הנתונים שהציג השבוע הכלכלן הראשי של משרד האוצר ורמזו על זרימה של כסף שחור לשוק הדיור אינם צריכה להפתיע איש ובוודאי שלא את קוראי הטור הזה. כתבנו על הכלכלה השחורה הישראלית עשרות פעמים וגם על הכסף השחור של שוק הדיור בכמה הזדמנויות. העובדה ש-30% מהמשקיעים בדירות באזור נתניה אינם מדווחים על כל הכנסה מדברת בעד עצמה וצריכה להדליק ברשות המסים נורות אדומות.
איך נלחמים בכלכלה השחורה המפלצתית של ישראל, כלכלת הצללים שמהווה לפחות כ-20% מהכלכלה הרשמית?
הכלכלן הראשי ציין בסקירתו השבוע מקרה די קיצוני שבו משקיע באזור נתניה מחזיק 22 דירות' והכנסתו החודשית המוצהרת מגיעה ל-8,000 שקל בלבד. כסף שחור או לא, המקרה החריג הזה דווקא מאיר צדדים אחרים בעיוותי המס בישראל וגם על התקשורת הפנימית בין מחשבי הרשות שעשויה לסייע במלחמה במעלימי המס.
המלחמה במעלימי מס / איור: גיל ג'יבלי
עיוות אחד הוא שיעור המס על השכרת דירות. נניח שאותו משקיע באזור נתניה פעל כחוק ואסף במשך שנים על שנים דירה לדירה, במחירים יחסית נמוכים ובמשכנתאות נדיבות. הוא ודאי משכיר את רוב הדירות, אם לא את כולן, ובהנחה די גסה אמורות לצמוח לו הכנסות של כמיליון שקל בשנה מכך.
אם הוא מדווח למס הכנסה על הכנסותיו הפסיביות מהשכרה, המשקיע ישלם על-פי החוק רק 10% מעל תקרת הפטור. כלומר, יש פה מישהו שפתח עסק של השכרת דירות וישלם רק 10% על הכנסותיו - שיעור נמוך באופן משמעותי מכל שכיר במעמד הביניים!
דבר נוסף: לפי סקירתו של הכלכלן הראשי, נדמה כי מחשבי מסי המקרקעין לא ממש מדברים עם המחשבים של מס הכנסה, ומישהו צריך "להפגיש" ביניהם מדי פעם כדי לעלות על נישומים שחשודים לכאורה בהעלמות מס; נישומים שצברו נכסים באופן חריג ביחס להכנסתם המוצהרת. אנחנו בטוחים שמלחמה בכלכלה השחורה חייבת להתחיל בדברים הללו, מאיסוף נתונים, מהצלבתם ואיתור נתונים "חשודים". בקיצור, מהפכת מחשוב ללא תוספת תקנים.
חובת דיווח כללית: זה עוד דבר שיעזור באיסוף מידע, יציב סף הרתעה מסוים ויסייע במלחמה השחורה. כתבנו על כך רבות בטור זה.
הגבלת השימוש במזומנים: הוועדה שישבה על המדוכה כבר עשתה את עבודתה, וכרגע המלצותיה נמצאות בתהליכי חקיקה. ההמלצות הן שבטווח המיידי תהיה מגבלה של 10,000 שקל על עסקאות במזומן, ובהמשך המגבלה תהיה של 5,000 שקל. הדברים שכתבו חברי הוועדה מדברים בעד עצמם:
"השימוש במזומן הוכר בארץ ובעולם כ'דלק' המניע את הכלכלה השחורה. אומדנים שנערכו מצביעים על כך שהכלכלה השחורה בישראל היא מעל 20% מהתוצר. משמעותה הינה אובדן הכנסות בהיקף של כ-40-50 מיליארד שקל מדי שנה (חלק מזה חוזר באמצעות מסים עקיפים ש'לוכדים' גם את המשלמים בשחור - א"צ). המזומן מקל על העלמות מס, הלבנת הון, ביצוע עבירות שונות ומימון טרור, מפני שהוא אנונימי וקל להסתירו מעין הרשויות, ומפני שקל לבצע באמצעותו פעילות מסחרית ופיננסית.
