בראשית חודש אפריל השנה, הגיע מודי פרידמן, מנכ"ל קבוצת RGE, אל יו"ר הקבוצה וחברו הוותיק, אביב גלעדי, והודיע לו שהוא עוזב. כבר 5 שנים שהוא מנהל את הקבוצה, הרבה יותר מששמר על כל תפקיד אחר בעבר. בתקופתו איחד את כל זרועות קבוצת התוכן תחת גג אחד - ניהולי ופיזי - והרחיב את פעילות החברה עד קצה גבול הפוטנציאל שמכתיבים לה השוק והרגולציה. פרידמן, כפי שנהוג לומר בדרגים הללו, הרגיש שהגיע למיצוי.
"מה יגרום לך להישאר?", שאל גלעדי. "אם היינו קונים את ערוץ 10", הייתה התשובה. גלעדי, שכבר שנים הוקסם מהרעיון, רק היה צריך שפרידמן ידליק אותו ויגיד את המילה. חודשיים אחר-כך נחתמה העסקה שתהפוך את RGE לבעלת השליטה בערוץ, ואולי גם לחברת התוכן המשמעותית בישראל.
בעלי השליטה בערוץ 10
כדי להבין את המוטיבציה של RGE לרכוש את ערוץ 10 ובכך להצילו, לא צריך להביט לעבר לשכת ראש הממשלה ואל הקשר שלה אל דירת 77.5 מיליון הדולר הצופה אל הסנטרל פארק, של איל ההון לן בלווטניק, אחד מבעלי הקבוצה. מהות העסקה כולה מתגלמת ברצונות, בסנטימנט ובמסע הקריירה של גלעדי ופרידמן.
קבוצת RGE תופסת מקום מרכזי בזמן הצפייה של הישראלי הממוצע. היא מחזיקה כיום במותגי "ספורט 5" בכבלים ובלוויין, ובכללם ערוץ הספורט הבסיסי, ערוץ 5 , ערוץ 5 לייב, ערוץ 5 גולד ושני ערוצי HD. לצדם נכללים בקבוצה גם "ערוץ הילדים" המיתולוגי וערוץ לוגי. הקבוצה מתפעלת את אתר ערוץ הספורט ואת אתר ערוץ הילדים, ובכלל זה פעילות דיגיטלית ענפה לשלל המותגים. היא מספקת ערוצי VOD מתכני הספורט למיזם הטלוויזיה של סלקום, ומתפעלת, אם כי בפרופיל די נמוך, תחנת רדיו דיגיטלית. הקבוצה מעסיקה 300 עובדים, והיא משתרעת על פני 2,000 מ"ר במתחם בהרצליה הכולל 2 אולפנים מתקדמים.
החזקותRGE בישראל
סגנון ניהול כאוטי
ראשיתה של הקבוצה הוא בראשית שנות ה-2000 כשאביב גלעדי רכש את חברת "נגה" שכללה את ערוץ הילדים (שנקרא אז ערוץ 6) ואת ערוץ 8, מ"ענני תקשורת" של אודי מירון. היו אלה ימים של מונופול מוחלט בשוק די מצומצם, והחברה צמחה במהירות על בסיס כספן של חברות הכבלים. פרידמן סיים באותם ימים את תפקידו כמשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות", והובא על-ידי גלעדי לנהל את נגה.
בשנת 2002 קם ערוץ 10, שדשדש מאז לידתו. התחשיבים הכלכליים שעשו באוצר ובמשרדי הייעוץ השונים דיברו על ערוץ שישנה את המציאות הטלוויזיונית מיומו הראשון באוויר, ולא דמיינו כי הציבור יאחז בערוץ 2 בציפורניו. אחרי חודש ימים הערוץ ירד מהמסכים להתארגנות מחדש. אז, במחצית השנייה של 2002, מונה פרידמן על-ידי בעל השליטה יוסי מימן כדי לבנות את הערוץ מהיסוד. פרידמן יצא למסע גיוס וחימוש של הערוץ, שבעיני הציבור לא היה קיים בכלל. הוא משך טאלנטים מהערוץ השליט באמצעות משכורות עתק, ומעל לכול הפסיק את רכישת החדשות ממיקור חוץ והקים את חדשות 10 כחברת-בת של הערוץ. ההוצאה הייתה כבדה, ההכנסות לא זרמו כצפוי, ומשלא הוזרם עוד כסף מבעלי המניות של הערוץ - הוא הגיע לכינוס נכסים.
