסוגיות הריכוזיות במשק הישראלי..."

המכתב הזה, לא נעים, נראה היום לעג לרש. כפי שכתבנו בטור זה בשבוע שעבר, כל חטאו של גילה היה שכתב בזמנו ב"גלובס" מאמר מנומק על הריכוזיות במשק ועשה הפרדה בין ריכוזיות ענפית, שבה מסוגל וצריך מוסד הממונה לטפל, לבין ריכוזיות משקית, שהיא, לדעתו, אינה כצעקתה. דומה שהתנועה לאיכות השלטון, שהייתה פעילה מאוד בכל נושא חוק הריכוזיות לצד עוד כמה עיתונאים, לא אהבה את התפיסות של גילה. ממכתבה השתמע, אף שלא נכתב במפורש, שגם הוא עומד לשרת את כוחות הרשע.

ובכן, ראוי מאוד שגם התנועה לאיכות השלטון תתמודד עם ביקורת ולא רק תטיח אותה בפני אנשים כמו פרופ' גילה וד"ר בר. חוק הריכוזיות נופח מעבר לכל פרופורציה, בין היתר על ידי התנועה ועורכי דינה; החוק לא תרם דבר וחצי דבר להורדת יוקר המחיה, ולמרבה הצער האנרגיות שהושקעו בו דחקו לסדר היום בזמנו סוגיות הרבה יותר קריטיות למשק הישראלי כמו בועת הנדל"ן, בעיית השכר, הכלכלה השחורה וגם... חיתוך מספר הרגולטורי שכה יקרים ללבה של התנועה לאיכות השלטון.

השורה התחתונה: נתניהו, אל פחד. כל אותם עיתונאים, רגולטורים ותנועות למיניהן שדואגים, ממש דואגים, לציבור האומלל ודאי יתקפו אותך בבואך לחתוך את הרגולציה הישראלית: יגידו שאתה פועל נגד "האינטרס הציבורי", שאתה פוגע ב"אמון הציבור", שאתה "עורף ראשים", "מתיז ראשים", פוגע ב"עצמאות" הפקידים, וכמובן ביטוי הקסם: "פוגע בדמוקרטיה הישראלית".

לכל אותה כת טהרנים ראוי להשיב: לאיש אין מונופול על האינטרס הציבורי או על אמון הציבור, ויש דעות לכאן או לכאן כיצד לשרתו בצורה הטובה ביותר. ראוי לכבד את כולן, בלי להפוך מי שמתנגד לתפיסתכם למושחת או נגוע או למשרתם של הרעים.

הבעיה היא אחרת: אלה שכה דואגים לדמוקרטיה, לאמון הציבור ולאינטרס הציבורי, בעצם מבוהלים מהאפשרות שישברו את המונופול שלהם והבעלות שהם מייחסים לעצמם על הדאגה לציבור. בדרך כלל זו חבורה עם תפיסות פוליטיות מסוימות מאוד ותפיסות כלכליות חד-משמעיות של טובים ורעים, וכל מי שלא מיישר איתה קו - חוטף באבי אביו.

המונופול הזה בדרך לפירוק וטוב שכך.

 נטל הרגולציה הממשלתית

 מלחמת נתניהו בעודף הרגולציה / איור: גיל ג'יבלי