פגיעה בבטן הכלכלית הרכה

ההתבטאות המקוממת של מנכ"ל חברת אורנג' העולמית, סטפן רישאר, בשבוע שעבר, זעזעה את חברת פרטנר אשר מצאה עצמה קורבן למלחמה פוליטית-כלכלית שבה מצויה ישראל. ההתבטאות האמורה נגד חברת פרטנר לא באה לעולם בחלל ריק, והיא חלק מתופעה רחבה יותר של דה-לגיטימציה להשקעות בישראל הבאה לידי ביטוי בקמפיינים של ה-BDS הקוראים לחרם על ישראל לרבות חרם כלכלי אקדמי ותרבותי. אמנם מדובר באיום ממשי על כלכלת ישראל, אולם הוא מוצא את מדינת ישראל שאננה ולא מוכנה לקראתו.

אסור שהעובדה שרישאר ביצע פליק-פלאק לאחור באמירותיו, וטען כי אינו מודע לחרם על ישראל, תבלבל איש מאיתנו בכל האמור לאיום הכלכלי - ולא רק כלכלי - המתגלגל לפתחנו. בעוד כל ילד מדקלם את צמד המילים "האיום האיראני", הפוטנציאל של האיום הכלכלי מודחק, והטיפול בו מתבצע בשיטת כיבוי שריפות, ובלי סופר-טנקר בדמות שר חוץ ותוכנית עבודה סדורה.

חרמות כלכליים אינם המצאה חדשה. במאה ה-20 ובמאה ה-21, מתועדים עשרות רבות של מקרים שבהם הוטלו סנקציות כלכליות על מדינות. בריטניה הטילה על גרמניה סנקציות כאלו במלחמת העולם הראשונה; דרום-אפריקה ספגה חרם כלכלי בגין מדיניות האפרטהייד; וכך גם עיראק, איראן וקוריאה-הצפונית. אמנם הניסיונות לבצע חרמות על ישראל לא פגעו עד כה בכלכלת ישראל ברמה המאקרו-כלכלית, אולם האיום העתידי הוא כביר.

הניסיון מלמד כי שליש מ-174 החרמות הכלכליים שהוטלו על מדינות, המתועדים בין השנים 1914 לשנת 2000, הביאו לשינוי במדיניות המדינה המוחרמת; והמקרה האיראני בסוגיית האטום הוא דוגמא חיה לשינוי מדיניות של מדינה חזקה כפועל יוצא מלחץ כלכלי. אויבי ישראל בזירה הגלובלית סבורים כי פגיעה בבטן הכלכלית הרכה של מדינת ישראל, היא אמצעי אפקטיבי להשפיע על קבלת ההחלטות הלאומיות.

עבור חברת פרטנר מדובר כנראה בעיקר בנזק תדמיתי ולא בפגיעה עתידית בהכנסות וברווחים, שכן החברה נעדרת פעילות גלובלית ואינה מתכוונת להתקפל בפני המסר של סטפן רישאר, ולא להציע את שירותיה מעבר לקו הירוק. לפיכך, הסיפור הגדול הבעייתי למשק אינו סיפורה של פרטנר. מדובר בסיוט פוטנציאלי עבור כלל החברות היצואניות הישראליות, העלולות למצוא עצמן במרכזם של חרמות כלכליים על רקע מכירות ופעילות מעבר לקו הירוק.

למרבה הצער, רובנו הורגלנו בשנים האחרונות לדה-לגיטימציה כלפי חברות ישראליות שלהן מתקני ייצור מעבר לקו הירוק. אולם אם מסיקים מן המקרה של פרטנר, הרי שכל חברה ישראלית אשר מוכרת את מוצריה מעבר לקו הירוק, היא יעד לביקורת בינלאומית ולחרמות; ולא רק כזו אשר המטה שלה ומתקניה יושבים מעבר לקו הירוק.

