שבעת ימי ספיגה

א. ישבתי על הבר. היה זה יום גורלי באופן ממוצע. נו, שאל אותי קולגה שנכנס והזמין לעצמו אחת קרה, הזדעזעת כבר השבוע? הזדעזעתי במשרד, אמרתי, ואתה? הזדעזעתי הבוקר, אמר חברי, אבל כבר שכחתי על מה זה היה. לגמנו. יאללה, טפחתי על שכמו, אני חייב לרוץ, אולי נזדעזע מאוחר יותר? לא יכול, אמר ידידי, הערב יש לי זעזוע משפחתי. מחריד, השתתפתי בצערו. זוועה, הנהן רעי. שמעתי את שיחתכם ונגעלתי, אמרה עלמה נאה מאחורי הבר, אני מגנה בכל תוקף ומסתייגת בנחרצות ממה שנאמר. לא יעלה על הדעת, מחה עמיתי. הדברים מעוררים שאט נפש, אמרתי. אין להם מקום בחברה דמוקרטית, אמרה העלמה ופנתה אל בחור צעיר שנופף בכוס ריקה ואמר שנגמרה לו המדינה. את נראית לי בחורה גזענית ופריבילגית, אמר בחיוך דוחה. אתה מיזוגן ופרימיטיבי, נצצו עיניה בסלידה. אהבה בימי כולרה, סיננתי ועיינתי בחשבון. זה שוד!, זעקתי. זה לא שוד, תיקנו אותי מיד, זה גזל. הדרך הביתה הייתה גרועה יותר מהשואה כי מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו ויפה שעה אחת קודם.

ב. אתם יודעים מה באמת יהיה מזעזע? אם כל המזדעזעים לא יזדעזעו שבוע. אני לא מייחל, חלילה, לשבוע שלא יקרו בו דברים מזעזעים - להפך! כל מה שאני מבקש הוא שבוע ישראלי רגיל קומפלט; אותו תמהיל חדשותי מוכר ואהוב של שחיתות שלטונית ומעשים מגונים, מלחמות תרבות ומלחמות עבריינים, פערים חברתיים ומונופולים דורסניים, שערוריות ומחדלים, פרשיות וטיוחים, טייקונים והומלסים, כוכבים שיוצאים מהארון וכוכבים שחוזרים בתשובה, נבחרים שמדברים שטויות ושחקנים שעושים פדיחות. סכסוכים, גבולות, חשיפות, הכחשות, מעילות, שביתות, תאונות, מחאות, חרמות, רפורמות, ישראלי מכוער, עובד זר, ועדות חקירה, מדיניות הסברה, הדרה, מרכז ופריפריה, שד עדתי, OECD, יוזמות שלום, תופי מלחמה.

אני רוצה שהכול ימשיך להיות כרגיל, מלבד הבדל אחד: שאף אחד לא יזדעזע מכלום. שבוע של אין תגובה. שבעת ימי ספיגה. ניסוי חברתי. מה זה ייתן, אתם שואלים? במקרה הסביר יהיה אפשר, וגם יהיה על מה, להזדעזע אחר כך - מה קרה לנו (משפט אהוב על מזדעזעים מקדמת דנא)?! לאף אחד כבר לא אכפת יותר משום דבר?! החיים יחזרו מהר מאוד למסלולם המזדעק והניסוי יישכח כלא היה.

אבל הדבר השני שיכול אולי לקרות זה שנבין מה שמבין כל הורה טרי, משתמש ברשת חברתית או מתרגל ויפאסנה: אם לא תתייחס אליהם בסוף הם יפסיקו. אסור להאכיל את הטרולים, הכול חולף. הכול היזון חוזר של מלכודות ובריקדות. ברור שיש ויכוחים אמיתיים וסוגיות מהותיות והעיסוק בהן הכרחי. ברור שאיני טוען אחרת וכמובן גם שלמי שמגיע, מגיע. אני רק אומר שנהיה קשה לדבר על הדברים מרוב שהזעזוע, הגינוי, הספין וההמולה מסתירים אותם. יותר מקשה, זה טיפשי.

פעם הייתה לי כלבה. בכל פעם כשהייתי זורק לה כדור היא הייתה בוהה בי בתמיהה בלי למוש ממקומה עד שבסוף הייתי צריך ללכת ולהביא את הכדור בעצמי כמו טמבל. אני רוצה שככה ירגישו הפוליטיקאים כשהם זורקים לנו את השטויות שלהם ומצפים שנקפוץ. לא. פשוט נבהה בהם בתמיהה בלי למוש מהמקום. שהם ילכו להביא את הכדור.

 שבעת ימי ספיגה / איור: תמיר שפר

ג. אחד ממחוללי הזעזוע הגדולים, והמוצדקים דווקא, של הזמן האחרון הוא ח"כ אורן חזן. אין טעם לחזור על הפרטים, כולנו מזיעים אותם מכל החורים. אני מקווה שברור לכל בר דעת שאין לי שום כוונה להקל או להגן או לכבס את מעלליו של הטיפוס הזה. מה שכן, אשתמש בו כדי להסתכל על כל העניין המביך הזה מזווית שונה. לצורך כך נשים בצד - מכאן ועד סוף העמוד - את הטענות, לכאורה, להטרדות מיניות ולסחר בנשים. אלה דברים פסולים חד-משמעית גם בהיבט המוסרי וגם בהיבט החוקי. אם אכן כך הדברים, והם נערמים, שייענש בחומרה. שיעיפו אותו. כמובן שאין מקום לכאלה בכנסת. עד כאן הממלכתיות.

