לפעמים טוב שיש בנט

צנזורה היא תמיד מילה מגונה, גם כאשר יש לה הצדקה עניינית. המצב האידיאלי הוא שכל אדם יוכל להתבטא כרצונו, מבלי שהשלטון, או כל גוף אחר, יתערב ביצירתו. אבל במדינה הנתונה במצב מלחמה משחר לידתה, הצנזורה היא אילוץ בלתי נפרד ממערך ההגנה שלה. כי הקרב לא נערך רק בין כלי נשק - אלא גם בתחום האמור להיות תרבותי, שלעתים הופך לתעמולתי.

כמו למשל המקרה של ההצגה "הזמן המקביל" בתיאטרון אל-מידאן הערבי. מדובר במחזה שנכתב על-ידי פלסטיני-ישראלי על חייו בכלא של המחבל וליד דקה, שחטף, עינה ורצח את משה תמם ז"ל.

המשפחה השכולה התקוממה נגד ההצגה. ועדת הרפרטואר של "סל תרבות" החליטה כי אין מקום להוציא אותה מ"סל התרבות" של משרד החינוך. אתמול (ג') הודיע שר החינוך נפתלי בנט כי "מרגע זה, ההצגה אינה כלולה יותר בסל. אזרחי ישראל לא יממנו מכיסם הצגות שסובלניות כלפי רוצחי חיילים".

הבמאי והמחזאי, בשאר מורקוס, אמר כי "ההצגה לא דנה ברצח, אלא במלחמה נגד הזמן בתוך הכלא". מכיוון שלא ראיתי את ההצגה לא אביע דעה על כך. אבל אני כן רוצה להציג שאלה למחזאי: אם התכוונת לכתוב רק על בעיה אנושית-כללית של אסירים - למה בחרת להעמיד במרכזה דווקא אסיר-מחבל? הרי רוב האסירים אינם מחבלים, ולכולם יש את הבעיה של "הזמן בתוך הכלא".

אז למה דווקא רוצח אכזרי שעינה את קורבנו לפני שהרג אותו? מה רע באנס כ"גיבור" ה"הצגה"? או בגנב? או בכל אסיר אחר? למה דווקא מחבל, שהוא הרבה פחות משקף את אוכלוסיית האסירים?

אני חושב שלא קשה לדעת למה. אתה בעצם ביקשת לכתוב את מה שמשפחת תמם מגדירה כ"הצגה בהשראת רוצח נתעב שנכתבה על-ידי מי שרואים בו גיבור ואשר עוסקת בסימפטיה לדמותו".

בני המשפחה כן ראו את ההצגה. אי-אפשר לומר שאינם יודעים על מה הם מדברים. וזה גם מה שכתבת. אבל התחכמת, עשית מה שעושים לעתים קרובות במקרים כאלה: כתבת את מה שרצית - וכיסית זאת במעטה של "בעיה אנושית".

והכול, כמובן, באריזה של "אמנות". לא פוליטיקה, לא פלסטינים ויהודים - אמנות טהורה ומזוקקת. זה משהו שאתה יכול למכור בקלות לתרבותניקים של תאטראות תל-אביב, הם אוהבים להיות נאורים ואוונגרדיים. הם מתבשמים ומתבוססים באהדתם האובססיבית ל"עניין הפלסטיני". והם קנו את זה, כמובן.

אבל אתה ואני, אדוני המחזאי, אנחנו יודעים שבעצם כתבת מחזה תעמולה בשירות "המאבק הפלסטיני". והנאורים הישראלים החליטו לתת תמיכה למחזה שנכתב בעצם כדי לפגוע בהם. אז לפעמים, בגלל נאורים כאלה, טוב שיש אצלנו בנט. ואפילו מירי רגב, לפעמים.