השיעור הנורבגי שישראל יכולה לקבל בתחום הגז

תעשיית הגז והנפט של נורבגיה היא בעיני רבים מודל לחיקוי: למרות המעורבות הגדולה של המדינה בכל שרשרת הפקת הגז, ועל אף המסים הגבוהים המושתים על חברות הגז, היא נחשבת אחת המדינות האטרקטיביות ביותר לפעול בהן. נורבגיה בנתה צנרת יצוא מרשימה, והיום היא מספקת חלק משמעותי מצריכת הגז של אירופה, היא הסבה את תעשיית המתכות והספנות שלה כך שתספק שירותים למגזר הנפט והגז בעולם. והיא גם הקימה קרן משגשגת כדי שהדורות הבאים יוכלו ליהנות מפירות המשאבים לאחר שייגמרו.

בישראל, שגם בה נמצאו עתודות גז שיכולות להספיק לצריכה מקומית של עשרות שנים, משק הגז שונה לחלוטין. בסיור לעיתונאים שקיימה ממשלת נורבגיה, הציגו בכירי התעשייה שם את הדרך שעשתה המדינה עד להפיכתה למעצמת גז ונפט. כעת השאלה היא אם עלינו להעתיק את המודל הנורבגי אחד לאחד ומה תפקידה של הממשלה בעידוד משק הגז?

מעורבות המדינה: מהפקה ועד יצוא

עד סוף שנות השישים הייתה נורבגיה מדינה שקטה וצנועה בקצה הצפוני של אירופה, ענייה לעומת שכנותיה שבדיה ודנמרק. רוב הכנסותיה היה מדיג ומייצור מתכות ודשנים, ואולם כבר אז המדינה, המונה 5 מיליון תושבים בלבד, ניצלה את משאביה וייצרה חשמל באמצעות מים. מהפכת האנרגיה במדינה התרחשה לאחר שהתגלה, לפני 40 שנה, מאגר הגז אקופיס. "הבנו כבר מהרגע הראשון שהממשלה, ולא חברות הגז, צריכה להיות זו שתשלוט במשאבים הלאומיים ולהיות מעורבת כמה שיותר בכל שרשרת הפקת הגז ושיווקו", אומר מנכ"ל משרד האנרגיה הנורבגי אולה אנדרס לינדסט ומוסיף שכבר בתחילת הדרך הסדירה הממשלה את מבנה משק הגז ואת חוקי המשחק.

- ומהם חוקי המשחק?

"בראש ובראשונה החליטה נורבגיה להקים חברת גז ממשלתית, סטטאויל, שכיום הממשלה מחזיקה ב-67% ממניותיה, שהונפקו בבורסת אוסלו וניו יורק. סטטאויל שומרת לעצמה את הזכות להחליט אם היא נכנסת כשותפה למאגר מסוים או לא, אך מרגע שנכנסה, היא מתפקדת ככל חברה עסקית אחרת, כולל השתתפות בעלויות חיפוש הגז ותשלום המסים. "למעשה, המעורבות שלנו מתחילה כבר משלב חלוקת רישיונות הגז", אומר לינדסט. "אנחנו אלה שמתאימים את הרכב החברות למאגר מסוים (בישראל חברות ניגשות יחד לשטח רישיון מסוים כשותפות - ה"כ).

"גם צנרת הולכת הגז מהמאגרים לחוף, ומהחוף למדינות שאליהן אנחנו מייצאים את הגז היא בבעלותנו", מוסיף מורטן קרלסן, מנהל התפעול של חברת הולכת הגז הממשלתית גזקו, "וזאת כדי שחברה פרטית לא תוכל לקבוע מי יכול להתחבר אליה, מתי ובאיזה מחיר".

בישראל, צנרת הולכת הגז מתמר לחוף הוא בבעלות חברות הגז, והן גם אלה שיקימו ויהיו הבעלים של תשתית יצוא הגז.

הכנסות המדינה מיצוא הגז מגיעות לכ-80 מיליארד דולר בשנה, ושווי היצוא השנתי של השירותים והציוד למגזר הנפט והגז הנורבגי מסתכם בכ-50 מיליארד דולר בשנה.

