בית המשפט בעד האב

הורים לשני ילדים נפרדו לפני כ-10 שנים והגיעו להסכם גירושים, במסגרתו האם קיבלה היתר להגר עם הילדים לאיטליה, תוך הסכמה שהילדים יגיעו לבקר את האב בארץ פעמיים בשנה למשך שבועיים.

בפועל, עד שנת 2012, אז חזרו האם והילדים לחיות בארץ, הילדים לא הגיעו לארץ לבקר את האב. האב מצידו לא שילם לאם את המזונות שהוטלו עליו עבור הילדים, ולמעשה שרר נתק בין האב למשפחתו.

עם שובה לארץ, האם פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד האב על חוב המזונות, שהצטבר במשך 8 שנות היעדרה מהארץ לסך של 390 אלף שקל, ואילו האב עתר לבטל את חובו.

לטענת האב, אבא אינו "כספומט", ותשלום מזונות מותנה בתמורה של קיום קשר עם הילדים. לפיכך, משהאם מסיתה את הילדים להמנע מקשר עימו - היא אינה זכאית לקבל את כספו.

בפסק דין חריג, בית המשפט לעניני משפחה קיבל את טענת האב, וביטל את חוב העבר העצום שצבר. מדובר בצעד נדיר, מאחר שכדי להגיע למצב שבו אב יהיה פטור מתשלום מזונות ילדיו, אין זה מספיק להראות שלא מתקיים קשר בינו לבין הילדים, ועליו לעבור מספר משוכות נוספות בדרך.

ראשית, על האב להוכיח כי הסיבה בשלה הילדים אינם מקיימים עימו קשר אינה נובעת ממנו או מהתנהגותו כלפיהם, וכי הוא מצידו עשה מאמצים אמיתיים כדי שיהיה קשר טוב בינו לבין הילדים.

במקרה זה האב הוכיח כי לאחר הגירת הילדים הוא אכן ניסה לקיים עימם קשר בדרכים שונות, ואף נסע לאיטליה מספר פעמים בניסיון לפגוש אותם, אך הילדים לא שיתפו פעולה, תחת הסתתה המפורשת של האם נגדו.

למרבה הצער, לא רק האב נמחק מחייהם של הילדים, אלא גם בני משפחתו, וביניהם הוריו, סביהם של הילדים, עד לרמה שהאם סירבה להעביר לילדים מתנות שנשלחו אליהם מאת הסבים בארץ.

בניגוד לאמור בהסכם הגירושים, האם גם לא אפשרה את הגעתם של הילדים לארץ, לטענתה מחשש שהאב יוציא צו עיכוב יציאה מהארץ שלא יאפשר את חזרתם לאיטליה.

הסתת הילדים בעניין זה הייתה כה חמורה, עד שכאשר הילדה הגיעה לארץ לצורך לימודים, היא הסתירה את נוכחותה בארץ מפני האב ומשפחתו.

השופט מינה את פקידת הסעד מטעם רשויות הרווחה להגיש תסקיר בנושא הקשר בין האב והילדים כיום, ומסקנותיה היו כי על אף השנים הרבות שעברו מאז הגירושים, והעובדה שהאם שיקמה את חייה ונשאה מחדש, עדיין קיימת הסתה פרועה מצד האם ואימה, סבתם של הילדים כנגד האב, שהתבצעה אפילו בנוכחותה של פקידת הסעד.

האם והסבתא דיברו בגנות האב בשעה שהילדים נכחו בחדר, ואף טענו בפני פקידת הסעד כי אין בכך מאומה, מאחר שהילדים מכירים היטב את טענותיהן נגד האב. לדעתה של פקידת הסעד, הילדים נתונים תחת לחץ קשה מצד האם ומשפחתה לנתק את הקשר עם האב, שכן קיומה של מערכת יחסים עימו נתפסת אצלם כבגידה בהן.

לאחר שנקבע כי אשמת ניתוק הקשר היא באם ולא באב, על בית המשפט לבדוק את ההשלכות של הפסקת חיוב האב במזונות הילדים, הן על רווחתם הפיזית של הילדים והן על יחסיהם העתידיים עם האב, בטרם יחליט על ביטול המזונות או הפחתתם.

כעיקרון, אם האם מוכיחה כי ללא תשלום המזונות הילדים יסבלו מחסור כלכלי - חיוב המזונות לא יבוטל, מאחר שגם לילד שאינו מקיים קשר עם אביו מגיע לאכול.

במקרה זה, מאחר שמדובר על חוב עבר, ברור כי הנזק באי-תשלום החוב יפגע רק באם ולא בילדים, שכבר קיבלו את צרכיהם במימון האם, ולכן אין חשש מפגיעה ישירה בטובת הילדים.

לגבי האפשרות של החמרת הנתק בין הילדים לאב כתוצאה מאי-תשלום המזונות, בית המשפט קבע כי הבן מקיים קשר מסוים עם האב, וכדי לעודד קשר זה האב כן ישלם את מזונותיו מעתה ועד בגרותו.

מאחר שהתביעות שהונחו בפניו נסובו רק על נושא המזונות, אין באפשרותו של בית המשפט להפעיל סנקציות מעבר לכך, אך אם האב יגיש תביעה לאכיפת הסדרי ראייה - יוכל בית המשפט להפעיל סנקציות נוספות נגד האם המסיתה, כדוגמת קנסות על אי-קיום הסדרי הראייה שנקבעו.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il