ב-2004, לאחר שהערוץ ניצל בזכות בעלי המניות החדשים רון לאודר ושלמה בן צבי, הוחלט להחליף את פרידמן בניר למפרט. פרידמן סיים את הסיבוב הראשון שלו בערוץ בתחושת החמצה, שלא לומר מפח נפש. הוא חזר לזרועות חברו אביב גלעדי, והשניים יצאו לאתגר הבא - התמודדות במכרז על ערוץ 2.
גלעדי, אמרגן, מפיק, יזם ואדם רב-זכויות בכל הקשור לתעשיית הבידור הישראלית, רכש באותם ימים 24% מפעילות ערוצי הספורט שהיו אז של JCS. הוא מיזג את נגה שלו עם הזכיינית רשת, ויצא להתחרות במכרז השני על הערוץ המסחרי המשגשג. הם גם ניצחו, וגלעדי הפך להיות לבעל מניות, לרוב ממורמר, בערוץ 2.
בשנת 2005, לאחר שניר למפרט קיבל הצעה מדפי זהב, קראו בעלי המניות של ערוץ 10 למודי פרידמן לשוב ולנהל. הערוץ החל להראות סימני חיות ראשונים, ופרידמן החליט לסחוט את דוושת הדלק עד הסוף. הוא השיב לשולחן את התפיסה שכדי להרוויח בזירה של אותם ימים צריך לנגוס משמעותית בערוץ 2 ולהתחרות באותה זירה בדיוק. הוא יצא למסע רכישות של תוכניות ריאליטי, ובעיקרן "הישרדות" ששברה שיאי צפייה והעבירה את המסך לעידן חדש. לרגע היה נדמה שהערוץ עשה את זה.
"השוק קטן עליו", אומר בכיר בתעשייה על סגנון הניהול של פרידמן. "הוא אוהב לעשות מהלכים גדולים, דרמטיים. הוא לא יכול לפעול בקטן. הוא נהנה לפעול בתוך כאוס ולזעזע מערכות, גם במחיר של לקיחת סיכון שהדבר לא יצליח".
ואכן, רבים מהאנשים שעבדו עם פרידמן לאורך השנים, סיפרו אז על סגנון הניהול הכאוטי וחסר הבהירות לכאורה, שלמרות האישיות הפתוחה וחסרת העכבות של המנהל, איש לא יודע באמת כמה מהלכים קדימה הוא תכנן בראשו.
אך פרידמן ושאיפותיו לחוד, ושאיפות הרגולטור לחוד. בעלי המניות לא יכלו לשאת עוד את העול הכספי שבהזרמות בלתי פוסקות לערוץ למען הפיכתו למתחרה שווה, כשממול דרישות החוק מהם הלכו והכבידו. בשנת 2008, רגע לפני המשבר הכלכלי העולמי הגדול, הודיע פרידמן שאי-אפשר להמשיך כך. הוא המליץ לבעלי המניות לתבוע את המדינה, לדפוק על שולחנות הרגולטורים והפוליטיקאים, או לחילופין - לשנות כיוון לחלוטין. בין האפשרויות: להקים מערך חדשות רב-לשוני ובינלאומי, או להפוך את הערוץ לדל ורזה עם השקעה פחותה. בעל השליטה, יוסי מימן, אז בשיא תפארתו הכלכלית, לא רצה להסתבך עם המדינה, ופרידמן עזב. מימן ביקש ממנו להביא מחליף ולהישאר כסגן יו"ר הערוץ, שיעסוק בעיקר בשתדלנות מול הרגולטור עד לשוך המשבר. חרף התנגדות בעלי המניות האחרים, פרידמן התעקש שהמנכ"ל שיחליף אותו יהיה חברו הטוב, מנכ"ל קבוצת "הארץ", יוסי ורשבסקי.
