אפליה זועקת

ונפתח בשאלה - איפה ועדת אנדורן? - הוועדה שמונתה לפני יותר משנה לבחינת ההטבות הניתנות למפעלים מכוח חוק עידוד השקעות הון. אני שואל זאת הן משום שהיא הייתה צריכה לתת תשובה לשאלה האם המדינה אכן משכילה לנתב משאבים כספיים, בהיקף עצום, בדרך המשיגה את המטרות המוצהרות של "חוק עידוד השקעות הון"; וגם משום שהיא מהווה עוד דוגמה לצורת עבודה כושלת של משרדי הממשלה ושריה.

לאחר שקמה סערה תקשורתית על היקף הטבות המס המועברות למספר מצומצם של חברות ענק ישראליות, החליט שר האוצר דאז, יאיר לפיד, להקים ועדה שתבחן מחדש אם ההטבות הללו אכן משיגות את יעדן; ומעבר לכך, אם אכן בבסיסן עומדת תפיסה ערכית ההולמת את ניהול כלכלת המדינה. הוועדה - שהייתה מורכבת מנציגים של הממשלה - שמעה נציגי ציבור ואת נציגי הסקטור העסקי, וגם גיבשה המלצות-ביניים. אבל איפה מסקנות הוועדה? למי הן מוגשות היום? מי בוחן האם נכון לקבלן? בתקופה זו שבה יש מודעות חזקה יותר ורגישות גדולה יותר לחיזוקה של הפריפריה; כאשר שר הכלכלה החדש, ח"כ אריה דרעי, קיבל לתחומי אחריותו גם את פיתוח אזורי הדרום והצפון, איך קורה שהמלצות ועדת אנדורן אינן עולות לסדר היום, כנושא שיש לבחון אותו היטב מחדש על פי מבחן היעדים של המדיניות הכלכלית שאותה מגבשת הממשלה כיום?

נחזור ונזכיר כי מדובר בהטבות מס המגיעות כבר להיקף פנטסטי של כ-8 מיליארד שקלים בשנה. נציין עוד, כי המענקים הם לא הסיוע המרכזי הניתן על פי חוק עידוד השקעות הון, אלא דווקא הטבות המס, בערך ביחס של 12 לעומת 1. בתום העשור הקודם היקף המענקים היה 500 מיליון שקלים, והטבות המס היו 6 מיליארד שקלים.

יחס זה קיים גם היום. המסה של הטבות מס אלה אינה זורמת לפריפריה. רובה מנותב למרכז. דווקא מפעלי ייצור המוקמים בפריפריה, או השקעות אחרות בפריפריה היוצרות מקומות עבודה, אינם זוכים להטבות אלה.

גם כותרת החוק היא בבחינת הטעיית הציבור. אין זה "חוק לעידוד השקעות הון" - זהו חוק לעידוד היצוא התעשייתי, שכן החוק מפלח את כל המגזר העסקי בחתכים של אפליה, עדיפות ליצוא מוצרים לעומת יצוא שירותים, על אף שהדולר המתקבל מיצוא מוצרים ומיצוא שירותים הוא אותו דולר; וחמור יותר - אפליה לרעה של מפעלי תעשייה שממוקמים בפריפריה שאינם מייצאים לעומת מפעלי תעשייה שכן מייצאים, על אף שהראשונים מייצרים מקומות עבודה. מעבר לכל זה, החוק עלול אף לעודד סגירת קווי ייצור ופיטורי עובדים, כי אם מפעל אינו מצליח להגיע לרמת יצוא של 25% מהמחזור - הוא לא ייהנה מההטבות. לכן בשורת הרווח הנקי, לאחר תשלומי מס, עדיף למפעל להפחית את הייצור לשוק המקומי ולפטר עובדים.

תוצאה נוספת מהחוק המפלה היא שהטבות מס אלה אינן מגיעות למפעלים קטנים ובינוניים ולא לבתי-מלאכה; וכך הן יוצרות אי-שוויון זועק בגובה מס המוטל על עסקים קטנים, לעומת המס שבו חייבות חברות יצואניות.

כשמדברים על ההצדקה בהענקת הטבות אלה, אומרים שאם הן לא יוענקו המפעלים "יברחו" מישראל. מפעל הרוצה "לברוח" מישראל יעשה זאת גם אם יוטל עליו מס חברות נמוך יותר, שכן תמיד תימצא ארץ שתסכים להעניק לו הטבות ולהטיל עליו מס נמוך יותר.

אביא עוד כמה נימוקים מדוע חייבים לדון ולבדוק מחדש את החוק לעידוד השקעות הון הן בוועדת שרים לענייני כלכלה והן על ידי שרי האוצר והכלכלה. זאת, בלי להקים ועדות; כי לא תמיד מוצדק להקים ועדות. לא תמיד השיקולים הם כל כך מורכבים ומסובכים שהם מחייבים לימוד כה מעמיק.

מאז שהחוק עבר לא הייתה שום התפתחות דרמטית או ניכרת בתעשייה בישראל. התעשייה לא קיבלה תנופה כפי שהיה מצופה ממטרות החוק. יתר על כן, ידוע שהחוק מנוגד לאמנה שיש לישראל (עם WTO, ארגון הסחר העולמי) שלפיה אסור לתת למדינות החברות תמריץ עידוד ליצוא, שכן זה פוגע בתחרות השווה. אבל ישראל התחכמה בטענה ש"אנחנו לא נותנים הטבות כדי לעודד יצוא, אלא בגין מכירות לשוק שהאוכלוסייה בו גדולה יותר מישראל".

מענקים והטבות מס על פי חוק עידוד השקעות הון, יש לתת כנגד השקעות הון חדשות בפועל, הן לתעשייה והן להשקעות המייצרות מקומות עבודה; וכן יש לכוון את עיקר ההטבות לפריפריה, כך שגם השקעות הון איכותיות בפריפריה, כמו שירותי עילית, מוסדות חינוך והכשרה מקצועית, יזכו להטבות. כלומר, יש לפעול לביטול הקריטריון של יצוא וללכת על פי הקריטריון של יצוא ההשקעה בפועל.

עיצוב הוראות החוק מותנה הרבה מאוד גם בהשקפות עולם, ולכן ראוי כי ועדת שרים לענייני כלכלה לא תקים ועדה נוספת על מנת לבחון את המלצותיה של ועדת אנדורן, אלא תבחן את פרי ההמלצות לנוכח היעדים העכשוויים.

לעניות דעתי, המלצות ועדת אנדורן שגויות לחלוטין, והן במידה רבה המשך של העוולות הקיימות היום. מי שמעוניין בכלכלה יותר שוויונית והוגנת - לא יוכל לקבלן.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכת המסחר