"השטח בוער, וזה הולך להתפרץ". זה המשפט הראשון שאסנת טרבלסי, יושבת-ראש פורום היוצרים הדוקומנטריים, אומרת מיד כשאנחנו נפגשים. טרבלסי, אישה ישירה ובלתי אמצעית, לא מפחדת מדרמות. יצירתה כמפיקה, תפיסת עולמה ונדמה שלא מעט גם חייה, מלאים בדימויי מאבקים בין הטובים לרעים, בין השחור ללבן.
עכשיו היא מרגישה שמה שקורה בתעשיית היצירה הישראלית מגיע לכדי פיצוץ. שוק הטלוויזיה הולך אל הלא-נודע ומפנה עורף ליצירות דוקומנטריות, ורשות השידור מתייבשת בהיעדר אגרה.
"אם יבינו כמה יוצר דוקו מרוויח, יחשבו שאנחנו פראיירים", היא חורצת. "אמנים בעולם, בטח בארץ, ובטח בדוקו, לא עושים כסף".
- תני לי מספרים.
"נלך על האוטופיה, רשות השידור. שם מקבלים 400 אלף שקל לסרט ו-200 אלף שקל נוספים מקרן. הרוב משכורות לצלם ולעורך, והבמאי יכול לקבל 10% מהתקציב, בערך 50 אלף שקל, על סרט שעבד עליו מינימום שנתיים. פועל בבנגלדש מרוויח יותר ליום עבודה".
- את אחת המפיקות המובילות בשוק, איך את מתפרנסת?
"בקושי רב. כדי להתקיים אני חייבת לעבוד על לפחות 3-4 סרטים במקביל. קשה לעשות מזה כסף. לא הצלחתי לקנות דירה, את הרכב קיבלתי מההורים שלי. זו מלחמה יומיומית, ואין לי רשת ביטחון".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
