אפשר לפתוח כבר עתה במטר קלישאות מוטוריות: "התעופפתי מפנייה לפנייה", "המכונית נצמדה למסלול כעולל צמא לאימו", "המנוע געש והגעיש את דמי", "וההגה... ההגה... איזה הגה נפלא!" ועוד כהנה וכהנה פעיות משומשות של התפעלות וערגה.
כל הריגשה הזאת תקבל משמעות כמעט אירונית אם אוסיף עוד פרט מידע אחד קטן: כל ההתפעמות הזאת בקעה ממני בעודי יושב במכונית שנולדה לפני כ-23 שנה. מודל 1992 (כמדומני). אליי היא הגיעה מן המוזיאון של קונצרן פולקסוואגן. שמורה ומטופלת, כאילו נולדה אתמול. והחדווה שהיא השפיעה עליי לא היתה חדווה היסטורית כלשהי, או נוסטלגיה טפטפנית של קשיש הנזכר בימיו הסוערים. חלילה! זה היה עונג מוטורי עדכני לחלוטין. הנאת נהיגה צרופה.
זו היתה פולקסוואגן פולו 40G. הפולו הספורטיבית דאז, שהוצגה לראשונה ב-1987, הפיקה את כוחה ממנוע 1.3 ליטר שצויד במגדש-על (שאיננו מגדש-טורבו, אך אמנע מהסברים ארוכים ומפהיקים). ואנחנו בילינו יחדיו על מסלול התנהגות קצר לא הרחק ממסלול מרוצים ארוך, שגם אליו עוד נגיע.
היא טירטרה בשמחה, ואני צהלתי כמו טמבל. איזו מכונית מתוקה. זריזה. מדוייקת. מהירה. מרגשת. עם "טעם של עוד", ו... כן, למה להכחיש? - גם עם "טעם של פעם". של מוטוריקה מכאנית. של ברזל וברגים ופיזיקה, ותבונת-מיתלים וחוכמת הגה וליטוש, ומלאכת ידם של או*מנים עתירי ניסיון. ומעל לכל אלה - היעדר מוחלט של ג'וקים אלקטרוניים ערמומיים, המתעקשים לתווך ללא הרף ביני לבין ברזלי המכונית ואספלט הכביש. איזה כיף.
אך זו בעצם היתה רק ההקדמה. את ה-40G הטריחו מן המוזיאון רק כמתאבן למנה העיקרית: פולו GTI חדשה. אחותה הקטנה של הגולף GTI.
ה-40G הזאת הציבה רף לא פשוט ליורשתה החדשה. לא בביצועים (אלה היו אמנם מרגשים בשנות הולדתה, אך הם לא ממש מסחררים במושגי 2015; 0-100 ב-9 שניות, 196 קמ"ש). הרף הגבוה שהיא הציבה היה בתחום ההתנהגות, הריגוש, החדווה. ואלה נותרו ייחודיים גם לאחר כמעט שלושה עשורי חיים.
נתחיל, כמקובל, בעיצובי החוץ והפנים. מבחוץ, ה-GTI החדשה ממשיכה את מסורת הצניעות המרומזת של משפחתה. אין בה אפילו קו צעקני אחד. פס אדום מינימליסטי מעטר את חרטומה (אדום - כך החליטו בפולקסואגן כבר מזמן - הוא צבע ה-GTI). צמד אגזוזים עגולים בוקע מירכתיה, קאליפרים אדומים מציצים מחישוקיה, שלוש דלתות, סנטר קצת מודגש מלפנים, פגושים בצבע הגוף, תאורת LED מודרנית, ושלוש אותיות עדינות - כמעט נחבאות אל הכלים - בשולי החרטום ותא המטען: GTI. זה הכל. אולי לא "הזאב-בעור-כבש" המושלם, אבל בהחלט "השועל-בעור-גדי" המושלם.
השמחה לא מושבתת גם בחלל הפנימי. הרבה עור שחור, הרבה כרום, הרבה קישוטי תפירה בחוט ארגמני, הגה פחוס בחלקו התחתון אשר נחת כאן הישר מן הגולף GTI, ומושבי ספורט מאוד מרשימים. גם בחזותם, גם בשימושיותם.
מהירה מאוד, בטוחה מאוד ונעימה להפליא
למרבה ההפתעה הנעימה, ממדי המושבים האחוריים ותא המטען, למרות ממדיה הקטנים של הפולו, לא מעליבים. הם גדולים דיים כדי למלא את תפקידיהם.
המנוע - 1.8 ליטר עם מגדש טורבו. 192 כוחות סוס. 25 או 32 קג"מים, בהתאם לתיבת ההילוכים המותקנת במכונית: תיבה ידנית בת 6 הילוכים תזכה ב-32 קג"מ ותאוצות ביניים קצת-קצת משופרות; תיבת DSG בת 7 הילוכים תסתפק ב-25 קג"מ ובתמורה - תצרוכת דלק קצת-קצת צנועה יותר. שתיהן, ראו זה פלא, מאיצות ל-100 קמ"ש בזמן זהה לחלוטין: 6.7 שניות. לשתיהן גם מהירות מירבית זהה: 236 קמ"ש. איך זה? לא יודע. פלאי הטכנולוגיה.
