הממשל אחרי פסיקת העליון בארה"ב: אין ריבון על כל ירושלים

ממשל אובמה הכריז אמש (ב'), כי ארה"ב אינה מכירה בריבונות של צד כלשהו, ישראל או הפלסטינים, על ירושלים כולה, כלומר על שני חלקיה, לרבות מערב ירושלים. הקביעה נעשתה בעקבות החלטת בית המשפט העליון בארה"ב, שפורסמה כמה שעות קודם לכן, שלפיה הקונגרס אינו יכול לחייב זרוע של הממשל, ובמקרה זה משרד החוץ, לבצע פעולות הקשורות במדיניות חוץ, שמנוגדות למדיניות המוצהרת של הממשל. ספציפית, העליון קבע כי הקונגרס אינו יכול לאלץ את הסטייט דיפרטמנט לציין בדרכון של אזרח אמריקאי,שנולד בירושלים, כי מקום הלידה הוא ישראל. משרד החוץ הוא הרשות שמנפיקה דרכונים בארה"ב.

דובר במשרד החוץ האמריקאי, ג'ף ראתקי, הביע שביעות-רצון מפסיקת בית המשפט העליון, אם כי, לדבריו, הבית הלבן "אינו יוצא בריקוד ניצחון". בתדרוך לכתבים נשאל הדובר: האם תוכל להזכיר לנו מהי בירת ישראל, לדעת הממשל?

תשובתו: "מאז היווסדה של ישראל, ממשלים בראשות נשיאים משתי המפלגות נקטו מדיניות עקבית שלפיה אין לאף מדינה ריבונות על ירושלים. אנו מוסיפים אפוא להיות מחויבים למדיניות רבת-שנים זו, ופסיקת בית המשפט העליון היום מסייעת להבטיח שעמדתנו בסוגיית הנייטרליות לגבי ירושלים תהיה ברורה".

שאלה: האם המדיניות הזו ישימה גם למערב ירושלים וגם למזרח ירושלים? תשובה: "אין שום שינוי במדיניות שלנו... אך, כוונתי היא, שהחלק השנוי במחלוקת של ירושלים הוא החלק המזרחי. אפילו לפלסטינים אין תביעות על החלק המערבי".

הדובר חזר והדגיש בהמשך: "המדיניות העקבית שלנו היא, שאיננו מכירים בשום מדינה כריבון על ירושלים".

שאלה: על כל ירושלים?

תשובה: "אינני מוסיף שום סייגים למשפט זה".

דיפלומט ישראלי ותיק אמר אמש ל"גלובס", כי ארה"ב מעולם לא הכריזה שהיא אינה מכירה בריבונות של מדינה כלשהי על מזרח ירושלים. כל הצהרותיה הרשמיות בסוגיה זו עסקו ב"ירושלים", לא בחלק זה או אחר שלה, מתוך הבנה בלתי מוצהרת, שהחלק המערבי שלה נמצא תחת ריבונות ישראלית ושאין חולק על כך. לכן, אמר הדיפלומט, הצהרתו של דובר הסטייט דיפרטמנט, "איני מוסיף שום סייגים" למשפט שאין ריבון על ירושלים, עלולה להתפרש כרמז עבה לכך, שגם הפלח המערבי של ירושלים אינו מוכר כחלק מישראל בעיני הבית הלבן. "זה מפתיע", ציין הדיפלומט.

יודגש, כי פסיקת בית המשפט העליון עוסקת בסוגיה הרגישה של הפרדת הרשויות בארה"ב ואינה מתייחסת כלל לשאלה האם ירושלים היא חלק מישראל. סוגיה זו לא עלתה כלל על הפרק. הפסיקה נחשבת ניצחון גדול לבית הלבן - לא כל כך לממשל אובמה אלא למוסד הנשיאות בכלל.