כיום ניתן למצוא ציוד נורבגי כמעט בכל מדינה שמפיקה גז. חברות נורבגיות אף מספקות ציוד ושירותי הנדסה למגזר הגז בישראל. חברת ההנדסה הענקית אקר סולושנס סיפקה חלק מהציוד ההנדסי בפרויקט מאגר תמר, וחברת BW הנורבגית חתמה על מכתב כוונות עם חברת נובל אנרג'י לבניית מתקן הפקה ואחסון צף (FPSO), בעלות של 2.7 מיליארד דולר עבור לוויתן.

לא תמיד ידעה נורבגיה לספק שירותים אלו, אבל היא כן ידעה כיצד לנצל את היתרונות היחסיים במדינה כך שיתאימו לשינויים מרגע שגילתה גז. אותם יתרונות יחסיים היו במקרה תעשייה של מתכות ושל ספנות.

אקר הנורבגית היא דוגמה מובהקת לחברה שהתאימה את עצמה לשינויים האלו. במשך דורות הייתה החברה המספנה הגדולה בנורבגיה, ואולם בעקבות גילויי הנפט והגז והתחרות הקשה מהמזרח הרחוק, עברה אקר הסבה דרמטית והפכה להיות יצרנית המתקנים הימיים הגדולה באירופה.

"יצוא הציוד והשירותים הנורבגי לא היה מצליח ללא תמיכת הממשלה", טוען פייר האגן, מנכ"ל איגוד ספקיות הציוד והשירותים הנורבגי אינסטוק. "האיגוד הוא מעין חברה סמי-ממשלתית, שהממשלה החליטה להקים ולממן. חלק מהמימון גם מגיע מעמלה שמשלמות החברות באיגוד".האיגוד מונה כ-250 חברות נורבגיות ועוזר לחברות לשווק את שירותיהן באמצעות קטלוג, אתר אינטרנט וכנסים ייעודיים, וכך גם מעסיק עובדים במדינות רבות שעוזרים לו למפות את הצרכים של תעשיית הגז והנפט. כל זאת כדי להקל על שיווק המוצרים הנורבגיים. לשאלה אם מעסיק האיגוד נציג בישראל, ענה האגן בשלילה. "דבר ראשון, ישראל קטנה מדי, ודבר שני, למרות שגיליתם כמות נכבדת של גז, זה כלל לא משנה. מה שמשנה זה מה אתם עושים איתו, ולמיטב הבנתי כרגע אתם לא עושים איתו כלום".

הוודאות מפצה על המסים הגבוהים

כיום נורבגיה היא יצואנית הגז הטבעי השלישית בגודלה בעולם, אחרי רוסיה וקטאר. היצוא השנתי, שעומד על כ-101 מיליארד מטר מעוקב של גז (BCM), מספק כ-20% מצריכת הגז הטבעי באירופה. גם 40 שנה אחרי גילוי מאגר אקופיס, מגיעות חברות הגז הבינלאומיות לנורבגיה. בעוד שבישראל יש מאגר אחד, מאגר תמר, שממנו זורם היום גז למשק הישראלי, בנורבגיה יש 60 מאגרים כאלה. נורבגיה, בניגוד לישראל, איננה צורכת כלל את הגז הטבעי שלה אלא מייצאת כמעט את כולו. 90% מהחשמל של המדינה מיוצר באמצעות תחנות כוח הידרואלקטריות.

הנתון המפתיע הוא שחברות הגז נוהרות לנורבגיה למרות שהמיסוי על הפקת הגז הוא גבוה - עד 78% (בישראל הוא עומד על כ-64%). "ההסבר לזה הוא די פשוט, יוצרים סביבה יציבה וצפויה בתוך שמירה על איזון בין האינטרסים של החברות לאלו של המדינה", אומר יועץ בכיר של משרד החוץ הנורבגי, פיטר נור. "זה עיקרון שלמדנו כבר בשנת 1910, כאשר חברות בינלאומיות הגיעו לנורבגיה להשקיע באנרגיית מים. כבר אז החלטנו שהשליטה על המשאבים צריכה תמיד להיות בידיים שלנו, ושהדבר החשוב ביותר לחברות הוא ודאות רגולטורית. המסים הם באמת מאוד גבוהים, אך החברות מקבלות תמורה הולמת".

מה יקרה כשהגז ייגמר?