והנה הגענו לגמדים האלקטרוניים. כי להבדיל מן השליטה המוחלטת של המכאניקה והפיזיקה ב-40G, ב-GTI גם לאלקטרוניקה יש תפקיד לא מבוטל. ההגה אינו עוד מכאני-הידראולי, אלא אלקטרו-מכאני. מערך המיתלים, בולמי הזעזועים, הבלמים, מערכת בקרת הנהיגה, ניהול המנוע, הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה, ואפילו צלילי המנוע - זכו כולם למנה גדושה של סיוע אלקטרוני. בקיצור, לא מעט רמשים אלקטרוניים רוחשים מתחת למכסה המנוע.
ויש כמובן גם חיבור אולטרה מחוכם לסמארטפון, זה הטלפון החכם שעושה את הנהג לאידיוט. אבל זה נושא אחר לגמרי.
התיישבתי ליד ההגה של החדשה, והסקרנות אכלה בי בכל פה: עד כמה נשארה הפולו הזאת "טבעית"? עד כמה פגמה ההילולה האלקטרונית הזאת באותה תחושה מלהיבה ששפעה מן ה-40G?
על מסלול המרוצים (של ולנסיה, ספרד) היא הרשימה. היא מהירה מאוד, בטוחה ונעימה להפליא. הדיפרנציאל החכם מתמודד יפה עם תת ההיגוי הכמעט הכרחי במכוניות הנעה קדמית רבות כוח, הבלמים פשוט נפלאים, הגיר זריז ונבון. המנוע משמיע נהמות גבריות (ומלאכותיות). ההגה - היינו כמובן במצב ספורט - בהחלט בסדר. הכול פרפקט, הכול כראוי, הכול כנדרש וההנאה צרופה ומסעירה. אפשר איפוא לומר ללא היסוס: את מבחן "הצעצוע המלהיב", ה-GTI עברה בהצטיינות יתרה.
אבל זה מסלול מירוצים. בעולם האמיתי, 99.9% מכלל הפולו-GTI, לא תבלנה אפילו שנייה אחת מחייהן על מסלול. הכביש הוא מרחב החיים האמיתי שלהן, ושם מבחנן האמיתי.
אז יצאנו לכביש. קצת ידני, קצת DSG. ושוב, אללי, היא הרשימה. עדיין מהירה מאוד, בטוחה מאוד ונעימה להפליא. הדיפרנציאל החכם המשיך להתמודד יפה עם תת ההיגוי, הבלמים נותרו נפלאים, הגיר שוב היה זריז ונבון. המנוע המשיך להשמיע גרגורים ונהמות גבריות (שעדיין היו מלאכותיות).
וההגה? - הפעם לא היינו במצב ספורט, והוא היה טיפ-טיפונת חשמלי מדי. שמץ של נימוחות זיהיתי בו, והלב המפונק התגעגע לרגע אל ההגה המבריק של ה-40G הפרהיסטורית. ובכל זאת אפשר לשוב ולומר ללא היסוס: גם את מבחן "המכונית לחיי היומיום" עברה ה-GTI החדשה בהצטיינות.
זו באמת מכונית מתוקה ומלהיבה. כיף לנהוג בה, ואני מנחש שגם כיף לחיות איתה. ולא נותר אלא להחזיק לה אצבעות שגם מחירה יהיה מתוק.
חלק מהמתחרות
אלפא מיטו עלה-תלתן
במחיר שמתחיל בכ-150 אלף שקל, מציעה אלפא את גרסת עלה תלתן הספורטיבית של המיטו (3 דלתות), עם מנוע טורבו בנפח 1.4 ליטר, שמייצר 170 כ"ס ומאיץ אותה מאפס ל-100 קמ"ש ב-7.3 שניות. דגם 2015 מצויד בתיבת כפולת מצמדים זריזה
פיז'ו 208 GTI
ב-160 אלף שקל ל-GTI הקטנה של פיז'ו (3 דלתות) אין אופציה לתיבה אוטומטית אך יש מנוע 1.6 ליטר מוגדש עם 200 כ"ס ו-28 קג"מ ושלדה חדה וספורטיבית. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת 7.4 שניות, המהירות המרבית היא 230 קמ"ש ותא הנוסעים מאובזר
רנו קליאו RS
176 אלף שקל הוא מחירה ההתחלתי של קליאו הספורטיבית. כאן מקבלים חמש דלתות, מרכב מרווח מאד ושימושי למשפחות, תיבה אוטומטית מכובדת והרבה אבזור. התאוצה מאפס ל-100 אורכת 6.7 שניות והשלדה חדה
GTI פולקסווגן פולו
* הכותב היה אורח החברה בספרד
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
