מתכון למשבר קואליציוני

חזון כחלון שהוצג שלשום בקבינט הדיור לא כלל שום יעד כמותי, שום הערכה של הקיטון בהכנסות המדינה כתוצאה מסבסוד מחירי הקרקע, ולא הוצג המקור התקציבי - ובכל זאת היה בו משהו מרענן. מישהו סוף סוף מעיז להציג חזון, בלי יומרה להמציא את הגלגל מחדש עם פטנטים כמו מע"מ אפס או מחיר מטרה, ועם הצהרה על מאמץ לטפל באוכלוסיות הסובלות ביותר ממצוקת הדיור, חרדים וערבים, כדי להפסיק את הבושה של משפחות בבני ברק ובסחנין שחיות במרתפים.

מצד שני, המרכיב העיקרי בחזון כחלון יביא אותנו מהר מאוד למשבר קואליציוני, משום שהדגש של כחלון הוא על ריבוי פרויקטים של "מחיר למשתכן". נתניהו חתום על הסכמים קואליציוניים עם הסיעות החרדיות, לפיהם תוחזר שיטת הקריטריונים שהמציא אריאל אטיאס, המעניקים יתרון לאוכלוסיה החרדית. האם נתניהו יעמוד במילתו לחרדים או יתמוך בכחלון ובקריטריונים אוניברסליים הוגנים? אם נתניהו יתמוך בחרדים - מה יעשה כחלון? יצביע נגד בממשלה וגם בכנסת? יתפטר? האופוזיציה תכה בו ללא רחם, והעתירות לבג"צ של הארגונים החברתיים כבר מוכנות.

אחרי שהקים אימפריה של שליטה ברשות מקרקעי ישראל ואחריות על מינהל התכנון ומיסוי מקרקעין, כחלון אינו יכול להתלונן על כך שאין לו ארגז כלים מספק. ארגז? מכולה של כלים יש לו ביד, ומעתה והלאה אין לו שום אליבי. הוא לא יוכל להתלונן על "בעיית משילות" או בירוקרטיה מבוזרת מדי.

בארבע נקודות עיקריות לוקה חזון כחלון:

גם הוא, מציג את "המשקיעים" כאילו הם אויבי הציבור, למרות שמדובר בעצם באלה המספקים את החלק המכריע של הדירות להשכרה. כחלון לא צריך ללכת רחוק, רק לקרוא אליו את מנהל רשות המסים משה אשר, שמחזיק ביד תוכנית הגיונית להקמת קרנות השקעה (ריטים) בפרויקטים של השכרה לטווח ארוך, הנשענת על מעורבות המוסדיים. מלחמה ב"משקיעים", מאות אלפים מהם עצמאים חסרי פנסיה - היא חסרת טעם בהיעדר אלטרנטיבה של שוק שכירות מוסדי.

שנית, כחלון לא הציג שום פרט או אפילו מדיניות כללית על חזונו למערכת היחסים עם העיריות, בשאלה החשובה ביותר: איך הוא רואה את תפקידם של ראשי הערים בהשתתפות בפתרון הבעיה, למשל, ניצול קרקעות בייעוד ציבורי לבנייה לזכאים. לדוגמה, מה רע להקים בתל אביב אלפי דירות קטנות להשכרה מעל מגרשי החניה העירוניים? לזה בדיוק משוועים הצעירים. לכחלון, בזכות שליטתו במינהל התכנון, יש גם ארגז כלים לא קטן ובו מקלות וגזרים שאפשר לנופף בהם מול ראשי הערים, שתמיד מעדיפים שטחים מסחריים עתירי ארנונה או "אוכלוסיות חזקות".

שלישית, כחלון לא הציג בחזונו איך הוא רואה את תפקידה של קרן קיימת לישראל בתחום המקרקעין, למרות שבימים האחרונים הוא קלט סוף סוף, שצריך להתמודד עם ה"איום" של קק"ל, על היפרדותה מרשות מקרקעי ישראל לצורך שיווק עצמאי של קרקעות קק"ל.

ואחרון אחרון - בחזון כחלון אין פתרון לעשירון התחתון: אף מילה לא נאמרה על טיפול בבעיית זכאי הדיור הציבורי. מי שמציג עצמו כחברתי, ומצפה לתמיכה של הארגונים החברתיים בתוכניתו, לא יכול להתעלם מהבעיה.