יתר על כן, המשק הישראלי עשוי לאבד חברות גלובליות הפועלות בו, אשר ישקלו מחדש את פעילותן כאן, בשל האווירה הגלובלית השלילית נגדנו. חברות גלובליות רבות עשויות להימנע מביצוע השקעות מהותיות בישראל כדי לא לספוג נזק תדמיתי. אחרי הכול, איזה מנהל של חברה גלובלית חפץ לראות קבוצה רעשנית של מפגינים המוחים במשרדיו נגד הפעילות בישראל, ומצולמים במאות ערוצי תקשורת ורשתות חברתיות.

האמירות של נשיא ארה"ב ברק אובמה שבהיעדר תהליך מדיני מול הפלסטינים, הוא יתקשה להגן על עמדות ישראליות בזירה הבינלאומיות, הן חדשות רעות לקרבות הבלימה בזירת החרמות הגלובלית. בהיעדר "כיפת-ברזל" אמריקנית וגם לא וטו אוטומטי בזירת יחסי החוץ, קיימת הסתברות כי חרמות כלכליים נגדנו יהפכו לאופנה מהותית שהולכת וגדלה.

גם מדיניות בנק ישראל לא תעזור

והיה אם חרמות כלכליים יהפכו לדבר שבשגרה במדינות המפותחות, תהיה לכך פגיעה עצומה ביצוא הישראלי, המהווה כשליש מהתמ"ג. נתח יצוא הסחורות לאיחוד האירופי הוא כ-30%, ושם טמונה עיקר הסכנה ליצוא הישראלי. יצוא שנלחם קשות בימים אלו לשמר את התחרותיות שלו בזירה הגלובלית, בעיצומה של מלחמת מטבעות גלובלית, צמיחה כלכלית גלובלית מדשדשת, ופריון נמוך לעומת המצב במדינות המפותחות המובילות.

נזכיר כי הרציונל המרכזי מאחורי המדיניות של "ריבית אפס" של בנק ישראל בשנים האחרונות, נועדה להחליש את השקל ביחס למטבעות הסחר כדי לתמוך ביצוא. אפשר לטעון, כי בנק ישראל הפקיר את גזרת מחירי הדיור, ואפשר את התנפחות בועת החוב (איגרות-החוב) רק כדי לתמוך ביצוא. כך שאם היצוא המקומי יספוג מכת חרמות גלובלית, גם מדיניות בנק ישראל לא תעזור, והמשק ייקלע לבעיה חמורה אשר תשפיע על הכיס ועל החיים של כולנו.

פגיעה קשה בלגיטימציה של החברות היצואניות עשויה לפגוע קשות בעסקיהן הגלובליים, ולאלץ אותן להחביא את הדרכון הישראלי בכלים מגוונים, על מנת להמשיך למכור את מרכולתן בעולם. שנאת ישראל ואנטישמיות הן חומר-גלם נפוץ בעולם, ולפיכך מספר חרמות כלכליים ספוראדיים והתבטאויות קיצוניות של מנהיגי דעה עשויים להביא עימם טרנד מסוכן של חרמות כלכליים. חרמות אלו עשויים לפגוע בהשקעות הזרות במשק הישראלי.

המשקיעים הזרים אינם מגיעים לישראל לשם שמיים, אלא בשל הזדמנויות עסקיות בענפים כגון טכנולוגיה, גז ונדל"ן, אולם הם ההשקעה בישראל תהפוך לפחות לגיטימית, חלק מהכסף הזורם לכאן משיקולים כלכליים טהורים, יפסיק לזרום להשקעות בישראל, וילך לטובת משקים אחרים.

אמנם מצד אחד אין להיכנס עדיין לפאניקה בכל האמור להתפתחויות האחרונות בזירת החרמות הכלכליים, אבל מצד שני, אסור להיוותר שאננים-אדישים ולא יהירים, ולנקוט פעולות-נגד, שכן הצמיחה הכלכלית של ישראל תלויה בצמיחת היצוא. בהיעדר שר מלא במשרד החוץ, הגזרה הדיפלומטית הכלכלית עלולה לקבל טיפול לקוי, ואזי יהיה קשה לתקן את הקלקול, כמאמר המשפט "אבן אחת שזרק טיפש לבאר, אלף חכמים לא יוציאו".

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון