ראיתם תאונה ונפגעתם נפשית? ייתכן שחברת הביטוח תפצה

ו' עלתה לישראל עם משפחתה - אביה, אמה ואחיה שהיה מבוגר ממנה ב-3 שנים - מהקווקז. ו' ואחיה חזרו מכיתת האולפן, ובעת שהיה עליהם לחצות את הכביש אירעה תאונת דרכים, כאשר ו' החלה לחצות את הכביש ואחיה החל חוצה את הכביש ממש אחריה. בעודה מביטה לאחור לכיוון אחיה, ראתה לפתע מכונית אשר פגעה בו בעוצמה. אחיה של ו' נלקח לבית חולים ולאחר זמן מה נפטר למרבה הצער.

בתקופה שלאחר פטירת אחיה, קיבלה ו' טיפול נפשי במרפאה פסיכיאטרית. החל בגיל 13 ביצעה ו' חמישה ניסיונות אובדניים באמצעות בליעת כדורים, שחלקם הצריכו אשפוז בבית חולים. חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב הפוגע טענה כי גם אם ל-ו' נותרה נכות נפשית - היא אינה עונה אחר מלוא דרישות ההלכה בעניין אלסוחה (הלכה חשובה אשר מפרטת תנאים מצטברים שקבע בית המשפט העליון לניזוק שלא נפגע בתאונת דרכים, אבל ניזוק נפשית כתוצאה מכך וזכאי לפיכך לקבל פיצוי בגין תאונת דרכים). אי לכך, הוגשה תביעה לפיצויים לבית המשפט בשל נכות נפשית שנגרמה ל-ו'. האם צדקה חברה הביטוח שסירבה לפצות את ו'? האם ו' עומדת בתנאי הלכת אלסוחה?

על פי הלכת אלסוחה בבית המשפט העליון, נדרשים 4 תנאים מצטברים כדי שאדם שלא היה הנפגע עצמו יזכה בפיצויים כתוצאה מתאונת דרכים: א. זהות התובע - קרובי משפחה מדרגה ראשונה (הורים, ילדים, בני זוג). עם זאת, בית המשפט הכיר באפשרות שבה ייתכנו גם מידות קירבה אחרות (כגון אחים); ב. התרשמות ישירה מהאירוע המזיק - הנפגע היה עד ראייה ושמיעה לאירוע הטראומטי, או שעמד בחושיו על תוצאותיה המיידיות של התאונה; ג. מידת הקירבה במקום ובזמן לאירוע המזיק - הנפגע היה עד לתאונה או לתוצאותיה המיידיות; ד. פגיעה נפשית חמורה - מחלת נפש (פסיכוזיס) או תגובה נפשית מהותית (נוירוזיס).

בית המשפט ציין כי ההלכה הוגמשה עם השנים, כאשר בתי המשפט קיבלו תביעות של קרובים גם כאשר הנכות הנפשית שנותרה להם הייתה בגבולות ה-20%, ואפילו נמוכה יותר. במקרה זה קבעה המומחית בתחום הפסיכיאטרי כי נכותה הצמיתה של ו' הינה בשיעור של 20% לפי קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קיבל את קביעתה של המומחית, וקבע כי ו' באה בגדר הנפגעים בני הפיצוי בהתאם להלכת אלסוחה, כך שיש לפצות אותה בגין נזקיה שנגרמו לה בעקבות התאונה.

הפרעות ואשפוזים בכפייה

ג' עובד כנהג קטר ברכבת ישראל, ובמהלך עבודתו היה מעורב בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה אירעה כשבזמן עבודתו כנהג קטר, פגע ג' חזיתית במיניבוס נוסעים ובעקבות כך נהרגו 7 בני אדם, בהם אישה בהריון ושני ילדים. התאונה עוררים הדים וסוקרה בהרחבה בערוצי התקשורת, ו-ג' נאלץ להתמודד עם לחץ ושאלות של הסביבה הקרובה והרחוקה סביב האירוע. בתאונה השנייה פגע ג' באישה שנשכבה על פסי הרכבת. ג' הפעיל את צופר הרכבת והאישה, שביקשה ככל הנראה לשים קץ לחייה, נשכבה על מסילת הרכבת. ג', שלא יכול היה לעצור את נסיעת הרכבת, נאלץ לצפות ברגע הדריסה המחריד.

בעקבות אירועי התאונות הנ"ל הגיש ג' תביעה נגד חברת הביטוח בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ג' טען כי בעקבות וכתוצאה מאירועי התאונות, הוא עבר סדרה ארוכה של בדיקות וטיפולים אצל מומחים פסיכיאטריים אשר קבעו כי נגרמו לו נזקים נפשיים. לטענת ג', ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי בעקבות התאונה הראשונה הוא סובל ממצב של פוסט-טראומה, ובשל כך נותרה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10%. כמו כן טען ג' כי המוסד לביטוח לאומי הכיר גם בתאונה השנייה כתאונת עבודה וקבע לו בעקבותיה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 5%.

בית המשפט קבע כי ג' הוא בבחינת ניזוק משני, ולפיכך חלה עליו הלכת אלסוחה המכירה בו כנפגע תאונת דרכים, על כל המשתמע מכך. בית המשפט בדק את הנזק הנפשי של ג' וקבע כי ביחס לתאונה הראשונה לא העלה ג' כל טענה שממנה ניתן להסיק כי הוא הועמד בסכנה כלשהי (כגון: שהרכבת התהפכה, ירדה מהפסים או נגרם לה נזק כלשהו מעוצמת ההתנגשות עם המיניבוס). מכתב התביעה עלה כי הפגיעה הנפשית שממנה סבל ג' הייתה בשל ההדים אשר עוררה התאונה הראשונה והלחץ הנפשי שבו היה נתון בעקבותיה. בהיעדר תיעוד רפואי בסמוך לאחר האירוע, אין אלא להסיק כי הוא לא נזקק לקבלת טיפול. גם ביחס לתאונה השנייה לא העלה ג' כל טענה התומכת בעמדתו, כי במהלכה הוא הועמד בסכנה. לאור האמור, התביעה נדחתה.

■ הכותב הינו מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע.