הדרך לרכבת: לאמיצים בלבד

לאמיצים בלבד: הדרך לרכבת זרועה סכנות מכל צד

שימוש דליל ברכבת נובע גם מאיכות הדרך אל התחנות. אם הדרך נעימה ישנו כמובן סיכוי גדול יותר שאנשים ירצו להשתמש וללכת. נעימה משמעו שקטה, מוצלת, האוויר בה נקי; מעניינת, כלומר יש לאורכה חלונות ראווה של חנויות ובתי קפה; ומועילה - אפשר לנצל אותה לקניות הביתה ולסגור כמה "סידורים" אחרים בעסקים הפזורים לאורכה.

לא זה המצב בדרכים המובילות לרוב תחנות הרכבת בארץ, בלשון המעטה. כך למשל, אל תחנת הרכבת הוד השרון - סוקולוב, הסמוכה למרכז העיר כפר סבא ולשכונות מגורים של שתי הערים, מוביל כביש שלאורך קטעים ממנו בכלל אין מדרכה. כלומר, ההולך מכפר סבא אל הרכבת יצטרך בשלב כלשהו לשים את נפשו בכפו וללכת על כביש, וזה הוא כביש מהיר.

חוויה דומה מצפה למי שחפצים להגיע לתחנת הרכבת וולפסון בגבול בת ים, חולון ותל אביב-יפו. התחנה מוקפת שכונות מגורים, סמוכה לבית חולים ולמרכז מסחרי, אולם מי שרוצה להגיע אליה ברגל נדרש להליכה מייגעת ומפחידה, הכוללת חציה של לא פחות משלושה כבישים מכל כיוון ולפעמים יותר, צעידה על מדרכות צרות מאוד ואף ירידה ועלייה במדרגות למעבר תת קרקעי שלא נעים לצעוד בו בשעות הערב.

עוד דוגמה היא תחנת הרכבת בני ברק, על גבול רמת גן, תל אביב ובני ברק. המיקום אידיאלי: סמוך לאזורי תעסוקה פעילים (רמת החייל, מגדלי בסר והסביבה), מסחר הומה - קניון איילון וסביבתו, ומגורים - שכונות צפון תל אביב נאות אפקה ותל ברוך. אולם סביבת התחנה מוזנחת, חסרת פעילות מכל סוג, וההגעה אליה כרוכה בהליכה לאורך כביש מהי, רועש ומפויח, וירידה מגשר במדרגות לולייניות שאינן מוארות מספיק.

כך גם בתחנת ראשון לציון מערב. התכנון שסביבה גורם לנוסעי הרכבת לצעוד לאורך כביש הירידה לאיילון, ולחלופין ללכת בדרך עירונית נטולת כל פעילות זולת מכוניות חולפות, וזרועה במכשולים כגון עמודי חשמל הנטועים על המדרכה, כלי רכב כבדים היוצאים מחנויות, העדר שיפועים במדרכות ועוד.

ואולי יש אור הקצה המנהרה: אחרי שהתלוננו על הדרך אל התחנה בראשל"צ, מסרה לנו השבוע העירייה כי היא מתחילה להקים שביל הליכה זמני שישפר את מצב הולכי הרגל המשתמשים בתחנת הרכבת.