להפסיק לפחד מיגאל עמיר

ההחלטה לבטל את הקרנת הסרט "אל סף הפחד" במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים היא טעות. מספיק לפחד מיגאל עמיר. אחרי 20 שנה הגיע הזמן לעקור מראשו את ההילה הדמונית ולהתייחס אליו כמו אל סתם רוצח שפל במיוחד, שצריך לשבת בבידוד עד צאת נשמתו. לא מעבר לזה.

הגיע הזמן להפסיק את פסטיבל הווגנריזים שמתנהל סביבו כל כמה שנים, אם כן לראיין אותו, אם לפרסם דברים שאומרת אשתו, אם להוציא אותו מהטאבו שאולי היה נכון פעם, אבל היום עושה עם עמיר רק חסד.

אני לא מדברת על לגיטימציה לרוצח ובטח שלא על חנינה, כמו שטענו שיקרה מחברי המערכון של "החמישייה הקאמרית", שבו נראה עמיר המחייך אומר שבעוד 20 שנים הוא יצא מהכלא כי יסלחו לו. אני לא סולחת ליגאל עמיר, אבל אני גם לא מוכנה להפוך אותו לקדוש.

בואו נעניק את החנינה לעצמנו. חנינה מהדמון הנוראי שיצרנו, שהוא בסך הכול תוצר מקומי של הבאנליות של הרוע. עוד אדם נורמטיבי לכאורה, שיש לו גם פן אנושי, אבל הוא חשוך, פנאטי, אחד שיכול לרצוח אדם אחר שלא עשה לו מאומה.

הטאבו סביב עמיר הוא ברית של בנות יענה. לימין היה נוח לבודד אותו מדעת הקהל כדי לא לעורר את ההסתה נגד הציבור שמתוכו הוא בא, ומשמאל בלמו כל ניסיון לתת לו פתחון פה, כדי שחס וחלילה לא יצטייר כאנושי ומעורר חמלה.

לא זאת הדרך להתמודד עם הפיל שבחדר. ההתעלמות ממנו מעצימה את נוכחותו. את ואגנר לא ניגנו בארץ במשך שנים בגלל תמיכתו בנאצים, אבל האם הקהל הישראלי שישב באולם שבו נוגנו יצירותיו היפהפיות שכח לווגנר את חיבתו לפאשיזם? על אדולף אייכמן עשו סרטים דוקומנטריים, על הימלר והיטלר, פושעים לא גדולים פחות מיגאל עמיר. הכול עניין של זמן ופרספקטיבה. עכשיו הזמן להביט לפחד הכי גדול שלנו בעיניים.

תמיד יהיו קיצוניים מופרעים שיראו בדמותו של הרוצח מושא להערצה. רק שבניגוד לעמדה הרווחת, לפיה פתחון פה לעמיר יגדיל את כמות התומכים בו, הציבור חכם מספיק כדי לשפוט אותו בדיוק כמו שמגיע לו, בחומרה. מכיוון שממילא הוא אינו מביע חרטה על רצח ראש הממשלה רבין, אין מקום לחשוש שהכאה על חטא מצידו תביא לשינוי העמדה הציבורית נגדו.

לכן צריך היה לשדר את הסרט; הכרחי אפילו, מצידי גם בטלוויזיה. מי שלא מעוניין לראות את הסרט, זכותו המלאה לא לקנות כרטיס. אבל אלה שיאזרו עוז, ירוויחו.

דווקא עכשיו, כשאנחנו בעיצומה של מלחמת אחים, תרבותית לכאורה, כשמילים קשות ועלבונות מוטחים מצד אחד לצד האחר של המפה הפוליטית ולהיפך, כשההתלהמות וההסתה הופכות לשגרה, חובה לראות את "אל סף הפחד" ולהיזכר שיריבות אידיאולוגית שמקצינה לשנאה, מביאה אנשים רגילים, כמוני וכמוך, למעשי טירוף אלימים שמשנים היסטוריה של עם שלם.