"לא כדאי להישאר בחוץ"
בשנת 2008, אביב גלעדי מגייס שני שותפים, משפחת רקנאטי וחברת אקסס אינדסטריז של לן בלווטניק, והם רוכשים את כל פעילות ערוצי הספורט מאולפני הבירה (JCS). קבוצת RGE (רקנאטי-גלעדי אנטרטיימנט) מוקמת בשותפות שווה של שלושת בעלי המניות. פרידמן, מתוסכל מהקטסטרופות הנוספות שפוקדות את ערוץ 10, חוזר לנהל את הקבוצה, שוב כשחצי תאוותו בידו. מקורביו אומרים שביום שחזר ל-RGE הוא נשבע כי לעולם לא יעבוד עוד בחברה שלא מרוויחה כסף.
אלא שהפעם לפרידמן הייתה הזדמנות פז לעשות מהפכה של ממש, כמו שהוא אוהב. בתוך כמה חודשים הוא אסף את כל מותגי החברה - שפעלו אז כגופי שידור נפרדים - והפך אותם לחטיבות בתוך קבוצה אחת. הסגנון הברדקיסטי נראה עכשיו מאורגן מאוד. הוא איחד מחלקות ופיטר קרוב ל-30% מכוח האדם בקבוצה. כולם יצאו אז מתל-אביב והתאחדו במטה החדש בהרצליה, שם לא נותר מטר אחד לא מנוצל או מתופעל סביב השעון.
קבוצת RGE, תחת פרידמן כמנהל וגלעדי (שכבר עזב בינתיים את רשת בשל אילוצי רגולציה וחיכוכים עם בעלי המניות האחרים) כיו"ר, לא רק עסקה בהתייעלות, היא גם חיפשה דרכים להעמיק את אחיזתה בשוק התוכן הלא צפוי. בניגוד לשחקנים אחרים בשוק היא לא תלויה במפרסמים או בדמי מנוי, אלא נסמכת בעיקר על הפלטפורמות שצריכות את תכניה. היא החלה להשקיע במיזמי הפקה באולפנים שברשותה והעזה להמרות את הרוח שנשבה מכיוון חברות הכבלים והלוויין, כשהייתה הראשונה לקפוץ על העגלה של מיזם הטלוויזיה של סלקום ולספק לו תוכן. מול הוט ו-yes,החברה שהחזיקה בזכויות ספורט משמעותיות, נראתה פתאום חזקה מדי ומאיימת. שם הבינו שאם הם ירצו לכופף ידיה במשאים-ומתנים להפחתת עלויות - אזי יש צורך להחלישה.
תקציבי הפקות מקור החלו לעבור לערוצי דיסני וניקלודיאון החזקים, ערוץ הילדים נעלם מחבילת הבסיס הצרה מאוד, וחברת הוט החליטה להעביר מהקבוצה את ערוץ 8 לידי סלוצקי אפיקי תקשורת. בריאיון לגיליון המשפיעים של "פירמה" של "גלובס" בשנת 2013, אמר גלעדי כי "יש פה משהו פילוסופי מאוד עמוק של מי בא מאיפה ומה מותר לו. כשאומרים 'גלעדי' קצת מכעיס אותם שהוא נהיה גדול מדי. התהליך הזה היווה פגיעה איומה בי. לא כלכלית אלא אישית".
גם כאן, כמאמר הקלישאה, הכול אישי. באותו ריאיון לפירמה, שנערך באחת התקופות הקשות ביותר של ערוץ 10, אמר גלעדי כי "היום, דווקא בגלל שכולם במצוקה הזו, אולי בעזרת חושים ויכולת כלכלית הגיעה העת לחזור ולהקים את הדברים מהרצפה. לחזור היום לשוק הזה, כי ההזדמנויות כבר גדולות מדי ולא כדאי להישאר בחוץ".