גז נגמר מתישהו, וגם בנורבגיה הבינו זאת. משרד האנרגיה הנורבגי צופה שההפקה במדינה תרד משנת 2030, וכך גם הכנסות המדינה ממסים. בהתחשב בכך שנורבגיה נשענת על תעשיית הגז שלה ומאות אלפי אנשים מועסקים בה באופן ישיר ועקיף, ניתן להבין את הלחץ שמרגישים כבר היום תושבי המדינה.

אחת הביקורות המרכזיות שנשמעות בעניין זה כלפי הממשלה היא שהיא לא חשבה מספיק על היום שאחרי הגז, ולכן בימים אלו עושה משרד האנרגיה מאמצים "לדחות את הקץ" באמצעות פרסום מכרזים לרישיונות ימיים חדשים, וכן באמצעות פיתוח טכנולוגיות שעוזרות למקסם את הפקת הגז מהמאגרים. הממשלה מנסה גם להיכנס לתחומים חדשים של אנרגיות מתחדשות, והציבה לעצמה יעד להיות אחת מהיצואניות המובילות בתחום הטכנולוגיות בנושא. לטענת רבים מהתושבים, חברת סטטאויל הממשלתית צריכה גם היא לזנוח מעט את פעילות הגז שלה לטובת השקעה בסוגי אנרגיה אחרים.

הצעד המשמעותי שעשתה נורבגיה כדי להתכונן ליום שאחרי הוא הקמת קרן פנסיה לאומית שתקלוט חלק ניכר מרווחי המדינה מהכנסות המס הנגבות מחברות האנרגיה ומתשלומי דיווידנד מחברת סטטאויל. הקרן, שהוקמה ב-1990, מנוהלת עבור משרד האוצר הנורבגי בידי נורגס בנק, הבנק הממלכתי, ומטרותיה העיקריות הן להבטיח מקור תקציבי למדינה ולתושביה בתקופות של הכנסות נמוכות מהנפט ומהגז, ובעיקר להיות רשת ביטחון חברתית כאשר יירדו הכנסות המדינה מענף זה. שווי נכסי הקרן נאמד היום ביותר מ-900 מיליארד דולר - הסכום הגדול ביותר המוחזק בקרן לאומית כלשהי בעולם.

הקרן משקיעה במניות של חברות ציבוריות ברחבי העולם (65%), באגרות חוב (35%) ובנדל"ן (5%), ובכל שנה היא מניבה תשואה של כ-4% שהמדינה יכולה למשוך לתקציב שלה. אלו מהווים כ-25% מסך תקציב המדינה.

מסיבות אתיות משכה הקרן את השקעותיה משתי חברות ישראליות שפעלו בשטחים, אך היא עדיין מחזיקה בניירות ערך ישראליים בסך כולל של כ-2 מיליארד דולר ונחשבת אחד המשקיעים הזרים הגדולים בשוק ההון הישראלי.

היי-טק במקום ספנות

כמו בנורבגיה, גם בישראל התגלו בשנים האחרונות מרבצי גז שיכולים להספיק לצריכה מקומית של עשרות שנים. כמו בנורבגיה, גם ישראל חתמה על הסכמי כוונות עם המדינות השכנות ליצוא של גז וכמו בנורבגיה גם ישראל מתכננת להקים קרן גז להכנסות המדינה ממיסוי המאגרים.ואולם, שלא כמו בנורבגיה, התעשייה הישראלית שונה מזו שהייתה קיימת בנורבגיה בטרם גילויי הגז - ישראל איננה ידועה בתעשיית הספנות והמתכות שלה. "זה לא משנה. המטרה צריכה להיות להעתיק - ולו בקנה-מידה קטן יותר - את סיפור ההצלחה הנורבגי ולספק כוח-אדם ישראלי למקומות עבודה חדשים, להקים תעשייה מקומית, ואולי אפילו קרן פנסיה לאומית של ישראל", אומר אורני איזקסון, יו"ר לשכת המסחר ישראל-נורבגיה.

בינואר האחרון פרסמנו כאן ריאיון עם מנהל המסחר של חברת מארסק קידוחים המפעילה עשרות אסדות קידוח והפקת גז, ובו הוא טען כי ישראל צריכה להתמקד לא בתחומים שבהם התמקדה נורבגיה, אלא לנצל את "הראש הישראלי" למגזר הגז. לדבריו, "המפעילים רוצים למקסם את פעילות הקידוח שלהם, ולכן הם מתעניינים בטכנולוגיה שתוכל לספק להם את זה, זה הכיוון שאליו הם פוזלים היום. ישראל, כמדינת היי-טק, יכולה להשתלב בתחום הזה".