"גם צ'קים, בדומה למזומן, הינם הליך בעל פוטנציאל לסיכון של כלכלה שחורה. בישראל ניתן להסב צ'קים ללא הגבלה על הסכום ועל מספר ההסבות וללא תיעוד של המסב ושל המוסב. ההסבה מאפשרת להעביר צ'קים מיד ליד ללא דיווח. צ'קים סחירים משמשים תחליף למזומן מבחינות שונות, ובהן האנונימיות, היכולת לבצע תשלומים ללא חשבון בנק, והנוחות והזמינות למשלם ולמקבל - ובכך הם תומכים בכלכלה השחורה בדיוק כמו מזומן".
מגבלות על שימוש במזומן-מדינות
תכנוני המס: לכאורה הכול במסגרת החוק או "ליד" החוק, אבל תיקי השומות שבכל זאת מגיעים לבית המשפט חושפים עד כמה המחלוקות הן בעלי משמעות כספית אדירה (דוגמה מהשבוע: דרישת מיליארד שקל מעיזבונו של סמי עופר). גם על הנושא הזה כתבנו אין-ספור פעמים.
מדובר בתעשייה ענקית שעולה למדינה מיליארדי שקלים לפחות בכל שנה. התעשייה הזאת התפתחה לממדי ענק בגלל שורה של גורמים: הראשון, טבעי, הוא הניסיון הלגיטימי של תאגידים ושל יחידים (עשירים, כמובן) לצמצם את חבות המס למינימום, בין השאר כדי לתגמל את בעלי המניות ברווחים גבוהים יותר ובמחיר מניה גבוה יותר. הרצון העז הזה (אם יש דבר שעשירים שונאים יותר מכול זה לשלם מסים ולשתף את המדינה ברווחיהם) לפעמים מוביל להליכה על חבל דק בין המותר לאסור, בין תכנון מס פסול ולא חוקי לתכנון מס לגיטימי.
הגורם השני הוא הגיבוי שמקבלים תכנוני המס מצד החוק, והכוונה היא לרואי החשבון ולעורכי הדין. אפשר לקרוא להם גם ה"האקרים" של חוקי המס או פשוט "מהנדסי מס", משום שמטרתם היא למצוא את ה"פרצות" בחוקי המס ו"להנדס" אותם כך שלקוחותיהם ישלמו כמה שפחות כסף לפקודת מדינת ישראל.
המוטיבציה של המהנדסים ברורה: שירותי ייעוץ המס בפרט וייעוץ פיננסי בכלל הם בעלי שולי רווח גבוהים בהשוואה לעבודת הביקורת הסטנדרטית של רואי החשבון. זה כמובן חושף אותם לניגוד אינטרסים ומסכן את האמינות של עבודת הביקורת, אבל המטרה מקדשת את האמצעים.
למרבה הצער, רואי חשבון אינם נמדדים בעבודת הביקורת על הדוחות הכספיים, וכפי שראינו לא פעם בשנים האחרונות, עבודת הביקורת שלהם לא חשפה ולא אותתה לפחות על ליקויים שהובילו תאגידים לקשיים, או שנחשפו שחיתיות חשבונאיות. הם נמדדים בדבר אחד בלבד: ביכולת היצירתית שלהם "לפרוץ" את חוקי המס.
לרוב, הציבור לא יודע ולא יידע לעולם איך זה מתחיל ואיך זה נגמר. העימות עם רשויות המס מתחיל אולי בוויכוח על תכנון מס ושומות, אבל מסתיים בפשרה, כי רשות המסים מעדיפה לגבות "משהו" על פני האפשרות להתעמת עם התאגידים ורואי החשבון שלהם ולהתגלגל איתם בבתי המשפט. דווקא בשנה-שנתיים האחרונות התחושה היא שיש נכונות רבה יותר ללכת עד הסוף ולהגיע לעימותים בבתי משפט.
