השבוע התפרסמה סקירה של הכלכלן הראשי באוצר שעסקה בין השאר בצמיחתו של המגזר הציבורי לשיא חדש. קריאת הנתונים היבשים העלתה בי אסוציאציה לעולם התפתחות הילד, כשבדמיוני צצה סצנה מחדרו של רופא היושב מול אמא צעירה ומפוחדת ומספר לה בפנים חתומות על ממצאי האבחון שנערך לבנה: "גברת ישראלי, את בטח יודעת שהבן שלך סובל מעודף משקל קיצוני שהולך עולה בקצב מהיר. הילד איטי מאוד, בקושי זז, ולצערנו גם רמת הכישורים שלו נמוכה יחסית לבני גילו". כשהדמעות מציפות את עיניה, מוסיף הרופא במבט נוגה: "למזלו הרב אתם בעלי אמצעים כך שמובטחים לבנך חיים טובים ונוחים". ובמילים אחרות "הבן שלך שמן, עצלן ודביל - אבל לפחות טחון בכסף".
הנתונים החדשים על גודלו העצום של המגזר (מעל 32% מסך המשרות במשק), בשילוב עם ממצאי מחקר של בנק ישראל שהוכיח שעובדי המגזר הציבורי פחות מוכשרים מעובדי המגזר העסקי, מציירים תמונה עגומה. בעוד המגזר העסקי שרוי בהאטה ומספר המשרות בו מצטמצם, מגמת הגידול של המגזר הציבורי מואצת (מ 2012 הגידול השנתי הממוצע במספר המשרות גבוה ב65% בהשוואה לגידול במגזר העסקי), ואם לא די בכך הרי שגם השכר עלה בשיעור הגבוה בכ-12% לעומת הגידול בשכר במגזר העסקי. האם תוספת כח האדם והעלייה בשכר העלו את הפריון ואת איכות השירות הציבורי? הצחקתם אותי.
מגזר עם צרכים מיוחדים
כנראה שהמצב האמיתי עגום עוד יותר שכן המגזר הציבורי הוא הצרכן הגדול ביותר של עובדי קבלן, שמעסיק עשרות אלפים מהם אם לא יותר, דהיינו הוא גדול אף יותר מכפי שעולה מהסקירה של האוצר. המשמעות הפרקטית היא זוג תאומים סיאמים, אחד קטן וחכם, השני ענק עצלן ומאותגר - פרזיט השואב מאחיו כל אנרגיית חיים ומאיים להמיתו (מישהו אמר יוון?).
משהוכח שעובדי הציבורי פחות מוכשרים וכי אין זו תדמית בלבד, נשאלת השאלה מדוע; הרי דווקא שם יש דרישה לעובדים טובים יותר. הסיבה העיקרית היא מערכת תגמול אחידה וקלוקלת שלא מבחינה בין עובדים טובים לגרועים, ועל כן הופכת את השירות הציבורי למוקד משיכה לעובדים ברמה נמוכה יותר. כתוצאה מכך, ולמרות הביטחון התעסוקתי במגזר הציבורי, עובדים מוכשרים נוטשים אותו, מגמה שנתמכת בממצאי המחקר של בנק ישראל שהראה שהעובדים שעוברים מהציבורי לעסקי מוכשרים יותר מהנשארים (בולט במיוחד בקרב גברים) ולהיפך, עובדי העסקי שעוברים לציבורי מוכשרים פחות מהנותרים בעסקי. בקיצור, דווקא עובדים שמשימת חייהם היא למכור כמה שיותר במבה מוכשרים הרבה יותר מאלה שיש להם מדינה שלמה על הראש.
תוסיפו לזה את התרבות הארגונית הייחודית למגזר הציבורי ויש לכם את התשובה לרמת הפריון הנמוכה, ולאיכות השירות המבישה. היטיבה לתאר זאת צעירה מוכשרת שברחה מאחד הגופים היוקרתיים במגזר הציבורי: "שלשת הדברים הראשונים שהממו אותי: יתהפך העולם, העט נופלת בשלוש; בימי חמישי הם לא באים לעבודה; הם לא עונים לטלפונים".
ממלכות של שחיתות
דרך יצירתית לפתרון חלקי של הבעיה - החלפה הדרגתית של עובדי המגזר הציבורי בעובדים טובים יותר שצמחו במגזר העסקי, בכל המקומות בהם זה ניתן. כלומר, במקום לגייס צעירים מוכשרים שיברחו למגזר העסקי, או לחילופין ידבקו ברעות החולות ויהפכו בלתי יעילים, לגייס מלכתחילה בני 40 פלוס שצמחו בסביבה עסקית אינטנסיבית, עם דרישה מתמדת לתוצאות. עובדים ומנהלים שכאלה עתידים להביא עם הזמן לעליה באיכות השירות הציבורי, ביעילותו וברמת הפריון שלו, מהלך בעל פוטנציאל לצמצום הבירוקרטיה ולהעלאת רמת התוצר של המשק.
ולמה שבעלי מקצוע טובים ירצו לעבור למגזר שהשכר בו כל כך נמוך? כי המיתוס הזה שגוי. השכר הממוצע במגזר הציבורי נמוך בקושי ב 10% להשוואה לעסקי, פער זניח לנוכח היציבות התעסוקתית שבסופו של דבר מכניסה לכיסו של עובד המגזר הציבורי הרבה יותר שקלים לעומת מקבילו בעסקי, שלעיתים נפלט כבר בראשית העשור החמישי משוק העבודה, שלא לדבר על תקופות אבטלה לאורך הקריירה.
מה הסיכוי שמהלך כזה יקרה? קלוש. הוא נוגד את האינטרס של המגזר הציבורי לשמר את הקיים, להגן על הטריטוריה מפני פולשים שיכניסו סטנדרטים גבוהים יותר של עבודה, או חלילה יפרקו את ממלכות השחיתות שבנו עובדים הרובצים עשרות שנים במוקדי הכוח.
הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