"משק האנרגיה הגלובלי משתנה, ולכן גם הטכנולוגיה משתנה בהתאם", מסכים שר האנרגיה הנורבגי טורד ליאן. "העולם הופך להיות פחות מבוסס על פחם ויותר על אנרגיות נקיות כמו גז טבעי ואנרגיות מתחדשות. כמו כן, חברות הגז תלויות יותר ויותר בטכנולוגיות שיעזרו להן למקסם את הגז מהמאגרים. ישראל צריכה לנצל את היתרון היחסי שלה שהוא ההיי-טק", טען השר והוסיף כי נציגים של הממשל הנורבגי אף מתכננים בעתיד הלא רחוק להגיע לישראל לפגישות עם הטכניון ועם אוניברסיטת באר שבע, כדי לבחון שיתופי פעולה אפשריים בין נורבגיה לטכנולוגיות ישראליות שקשורות לגז ונפט.

"המשק הישראלי הוא מאוד מוגבל, ולכן אנחנו מנסים בשנים האחרונות לנצל את היתרון היחסי שלנו בהיי-טק ולייצא את השירותים שלנו לעולם", אומר גיל שאקי, מנהל תחום אנרגיה וקלינטק בלשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה ומוסיף שכבר היום יש טכנולוגיות ישראליות שמיושמות בעולם הגז בעולם כמו למשל טכנולוגיה ישראלית לטיפול במים שעוזרת לפתור את זיהום מאגרי התהום כתוצאה מתעשיית הפצלים בארה"ב. כמו כן, יש חברה ישראלית שפועלת בים הצפוני ועוזרת לחברות גז לשלוט על האסדה שנמצאת אלפי קילומטרים ממרכז הבקרה. דוגמה שלישית היא תחום התקפות הסייבר על תשתיות. יש כבר חברות ישראליות שמייצאות את שירותיהן בעולם".

בחודש שעבר השיקו לשכת המדען הראשי, מרכז התעשייה הישראלית למחקר ופיתוח ומכון היצוא הישראלי קטלוג ייחודי, המציג 148 חברות ישראליות המציעות טכנולוגיות ושירותים בענף הגז והנפט בשישה תחומי פעילות. הקטלוג הוצג לראשונה בתערוכת Offshore Technology Conference, תערוכת הגז והנפט הגדולה בעולם, שהתקיימה ביוסטון. הקטלוג, מקווים יוזמיו, יהיה הזדמנות לשילוב התעשייה הטכנולוגית הישראלית בתעשיית הגז והנפט העולמית. לדברי המדען הראשי, ד"ר אבי חסון, "מסביב לתעשיית הגז והנפט העולמית פועלת תעשיית שירותים טכנולוגית ענפה בהיקפים שנתיים של מאות מיליארדי דולרים. הביקוש הגובר בענף לטכנולוגיות חדשניות ופתרונות פורצי דרך מהווה הזדמנות גדולה לשילוב התעשייה הטכנולוגית הישראלית בתעשיית הגז והנפט העולמית".

יצירת הקטלוג אינה מספיקה. במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית, למשל, טוענים שעל הממשלה להתערב הרבה יותר כדי לנצל את משאבי הגז הטבעי שהתגלו בישראל באופן המיטבי. דוח שפרסם המוסד בספטמבר 2014 טען שמעבר לקטלוג על הממשלה ליזום ימי עיון שיפגישו בין התעשייה הישראלית לשחקנים בינלאומיים בתעשיית הגז והנפט, ולהשתמש בכלים רגולטוריים שיחייבו חברות גז בינלאומיות ברכש מקומי, הכשרת מומחים מקומיים והעסקתם והשקעות במחקר ופיתוח בישראל. מעבר לכך, נטען בדוח, על הממשלה ליצור תמריצים כלכליים לחברות הזרות באמצעות הטבות מס להשקעות בפעולות שמעודדות את פיתוח המשק המקומי. כך שעל הממשלה לעשות עוד דרך ארוכה בעידוד פיתוח תעשיית הגז המקומית.

* הכתבת הייתה אורחת של ממשלת נורבגיה

 מדיניות ישראל ונורבגיה במשק הגז