ההרתעה והנורמטיביות: למרבה הצער, הכלכלה השחורה הפכה לנורמטיבית, לתופעה שמדברים עליה בריש-גלי בשיחות סלון; היא הפכה לתופעה שאיש לא נרתע ממנה.
ההיגיון עקום, אבל מעלימי המס ה"קטנים" (כביכול) חושבים כך: אם המערכת דופקת אותי במסים כבדים ורמת שירותים נמוכה - אני אדפוק אותה בהעלמת מס. אם ה"גדולים" שם למעלה נהנים מהטבות מס ענקיות ומהסדרי חוב של מיליארדים - אז למה שאנחנו, ה"קטנים", לא נסדר לעצמנו הנחות?
מי שמשלם מס כחוק (בדרך-כלל השכירים, כי פשוט אין להם שום ברירה אחרת, והקבוצה הזו כוללת בעיקר את שלושת העשירונים העליונים), פתאום נחשב לפראייר.
את זה אי-אפשר לפתור בהוקוס-פוקוס, אלא בתהליך שמתחיל בהרתעה ובענישה כבדה יותר וממשיך ב"שטיפת מוח" חינוכית.
דבר אחד ברור לכולם: אובדן הכנסות של 40-50 מיליארד שקל בשנה הוא עוד מנוע להרחבת הפערים בישראל. להעלים את הכלכלה השחורה הרי אי-אפשר, אבל למזער את נזקיה וממדיה בהחלט אפשר.
אז איך התשואה של מאגר "תמר"?
קוראים רבים ביקשו מאיתנו להעריך אם הרווח של חברות הגז והתשואה שהן גוזרות מפרויקט מאגר הגז הטבעי "תמר" הם גבוהים באופן חריג או מקובלים בתעשיית הנפט והגז.
ובכן, כל מי שקובע מסמרות בעניין באופן חד-משמעי וגורף, וקובע כי תשואת המאגר כפולה מהמקובל בעולם, הוא יומרני במקרה הטוב או מאחז-עיניים במקרה הרע. לכן נציג כאן שורה של עובדות ונפתח את העניין לדיון עם הקוראים, משום שהתשובה אינה יכולה להסתכם ב"כן" או "לא" החלטיים.
ראשית, מי שטוען שאין תחזית כלשהי לחלוקת ההכנסות ממאגר "תמר" בין המדינה לחברות הגז משקר או מתעצל לפתוח את הדוחות הכספיים של שותפויות הגז.
הצגנו כאן פעמיים את תחזית התזרים המפורטת כפי שהיא מופיעה בדוחות של שותפויות הגז עד שנת 2037, שבה פחות או יותר יאזל הגז מ"תמר". התחזית מפרטת את היקף המכירות החזוי, התמלוגים שישולמו, מסי החברות, מס ששינסקי, עלויות ההפעלה ועלויות הפיתוח של השותפויות, והתזרים המהוון שנותר בידי הפרויקט תחת הנחות של כמה ריביות היוון.
נכון ל-2013 (ו-2014 לא שינתה זאת באופן מהותי), מדובר בהכנסות כוללות של קרוב ל-57 מיליארד דולר, והמדינה אמורה לקבל כ-32 מיליארד דולר, כ-56% מההכנסות. התזרים שנותר בידי השותפויות מגיע לכ-18 מיליארד דולר (בהיוון 0%). חלוקת ההכנסות הזאת היא, פחות או יותר, מה שנקבע בוועדת ששינסקי לגבי חלקה של הממשלה בחגיגת הפרויקט.
תשואה פנימית של הפרויקט (IRR): אז ככה, אין מדד רלוונטי עולמי כלשהו לתשואות שאפשר להשוותו למאגר "תמר", אבל כל חברת חיפושי נפט וגז מצפה לקבל תשואה פנימית של 20% על ההשקעה, פלוס מינוס, והתשואה הסופית נקבעת בהתאם לשורה של גורמים (מחירים בשוק, שערי מטבע ועוד). יש פרויקטים מוצלחים במיוחד, עם תשואה שמתקרבת אפילו ל-30% ויותר, ויש כאלה שהתשואה עליהם נמוכה מ-20% ומתקרבת לאזור ה-15% ואף פחות מכך.
