ראש הממשלה בנימין נתניהו מפעיל לחץ כבד על האוצר, לשנות את תקציב המדינה המתוכנן באופן שיכלול גם את תקציב 2017. ל"גלובס" נודע כי נתניהו הורה להקפיא את הליכי החקיקה שנועדו לאפשר את הגשת התקציב החדש, ולבקשתו מעכב יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה) את הדיון בתיקון חוק יסוד הכנסת שנועד לאפשר את דחיית המועד להגשת התקציב לנובמבר.
הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי הודיע לראש הממשלה על התנגדותו הנחרצת לתקציב דו-שנתי. שר האוצר משה כחלון עדיין לא הביע את עמדתו בסוגיה, אך המשבר המתפתח בין ראש הממשלה לדרגים המקצועיים באוצר עשוי להפוך למבחן הכוח הגדול הראשון שלו מול נתניהו.
נתניהו אינו מסתיר את רצונו להעביר השנה תקציב ל-2016-2017. התקציב בנוסח נתניהו כבר זכה בתקשורת לכינוי "תלת-שנתי", להבדיל מהתקציב "הדו-שנתי" (לשנים 2015-2016) שאותו מבקש האוצר להגיש בנובמבר. ואולם בפועל, דחייה בהגשת אישור התקציב לסוף השנה הופכת את שנת 2015 ללא-רלבנטית, ומשום כך נכון יותר לראות את התקציב ל-2016-2017 כתקציב דו-שנתי לכל דבר.
לפי הערכות, נתניהו מבקש להעביר כעת תקציב שלפיו תתנהל המדינה עד 2018 מתוך רצון לחסוך לעצמו העברת תקציב אחת בכנסת ולהקטין בדרך זו את תלותו בתביעות תקציביות עתידיות של שותפיו לקואליציה, כשהניסיון מראה ששבריריותה של הקואליציה גוברת ככל שכהונת הממשלה מתארכת.
בשבוע שעבר דיווח "גלובס" כי גישושיו של נתניהו נתקלו בהתנגדות מצד שותפיו הקואליציוניים, אך מתברר כי ההערכות בדבר "מותו" של התקציב הדו-שנתי היו מוקדמות מדי: מבדיקת "גלובס" עולה כי לבקשת ראש הממשלה מעכב יו"ר ועדת הכספים את הדיון בבקשת המדינה לתקן את חוק יסוד: הכנסת באופן שיאריך את המועד האחרון לקבלת חוק התקציב מ-100 ל-160 ימים מיום כינונה של הממשלה החדשה. תיקון חוק היסוד נעשה לבקשת אגף התקציבים, שהודיע כי הוא זקוק לארכה כדי לסיים את הכנת התקציב ל-2015-2016.
ככל הידוע, גפני מסתייג באופן אישי מהגשת תקציב לשנים 2016-2017, אך נענה בכל זאת לבקשתו של נתניהו. שר האוצר עדיין לא הביע עמדה פומבית בעניין, ואולם ההסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לכולנו קובעים במפורש כי סיעתו של כחלון תתמוך בשני תקציבים נפרדים - ל-2015-2016 ול-2017-2018.
בד בבד מתברר כי בשיחות שהתקיימו בימים האחרונים בין ראש הממשלה לממונה על התקציבים באוצר, הביע האחרון התנגדות עקרונית לתקציב דו-שנתי ל-2016-2017. בין היתר, לוי טען כי תקציב דו-שנתי אינו נוהג באף מדינה מתקדמת בעולם, למעט סלובניה. נוסף על כך הזהיר לוי מפני החטאה ניכרת בתחזיות שבבסיס התקציב בשל הטווח הארוך. הדוגמה הבולטת לכך היא התקציב הדו-שנתי האחרון, לשנים 2011-2012, שבו החטיא האוצר את תחזית ההכנסות ל-2012 בכ-21 מיליארד שקל, וגרם בכך לגירעון של 39 מיליארד שקל בתקציב המדינה כשיעד הגירעון עמד על 18 מיליארד שקל.
באוצר טענו אז כי הגירעון הכפול שנוצר בשנה השנייה לתקציב דו-שנתי נגרם בשל העובדה שהתחזיות הוכנו שנתיים וחצי קודם לכן. באוצר הסבירו כי "המצב הגאו-פוליטי בישראל מקשה במיוחד על קבלת החלטות ארוכות טווח". נציין כי מבקר המדינה שמתח בדוח ביקורת חריפה על תהליכי הכנת התחזיות וקבלת ההחלטות באוצר, נמנע מלנקוט עמדה במחלוקת העקרונית על חסרונותיו ויתרונותיו של התקציב הדו-שנתי.
עוד נציין כי בצמרת הכלכלית בירושלים ישנם כלכלנים בכירים החולקים על עמדת אגף התקציבים המסורתית. כך למשל, ד"ר עדי ברנדר מבנק ישראל - הנחשב לסמכות המקצועית הבכירה בבנק המרכזי בנושאי תקציב המדינה - סבור כי ניתן לעבוד לפי תקציב רב-שנתי בכל התחומים המרכזיים בתקציב המדינה.
גם אגף תקציבים עצמו פרסם לראשונה ב-2014 מסגרת תקציב רב-שנתית, הכוללת את סעיפי ההוצאות העיקריים. המסגרת שהוכנה ליישום המלצות דוח מבקר המדינה צורפה להצעת תקציב המדינה ל-2015 שלא אושרה בגלל הקדמת הבחירות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