כמו ילד שעיניו בוערות כי פשוט "בא לו", חזר גלעדי פעם אחר פעם לפרידמן עם רעיון ההשתלטות על ערוץ 10 ונענה במילים "השתגעת?! עכשיו?!". אלא שבאותו הזמן, חברם יוסי ורשבסקי, שגם הוא הספיק לעזוב ולחזור לערוץ 10 כמנכ"ל בימיו הקשים ביותר, עשה את הלא יאומן והפך את גורלו של גוף התקשורת החבוט הזה. באסטרטגיה שהכתיב, הוא שכנע את הרשות השנייה לאפשר תנאים רגולטוריים נוחים ומקלים והתווה לוח שידורים רזה, מינימלי אך בעל רושם תבוני, ללא ריאליטי ובזבזנות. עכשיו הגיעה העת לקשור את שני הקצוות שפרידמן וגלעדי החזיקו במשך זמן כה רב בידיהם - RGE וערוץ 10 - לכדי קשר אחד הדוק.
פרידמן חוזר כעת לערוץ 10 כיו"ר, מעל ראשו של יוסי ורשבסקי. בשוק אומרים שנטייתו של פרידמן להטריף את המערכת תגיע הפעם אל הערוץ באופן מתון יחסית. הוא ייתן לורשבסקי לעשות את שלו - ואפילו באופן הדוק וקנאי יותר. הוא ישאף לצמצום נוסף, לאיחוד מערכות ומינהלות בתוך הקבוצה, וכנראה גם לצמצום והתייעלות, שהן מילים מכובסות לפיטורים. הריאליטי והשקעות הענק לא ישובו. השוק כבר לא אותו השוק שהיה בפעם הראשונה שפרידמן ניהל את הערוץ, וגם לא נראה כפי שהיה כשבא לנהל בפעם השנייה. בפעם השלישית, הוא מאמין, יהיה לזה הפי אנד.
קוראים לו "המלך": מי אתה לן בלווטניק, הבעלים החדש של ערוץ 10?
לן בלווטניק נולד ב-1957 באודסה, אוקראינה, למשפחה יהודית. שני הוריו היו אקדמאים. ב-1978, בהיותו בן 21, היגרה המשפחה לארה"ב, התמקמה בברוקלין, והייתה במצב כלכלי גרוע.
בלווטניק נשוי לאמילי אפלסון, ולבני הזוג 4 ילדים - שני בנים ושתי בנות.
השכלה
בלווטניק למד הנדסת רכבות באוניברסיטת מוסקבה, אך לא סיים את הלימודים שם. הוא למד לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה ול-MBA בהרווארד ביזנס סקול.
קריירה
עם סיום לימודי התואר הראשון התחיל בלווטניק, שעובדיו היום מכנים אותו "המלך", לעבוד במחלקת טכנולוגיית המידע בבית הספר לרפואה מאונט סייניי בניו-יורק. באותה עת חשד בית הספר כי כמה סטודנטים מרמים בעבודותיהם וביקש מבלווטניק לנסות לזהות את דרך פעולתם. הוא תפס שישה מהם.
לאחר מכן עבד בפירמת הייעוץ אנדרסן ובמייסי'ס, שם התמנה לאחראי על שירותי המידע. באותה עת הרוויח כסף "מהצד" מהשקעות בנדל"ן בניו-יורק.
ב-1986, עוד לפני לימודי ה-MBA, בלווטניק ייסד את אקסס אינדסטריז, תשלובת בינלאומית שפועלת מניו-יורק, שהוא מכהן כיו"ר מועצת המנהלים וכנשיא שלה. לאקסס יש החזקות אסטרטגיות ארוכות-טווח באירופה, בצפון ובדרום אמריקה. במקור היא החלה להשקיע ברוסיה מיד אחרי קריסת ברית המועצות.
בלווטניק וידיד שלו מהאוניברסיטה, ויקטור וקסלברג, אף הקימו את חברת ההשקעות רינובה, ואחר-כך הצטרפו לקבוצת אלפא של אוליגרך נוסף, מיכאיל פרידמן, והקימו יחד את חברת ההחזקות AAR. אקסס התרחבה מאז לתחומים רבים, ותיק ההחזקות שלה מקיף כיום תעשיות כמו נפט, בידור, פחם, אלומיניום, פטרוכימיקלים ופלסטיקה, טלקום, מדיה ונדל"ן.
