למה החוסך הגרמני לא מתלהב לממן את החבר היווני?

בטור הקודם סקרנו את הנעשה בשוק הפנסיוני בבריטניה ובפולין, כחלק מהרצון ללמוד על הנעשה בעולם. בבריטניה ראינו פניית פרסה וחזרה לחיסכון הוני, אחרי שנים שבהן הייתה העדפה לקצבה. בפולין, מדינה צעירה יחסית בכל הנוגע לחיסכון פנסיוני, ראינו את השפעתה של הלאמת החיסכון באופן מיידי על היקפי החיסכון.

היום נתבונן בנעשה בשוק הפנסיוני של שתי מדינות, המהוות כנראה קצוות מנוגדים של עוצמה כלכלית באירופה.

גרמניה: רובד החובה אינו נחסך

גרמניה נחשבת לאחת המדינות החזקות בגוש האירו, אם לא החזקה שבהן.הנה כמה נתונים יבשים: גיל הפרישה בגרמניה עומד כיום על 65 לגברים ונשים, אך יש כוונה להעלותו ל-66 בהדרגה עד 2023.

היקף הנכסים הפנסיוניים עומדים על 235 מיליארד דולר (לעומת 153 מיליארד דולר בישראל, נכון לסוף 2013). הנכסים הפנסיוניים מהווים 6% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) הגרמני (לעומת 48% בישראל).

מדוע היקף הנכסים כל כך נמוך ביחס לתמ"ג? הדבר נובע משיטת הפנסיה בגרמניה. הרובד המרכזי בפנסיה הגרמנית הוא רובד החובה. מדובר בפנסיה תקציבית המשולמת לפורשים וממומנת על ידי התשלומים השוטפים של עובדים והמעסיקים בגרמניה.

שיעור ההשתתפות החודשי עומד על כ-20% מהשכר, והוא משולם בחלקים שווים בין העובד למעסיק. רובד תקציב זה אינו נחסך, אלא משולם על בסיס התשלומים השוטפים (בדומה לעיקרון פעולת הביטוח הלאומי בישראל). רק הרובד השני והשלישי, המצומצמים יותר, נחסכים ונצברים, ומכאן - היקפם בפועל נמוך ביחס לתמ"ג לעומת מדינות דומות לגרמניה בגודלן. היקף ההשקעה בנכסים מנייתיים מוגבל ל-35%.

בתחילת 2014 נחקק בגרמניה חוק, האוסר באופן מוחלט על תשלום עמלות במוצרי צבירות חיסכון (לא כולל מוצרי ביטוח). מדובר ברמה רגולטורית גבוהה וקפדנית. כל העברת כספים, שינוי במוצרי החיסכון הפנסיוני וביטוח מחייבים מילוי מסמך נימוקים מלא.

יוון: "משכורות 13 ו-14 מגיל פרישה"

קראנו בשנים האחרונות על הבעיות בכלכלת יוון, על המחאה הרחבה ועל החלפת השלטון. בתוך גוש מדינות האירו יוון נחשבת ל"חוליה החלשה". מהו חלקה של מערכת הפנסיה היוונית במשבר הכלכלי שפוקד את יוון? מסתבר שהגרמנים בדקו והשוו את מערכת הפנסיה של שתי המדינות - התוצאה עוררה את קנאתם.

על מנת לצבור את מלוא הזכאות לפנסיה ממלכתית, צריך האזרח היווני לעבוד 35 שנים (לעומת 45 שנים בגרמניה). היווני מקבל 14 קצבאות זקנה בשנה (לעומת 12 קצבאות בגרמניה ובכל מדינה הגיונית אחרת. מי שמע על "משכורת 14" בפנסיה?!).

הפנסיה החודשית המקסימלית ביוון עמדה על 2,500 אירו בשנת 2010 (לעומת 2,100 אירו בגרמניה). הפנסיה היוונית עלתה בשיעורים של 3% ב-2004, 5% ב-2005 ו-4% ב-2006 (לעומת 0% בשנים אלו בגרמניה). אישה יכולה לפרוש ביוון בגיל 60 (לעומת 65 בגרמניה כאמור). גיל הפרישה הממוצע ביוון עומד 62.4 (לעומת 63.2 בגרמניה).

כשמכירים את הנתונים הללו, כבר ניתן להבין מנין נולדו ה"קנאה" הגרמנית וחוסר הרצון להיות שותפים במימון הסדר החוב היווני.

ממשלת יוון חתמה על הסכם עם האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית לכיסוי חובותיה, אשר הביאו אותה לחדלות פירעון. במסגרת הסכמים אלו התחייבה ממשלת יוון להקטין החל מ-2010 את התחייבויותיה לפנסיה. היוונים בחרו להקטין דווקא את הפנסיה של עובדי המגזר הפרטי (ולא הממשלתי). אולם למרות התחייבויות אלו נותרה מערכת הפנסיה היוונית חסרת יציבות, והיא סובלת משיעור גירעון גבוה של כ-9% מהתמ"ג היווני - "משקולת" רצינית על כל תוכנית התייעלות הנדרשת מכלכלת המדינה.

ברקע כל אלו נציין מספר עובדות נוספות: שיעור האוכלוסייה היוונית המבוגרת גבוה (21% מהאזרחים הם מעל גיל 65); שיעור האבטלה הגבוה בקרב הצעירים, כ-50%, מקשה על מימון הפנסיה על ידי אוכלוסיית העובדים הצעירים; שיעור המובטלים בקרב המבוגרים, בגילאים 55-64, הולך וגדל גם הוא (עומד כיום על 20%), והדבר גורר דרישה מוגברת לפנסיה מוקדמת; ואחרי הכול - 60% מהיוונים מקבלים פנסיה נמוכה מ-800 אירו לחודש.

מערכת הפנסיה היוונית דורשת, אם כך, רפורמות נוספות, והיא עדיין רחוקה מיציבות. המילה האחרונה עדיין לא נאמרה.

לסיכום, בשני הטורים האחרונים בחנו ארבע מערכות פנסיה אירופיות. המערכות הבריטית והגרמנית הן מערכות יציבות, עצמאיות ובריאות, ולעומתן הפולנית והיוונית קשורות בקשר ישיר למערכת הכלכלית של המדינות שבהן הן פועלות. השוק הישראלי שואף להידמות למערכת הבריטית. זהו האתגר של הרגולציה והגופים המוסדיים, וזוהי שאיפתם (או תפילתם) של החוסכים.

הכותב הוא מנהל המטה המקצועי במבטח סימון מקבוצת הביטוח מגדל. אין לראות בסקירה זו ובאמור בה ייעוץ פיננסי ו/או פנסיוני כהגדרתם בחוק. בכל מקרה, בטרם קבלת החלטה יש להיוועץ בבעל הרישיון המתאים

globes@mvs.co.il