פתח סוגריים: השבוע התפרסם באתר החרדי החביב עליי "כיכר השבת" מאמר שטען כי אם הפרטים נכונים הרי שחזן "בסך הכול התנהג כחילוני סטנדרטי". נו, עוד הכללה טיפשית, אחות תאומה ל"כל החרדים פרזיטים". מאחר שאני נאמן לניסוי שלי לעיל, לא הזדעזעתי ולא הגבתי. הידעתם: כשהאדם הלבן פגש לראשונה את האדם השחור, כל אחד מהם חשב שהשני קניבל. קראתי את זה באיזה ספר פעם. סגור סוגריים.

חזן בן 34 עוד מעט וזו הפעם האחרונה שיוזכר שמו. לא מדברים עליו, בסדר? עכשיו בואו נדבר על הסמים. מדובר בבן לדור שסמים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלו. אני לא אומר שכל החילונים לוקחים סמים, אל תהיו לי כלב רגיל שקופץ, אבל אין להכחיש שסמים הם אכן חלק בלתי נפרד מהאטמוספרה התרבותית. אני טועה?

רוצה לומר, מבחירות לבחירות יש ויהיו בכנסת ישראל יותר ויותר אנשים שלקחו סמים. פחות חשוב עכשיו אם קלים או קשים, פעם אחת או תקופה, לא מזמן או לפני הרבה שנים. אל תדאגו, אזרחיות ואזרחים, אני לא טוען שהם הרוב או שהם יושבים שם מסטולים. זה פשוט ככה. הנה, פעם הם לא נשאלו, אחר כך נשאלו בדחילו והכחישו ברחימו, אחר כך נשאלו בגלוי וענו ביושר. עוד מעט כבר לא יישאלו. בכל מקרה, לדעתי אין די בסמים כדי לפסול אדם מלשרת את הציבור.

ד. לדעתי גם אין לפסול אדם בשל הוללות עבר (כמובן לא כולל עבירות). אין לי בעיה שחבר כנסת חגג, שתה, רקד על בר בלי חולצה והתנהג כאידיוט גמור. קצת פדיחה, כן, אבל בכיף. זה לא עושה אותו פחות כשיר לשרת את הציבור. בואו נדבר על התמונות המביכות. אדם בן 34 עוד מעט הוא בן לדור שצילומים נונסטופ הם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלו. מה רבים הם האנשים בינינו (לא אני, אני זך מנתן זך) שתמונה מביכה שלהם בתור אידיוט שלא מהעולם הזה מסתובבת איפשהו. האם תמונה גרועה מלילה פרוע פוסלת אדם מלשרת בהוגנות את הציבור? לדעתי לא.

ועוד: אני קצת זקן מדי לדברים האלה, אבל אני שומע שהצעירים האלה גם לא בוחלים בשליחה ובקבלה של תמונות עירום בסלולרי לא עלינו. המתירנות שלהם זה משהו-משהו. קצת חבל שפספסתי את הרכבת הזאת. האם נבחר או נבחרת ציבור שצילם או צילמה את עצמו עירום או עירומה ברגע אחד של תשוקה והיסח הדעת פסול מלשרת נאמנה את הציבור? לדעתי לא. רוצה לומר, מבחירות לבחירות יש ויהיו בכנסת ישראל יותר ויותר אנשים שנראה להם את התחת.

יש גם טענה בנוגע לחוב כלכלי. שוב אסתייג: בהנחה שמדובר במפלה עסקית ולא בעניין לא חוקי, מה הבעיה בנבחר/ת ציבור שניסה לפתוח מכבסה או מסעדה או סוכנות רכב או חנות גבינות ונכשל ונפל על הפנים? אם שילם, שילם. האם זה פוסל אותו מלשרת את הציבור? לדעתי לא.

ה. אז עכשיו אפשר לשאול: אחרי שפתחתי את דלתות הכנסת בפני כל נבחר שבעברו היה מסומם, מופקר, אקסהיביציוניסט, שיכור, כישלון עסקי עם עבר של התנהגות דבילית, מה בכל זאת נותר לנו לצפות, לשיטתי, מנבחר ציבור? שום דבר מלבד כל השאר. שיהיה ישר וחרוץ, שלא ינצל את כוחו לרעה, שדלתו תהיה פתוחה, שיידע לייצג נאמנה את אלה ששלחו אותו לכנסת, אבל שיבין שהוא עובד גם בשביל אלה שלא הצביעו עבורו. שיכבד את יריביו. שיהיה אדם מוסרי. עדיפות לבעלי חוש הומור, אבל אם אין, אז בבקשה, לפחות שלא יגיד שום דבר מטומטם רק בשביל לעורר זעזוע אוטומטי. זה הרי שבוע ללא זעזוע, זוכרים?

 דרור פויר