ב-2005 קנתה אקסס תעשיות את יצרנית הפטרוכימיים והפלסטיקה באזל פוליופינז מרויאל דאץ' של ו-BASF ב-5.7 מיליארד דולר. כעבור שנתיים רכשה באזל את ליונדל כמיקל תמורת 19 מיליארד דולר כולל חובות. החברה המאוחדת, ליונדלבאזל, הפכה לחברת הכימיקלים השמינית בגודלה בעולם במונחי מכירות. החברה-הבת האמריקאית הכריזה ב-2009 על פשיטת רגל, ונחלצה ממנה כעבור 15 חודשים במצב כספי משופר מאוד. אקסס מחזיקה בה רק 14% כעת.
בתעשיית הנפט הרוסית השיגה AAR נתח שליטה בחברת TNK דרך מכרז הפרטה שלה, וב-2003 מכרה 50% ממנה לבריטיש פטרוליום. כך נולדה חברת הנפט TNK-BP - אחת הגדולות ברוסיה, שבלווטניק כיהן במועצת המנהלים שלה. ב-2013 השלימה רוסנפט הממשלתית את רכישת TNK-BP ב-55 מיליארד דולר.
לבלווטניק יש גם אינטרס בתעשיית האלומיניום באמצעות החזקה ברוסאל, היצרנית הגדולה בעולם של מתכת זו.
במאי 2011, לפני 4 שנים, הכריזה קבוצת וורנר מיוזיק, חברת התקליטים השלישית בגודלה בעולם, על מכירתה לאקסס ב-3.3 מיליארד דולר.
פילנטרופיה
בלווטניק, קרן משפחת בלווטניק ואקסס תומכים במוסדות תרבות וצדקה רבים מאוד ב-15 השנים האחרונות, כולל המוזיאון הבריטי, מוזיאון טייט מודרן, בית האופרה המלכותי הבריטי וגלריית הפורטרטים הלאומית בלונדון. הקרן המשפחתית מעניקה את פרסי בלווטניק למדענים צעירים יחד עם האקדמיה למדעים בניו-יורק, בתחומים כמו מדעי החיים, פיזיקה והנדסה.
ב-2010 תרמו המשפחה והקרן המשפחתית 75 מיליון ליש"ט לאוניברסיטת אוקספורד להקמת בית ספר חדש לממשל. זו הייתה אחת התרומות הגדולות בהיסטוריה בת 900 השנים של האוניברסיטה. בית הספר לממשל על שם בלווטניק החל לקלוט סטודנטים בספטמבר 2012. גם אוניברסיטת הרווארד בארה"ב לא קופחה: ב-2013 היא הכריזה על תרומה בסך 50 מיליון דולר מקרן בלווטניק לתמיכה בתוכנית יזמות במדעי החיים.
וכמובן, בלי שורשים יהודיים אי-אפשר. בלווטניק תומך בכולל חב"ד, 1,900 מ"ר של מרכז חלוקת מזון ומחסן בקריית מלאכי, שמסייע במשלוחי מזון חודשיים ל-5,000 משפחות ב-25 ערים בישראל, ובעונת החגים ל-30,000 משפחות ב-73 יישובים.
הון עצמי
ברשימת העשירים של ה"סאנדיי טיימס" הבריטי הוגדר בלווטניק כאיש העשיר ביותר בבריטניה לשנת 2015, עם הון של 13.17 מיליארד ליש"ט. מגזין "פורבס" האמריקאי הכתיר אותו בספטמבר 2014 למיליארדר ה-41 בעושרו בעולם, וה-23 בעושרו בארה"ב עם שווי של 21.4 מיליארד דולר.
גזענות?
ב-2011 הגישה וירג'יניה לים, עוזרת בית בת 50, תביעה נגד המיליארדר תושב האפר איסט סייד במנהטן, בטענה שהוא לא שכר אותה לעבודה בגלל היותה פיליפינית. על-פי התביעה, המשרת האישי של בני הזוג בלווטניק ראיין את לים, הודיע לה שהוא מחבב אותה, אך לאחר מכן שיגר מייל לסוכנות שהעסיקה אותה שבו כתב כי "קיבל הוראות שלא לשכור אותה בגלל המוצא האתני שלה". לפי עורך הדין של לים ההמומה, המשרת הראשי הוסיף במייל שלו "בלי פיליפינים, תודה".
