ראשי תעשיית המזון: אנחנו לא אחראים ליוקר המחיה

בכירי תעשיית המזון בישראל והתאחדות התעשיינים יוצאים בהתקפה חסרת תקדים על הממשלה ועל הקימעונאים: בכנס תעשיית המזון שהתקיים היום (ב') בכפר המכבייה שברמת-גן תקפו הבכירים את פתיחת השוק ליבוא, ואף טענו כי הממשלה מסיתה נגדם.

"מחאת הקוטג' הייתה במקרה ליד מחאת הדיור", אמר נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. "המחאה התחילה בדיור, אבל הממשלה הסיטה את האש אלינו". נציין כי בפועל, מחאת הדיור בקיץ 2011 החלה כמה שבועות אחרי חרם הקוטג'.

יו"ר איגוד תעשיות המזון ומנכ"ל החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה-קולה ישראל), איציק תמיר, אמר היום בכנס: "מזה 4 שנים נעשה תהליך שיטתי ורצוף של דה-לגיטימציה לתעשיית המזון. כאילו מישהו החליט שלא צריך תעשיית מזון ושיש כאן חבורת נוכלים ותאבי-בצע, שכל עניינם בלעשוק את הצרכן, וצריך להוריד להם את הראש.

"עצוב שאף גורם ממשלתי לא קיבל החלטה מודעת שאומרת שאין מקום לתעשיית מזון. בפועל, זו הידרדרות של תהליך שהתחיל בהחלטה להסיט את כל בעיית יוקר המחיה לתעשיית המזון - כאילו שזה תלוי בתעשיית המזון. עשינו חשבון שאם כל תעשיית המזון תעבוד ב-0% - מחירי המזון יירדו ב-5%-6%, שזה עשרות שקלים למשפחה לחודש. אבל אז לא תהיה תעשיית מזון".

תמיר טען עוד כי למרכיב העיקרי במחיר המזון אחראית הממשלה. "בדלק, יותר מ-50% מהמחיר הולך לממשלה, וכשהמחיר עולה ויורד, יודעים שזה נעשה על-ידי הממשלה. אצלנו בתעשייה, 30%-50% זה כסף שהולך לממשלה. היתר הוא עלויות ייצור, שיווק, תיפעול, וגם קצת רווח.

"זו לא בושה להרוויח, זו בושה להפסיד. מי שעובד חכם צריך להרוויח, כי אחרת אין תעשייה. אבל את זה הצרכן לא מבין. הוא חושב שיוקר המחיה הוא בגלל המזון, למרות שהוא פסיק, והוא חושב שהפער בין הארץ לחו"ל מקורו ביצרנים".

באיגוד טוענים כי בדיוק כמו בדלק, גם בתחום המזון המדינה אחראית למרכיב המרכזי בתמחור, הכולל 18% מע"מ בכל שלב העברת המוצר מיד ליד וכן 30%-40% עלויות של יצרן המזון, הכוללות אין-ספור מסים והוצאות מארנונה, דרך ביטוחים, מכבי אש, מסי מעביד והוצאות נוספות.

בהתייחס למדיניות הממשלה לפתיחת השוק ליבוא - שבאה לידי ביטוי, בין היתר, ביבוא גבינות צהובות פטורות ממכס ותוכניות להרחבת היבוא באופן כללי - נטען כי היבוא מאיים על התעשייה הישראלית.

לדברי תמיר, "האופנה החדשה היא יבוא. יבוא של מה? של אבטלה. למה לא נותנים לנו את אותם תנאים? איזה היגיון יש לתת עדיפות למדינות שיש אצלן אבטלה ומחפשות להביא לכאן את הסחורה על מנת שכאן תהיה אבטלה? למה הרגולציה ליבוא ולייצור המקומי שונה? הראשונים להיפגע מהיבוא הם המפעלים הבינוניים והקטנים שנמצאים בפריפריה. למה במקום זה לא להשקיע את האנרגיה בעזרה למפעלים קטנים ובינוניים?".

ברוש התייחס אף הוא למדיניות של פתיחת השוק ליבוא ואמר: "אין לאף אחד מאיתנו בעיה להיות יבואן. זה יותר זול, יותר פשוט וקל. נילחם כמו אריות שלא יהפכו אותנו ליבואנים. עדיף שיסתכלו על המגמה המדאיגה שמספר המפעלים החדשים שנפתחים ירד ב-8 השנים האחרונות, מ-60 ל-14.