הפסיקה מבטלת למעשה תוקפו של חוק משנת 2002, שמורה לסטייט דיפרטמנט לכתוב בדרכוניהם של ילדים בעלי אזרחות אמריקאית, שנולדו בירושלים, כי מקום הלידה הוא ישראל. העמדה הרשמית של הממשל הנוכחי ושל ממשלים שקדמו לו היא, שארה"ב מנועה מלקבוע עמדה על מעמדה של ירושלים ושמשימה זו מוטלת על הצדדים המעורבים בסכסוך. הנימוק הוא, שקביעה אמריקאית בסוגיה זו עלולה להשפיע על תוצאות המו"מ העתידי בין ישראל לפלסטינים. למעשה, ההחלטה לא להכיר בריבונות של מדינה כלשהי על ירושלים החלה כבר בתקופת נשיאותו של הארי טרומן, עם קום המדינה. כל הממשלים באו אחריו אימצו מדיניות זו.

הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש חתם על חוק ירושלים ב-2002 בלית ברירה מפני שהקונגרס כרך אותו בחבילת חקיקה רחבה יותר של הקצבות למשרדי ממשל, אך בוש הצהיר שאין בדעתו למלא אחר הוראת החוק שנוגעת לירושלים מפני שהיא "מתערבת, שלא כדין, בסמכות של הנשיא, שמעוגנת בחוקה, לנהל (בלבדית) את ענייני החוץ של ארה"ב". הנשיא הנוכחי, ברק אובמה, כקודמיו, אימץ אף הוא גישה זו.

הוריו של הילד מנחם זיבוטופסקי, שנולד בירושלים ב-2002, זמן קצר לאחר שנחקק החוק, פנו לסטייט דיפרטמנט בדרישה שבדרכון של בנם תיכתב המילה "ישראל" בשורה לציון מקום הלידה. ממשל בוש דחה את הבקשה. ההורים פנו לערכאות ומאז - כ-13 שנה - נעה העתירה בצנרת של המערכת המשפטית האמריקאית. ב-2013 קיבל בית המשפט לערעורים, הערכאה שמתחת לבית המשפט העליון, את עמדת הממשל הנוכחי, שהחוק על ירושלים אכן פוגע בסמכות הבלבדית של הנשיא לנהל את ענייני החוץ של ארה"ב, ללא התערבות של הזרוע המחוקקת והזרוע השיפוטית, והיום סמך בית המשפט העליון את ידו על קביעה זו. הסאגה הארוכה של משפחת זיבוטופסקי הגיעה, אפוא, לתחנתה האחרונה.

פרקליטי המשפחה הביעו אמש אכזבה קשה: "נשיאי ארה"ב קיבלו היום רשות לנקוט עמדה אבסורדית, שלפיה לאף מדינה אין ריבונות על ירושלים וששום חלק של העיר, לרבות חלקה המערבי, נמצא בישראל".

פסיקת בית המשפט העליון התקבלה ברוב של 6 שופטים. 3 שופטים הצביעו נגד. השופט העליון אנתוני קנדי, שכתב את דעת הרוב, ציין כי מעמד ירושלים הוא אכן "אחת מהסוגיות העדינותה ביותר במדיניות החוץ האמריקאי", אך הוא קבע כי החוקה מעניקה לנשיא סמכות בלבדית להכיר בממשלות זרות. "האומה חייבת לדבר בקול אחד - קולו של הנשיא - כאשר מדובר בהחלטה (ממלכתית) לאילו ממשלות להעניק הכרה".

השופט העליון ג'ון רוברטס, שהיה במיעוט, כתב, כי הרוב בבית המשפט עשה צעד יומרני. "זו החלטה ראשונה מסוגה", הוא כתב. "בית משפט זה מעולם לא סמך ידו על קריאת תיגר ישירה של נשיא על חוק של הקונגרס בנושאי חוץ".

רוברטס ושני השופטים האחרים בדעת המיעוט - כולם נמנים עם הגרעין השמרני הקשה של בית המשפט - טענו כי ציון השם ישראל כמקום הלידה של אלה שנולדו בירושלים אינו מהווה שינוי במדיניות החוץ של ארה"ב, גם אם גורמים זרים (רמז לפלסטינים) יפרשו זאת כשינוי.

לפסיקת העליון יש משמעות מיוחדת דווקא עתה, כאשר הקונגרס מתנצח עם ממשל אובמה על התנאים והיישום של הסכם גרעיני פוטנציאלי עם איראן. מהפסיקה אפשר להקיש, שזכות הקונגרס להתערב בניהול ענייני החוץ של ארה"ב מוגבלת.