ברונו מארס
ב-2013 הזמין בלווטניק את כוכב הפופ לשיר בבת המצווה של בתו. מארס דרש תשלום של 250 אלף דולר על שיר, וביצע 5 שירים באירוע, כך שהתשלום הסתכם ב-1.25 מיליון דולר בסך-הכול. טכנית, מארס הוא בעצם עובד של בלווטניק, מאחר שהוא מנוהל בידי וורנר מיוזיק, שבלווטניק רכש ב-2011.
עוד משהו
אחרי שהתעשר, קנה בלווטניק אכטה בגודל 164 רגל וקרא לה "אודסה", על שם עיר הולדתו.
בלווטניק משקיע גם בתעשייה ובהיי-טק בישראל
ההחזקה הישראלית היחידה (מלבד ערוץ 10) של לן בלווטניק היא כת"ש (כלל תעשיות), חברת ההחזקות שהייתה בעברה חלק מקבוצת אי.די.בי. בלווטניק רכש את השליטה בה ביולי 2012 תמורת 1.3 מיליארד שקל. באוקטובר 2013 מחק בלווטניק את כת"ש מהמסחר בבורסה - מהלך בו השקיע 1.2 מיליארד שקל.
אחת ההחזקות העיקריות של כת"ש היא חברת "נייר חדרה" שהשבוע נודע כי קרן פימי של ישי דוידי מעוניינת ברכישת גרעין השליטה בה. נייר חדרה נסחרת כעת לפי שווי של 466 מיליון שקל. החזקות אחרות של כת"ש הן חברת האופנה "גולף"; מונופול המלט "נשר", וכת"ב המשקיעה בחברות ביומד.
בלווטניק כאמור, נחשב למשקיע ותיק בחברות ישראליות. בספטמבר 2014, השיק המיליארדר את חברת כללטק שפועלת במסגרת כלל תעשיות שבבעלותו, ומשמשת כזרוע ההשקעות של אקסס שבאמצעותה הוא מבצע השקעות ברחבי העולם.
אקסס משקיעה בסטארט-אפים ובחברות טכנולוגיה. עד היום השקיעה החברה עשרות מיליוני דולרים ב-Gett הישראלית (גט טקסי), באפליקציית התווים Tonara, באפליקציית הצ'ט Tangoשנוסדה בארה"ב על-ידי הישראלי אורי רז, בחברות כמו Beats (שנמכרה לאפל)Deezer, Rocket Internet, Zalando, ועוד.
ההשקעה הראשונה של כללטק הייתה בחברת הסטארט-אפ הישראלית Yotpo, שפיתחה פלטפורמה חברתית להוספת ביקורות באתרי מסחר מקוון. ההשקעה, בהיקף של מיליוני דולרים, הגיעה 8 חודשים אחרי שהסטארט-אפ גייס כ-11 מיליון דולר בהובלת בלאמברג קפיטל ולצד קרן רודיום, גנדיר גרופ, אוליבר יונג, קרן מאגמה, פלוס ונצ'רס, זוהר גילון ועוד.
בפברואר השנה הודיעה חברת ironSource הישראלית, בניהולו של תומר בר-זאב, על הרחבת סבב הגיוס האחרון שלה ועל כך שצירפה אליו את כללטק של בלווטניק כמשקיעה. החברה של בלווטניק השקיעה 20 מיליון דולר, שהתווספו ל-85 מיליון הדולרים שגייסה איירון סורס בספטמבר האחרון בהובלת Disrupt-ive, קרן ההשקעות של היזם והאנג'ל טל ברנוח, לצד שורה של משקיעים אמריקאים, כולל בלווטניק עצמו, שהשקיע אז 5 מיליון דולר לפני 20 מיליון הדולרים הנוספים.
ההחזקות של בלווטניק בישראל
כתבות
ני"ע