"במקביל, בזמן שבו ל-15% מאיתנו היו קווי ייצור בחו"ל, היום יש ל-35%. זאת אומרת שאנחנו יודעים לפתור לעצמנו את הבעיה. השוק וההזדמנויות בחו"ל גדולים יותר. אנחנו עושים זאת כאן, כי אנחנו ציונים, וכי אנחנו ממשיכים מפעל שההורים הקימו. האם זה חכם? לא בטוח".

בשלב זה יצא נשיא התאחדות התעשיינים נגד רשתות השיווק, שלדבריו קובעות בפועל את המחיר שבו הן רוכשות את המוצרים מהיצרנים. "היצרן צריך לשכנע שהרשתות לוקחות את ההנחה שהן רוצות לקחת, ומי שלא מכיר בזאת - טיפש", אמר ברוש. "לאף אחד מהיושבים כאן אין את היכולת להגיד לרשת 'אני הולך הביתה'; יחד איתו ילכו מאות עובדים. מחר לא יהיה טוב יותר, אלא גרוע יותר. בשני סוגי הלחם שמרוויחים משהו, מורידים את המחיר. ומה עם הלחמים שמפסידים עליהם? איך אפשר לנהל ככה תעשייה?".

תמיר טען כי אחרי 33 שנה בתעשייה הוא מרגיש לראשונה "חשש אמיתי לעצם הקיום של תעשיית מזון אמיתית". לדבריו, "אי-אפשר לפתור את הבעיה על-ידי פעולות חד-צדדיות והחלטות של גורמים ציונים לכאורה, שבאים כאורחים לרגע וממציאים תקנות וחוקים שאין להם שום קשר למציאות.

"חוק המזון מופרך, יצור מוזר שאף אחד לא מבין אותו, הגורם להוצאות של עשרות מיליונים ולא מביא תועלת. איפה אלה שחוקקו אותו? אינם. אנחנו נשארנו לשאת בתוצאות האיומות שלו.

"חייב לקום גוף משותף לממשלה, ליצרנים ולקימעונאים, שיחד עם אנשי מקצוע יבדוק את התמונה לעומק ויעשה 3 דברים: 1. יחסל את הביורוקרטיה המיותרת שעולה הון-עתק, כסף שנזרק לפח, בגלל ריצה מפקיד לפקיד ומחוק לחוק; 2. לייצר תחרות - לא על-ידי יבוא אבטלה מחו"ל, אלא בתוך ענף המזון; 3. להחזיר את החינוך המקצועי והטכנולוגי לבתי-הספר. אנחנו יודעים ורוצים לעבוד. תנו לנו לעבוד, ואל תפריעו".

מנתונים שמסר היום איגוד יצרני המזון עולה כי מתחילת המחאה החברתית חלה עלייה של 40% ביבוא אך כמעט 0% עלייה ביצוא. ב-2013-2014 נרשמה עלייה של 10.7% ביבוא מוצרים מוגמרים, ובד-בבד נרשמה ירידה של 3.2% ביבוא של חומרי גלם.

עוד נטען כי חלה התדרדרות בהכבדת הביורוקרטיה על תעשיית המזון הישראלית: ב-2006-2007 ישראל דורגה במקום ה-23 בקרב מדינות העולם, אך התדרדרה ב-2014-2015 למקום ה-116 - התדרדרות של 23 שלבים בדירוג שהפכה את ישראל לגרועה מאוקראינה וממונגוליה.

עניין נוסף שעלה בכנס הוא העיכוב בהובלת הגז למפעלים, שעשוי לתרום להורדת עלויות. ברוש אמר כי העיכוב גורם למדינה נזק של 7 מיליארד שקל, וכי מחצית מהסכום הוא נזק ישיר לתעשייה ומחצית מהסכום הוא נזק למדינה, מכיוון שהיא לא מקבלת את המסים.

"הפתרון הוא להיות סביבה ידידותית לקודחים", אמר נשיא התאחדות התעשיינים. "במקום קודח אחד, להביא 10. בקפריסין 26 חברות מתחרות מי תקדח, אך כאן פקידי האוצר הסתובבו בעולם, אבל אמרו להם 'לכו תלמדו איך לעבוד, ואז נבוא'".