מומחה איטלקי שנשכר על-ידי רשות החשמל קבע כי פרויקט "תמר" הוא בעל תשואה פנימית של 23%. האם זו תשואה גבוהה באופן חריג ויוצא דופן? לעניין זה אנחנו נעזרים בדוח ששינסקי שפורסם בתחילת 2011.
שימו לב היטב: ששינסקי נתן כדוגמה מאגר דומה מאוד ל"תמר" (ראו גרף; המאגר הדמיוני של ששינסקי קטן בכ-10% ממאגר "תמר". ככל שהמאגר גדול יותר התשואה הנגזרת ממנו היא גבוהה יותר) וחישב את התשואה הפנימית בכמה תרחישים: ללא מסים ותמלוגים, במערכת המס ששררה לפני מסקנות הוועדה ובמערכת המס לאחר יישום ההמלצות. ששינסקי קבע בדוח שלו כי תשואת הפרויקט תעמוד על 17.9% אחרי הפעלת מערכת המיסוי שהציע, וכתב שזו "תשואה גבוהה דיה כדי לתמרץ השקעה במאגר זה".
אלא מאי, דוח ששינסקי לא היה בדיוק סוף פסוק בכל הנוגע למאגר "תמר", כיוון שבהוראות המעבר המיוחדות למאגר, שכללו הטבות כמו פחת מואץ, דחיית המס וגידול בשיעור החזר ההוצאות עד להשתת המס המרבי - התשואה התרוממה בוודאות מעל התשואה שקבע ששינסקי בדוח שלו והתקרבה ככל הנראה לתשואה שנקב המומחה האיטלקי.
השורה התחתונה היא ששיעור התשואה של מאגר "תמר" אינו צריך להפיל איש מהכיסא. הוא ידוע לכל הרגולטורים זה שנים. פרויקט "תמר" הוא לכל הדעות פרויקט נהדר, עם תשואה יפה מאוד, הנמצאת בחלקה העליון של הסקאלה המקובלת בתעשייה. האם זו תשואה כפולה ומכופלת מכפי שנהוג? זו כבר הגזמה.
מחירים: בתחזית התזרים של ששינסקי למאגר "תמר" הוא הניח רמת מחיר של 4.5 דולר ליחידת חום. רמת המחירים הממוצעת הנוכחית עומדת על 5.45 דולר ליחידת חום (לפי דוחות השותפויות). אם מביאים בחשבון הצמדה כלשהי, מדובר במחירים הגבוהים עד 15% מהמחיר הצפוי של ששינסקי.
לעומת זאת, המחיר הנוכחי די דומה למחיר שעל בסיסו נעשו התחזיות של בנק ישראל להכנסות המדינה מהמאגרים. כזכור, מדובר בכלים שלובים: למדינה יש אינטרס ברור ברמת המחירם הנוכחית כדי לשרת את תחזית ההכנסות שלה מתמלוגים, מסי חברות ומסי רווחי יתר (מחיר נמוך יותר פירושו תמלוגים פחותים מהכנסות ופחות מסים).
המסקנה שלנו מכל מבול המספרים שהצגנו פה נוגעת בכלל למתווה הפשרה המתגבש כעת: כיוון שפיקוח מחירים כנראה לא יהיה, ופתיחת חוזים ישנים ודאי שלא תהיה - מתווה הפשרה חייב לכלול מנגנון כלשהו שלא יאפשר לחברות הגז להקפיץ מחירים לשוק המקומי (חוזה גז הוא מורכב מאוד והמחיר הסופי לא קבוע ומשתנה בהתאם לשורה של גורמים).
הרי כוח התמחור המונופוליסטי של חברות הגז נותר לחלוטין בידיים שלהן, יהא המתווה אשר יהא, והוא יהיה לא תחרותי, גם אם ימכרו לכם אותו ככזה. על רקע מחירי הגז היורדים בעולם - זה צו השעה.
השפעת המערכת הפיסקלית על IRR
כתבות
ני"ע
