"לווייתן" אחר-כך: מבט לכניעת נתניהו לתשובה ונובל אנרג'י

כאשר פרסם לפני כמה חודשים הממונה על ההגבלים העסקיים את החלטתו לפרק את קרטל הגז הטבעי, תגובות השותפות לקרטל היו שונות.

בעוד קבוצת דלק הביעה נכונות לממש את אחזקותיה ולמכור אותם לכל המרבה במחיר (כיאה לסוחר-יום זריז, ולא למי שמצהירה על כוונותיה להפוך לחברת אנרגיה בינלאומית), נובל אנרג'י שמרה על שקט תקשורתי, התנהגה באופן קשוח ומקצועני ודאגה לקידום האינטרסים שלה, שהעיקריים שבהם היו מניעת הטלת פיקוח על מחיר הגז הטבעי וסירוב למכירת חלקים מאחזקותיה במאגרים. בדיוק כפי שמצופה מחברות אנרגיה אמריקניות במדינת חסות.

נובל היא חברה אמריקנית קלאסית, המתנהלת ללא בעל שליטה מרכזי. המשקיעות הגדולות בה הם Capital Group עם 11.99%, פידלטי מנג'מנט עם 9.42%, דה וונגארד גרופ עם 5.85%, בלק רוק עם 4.31% ואחרות. אלו חברות השקעה רבות עוצמה, שנובל היא רק שבריר בתיקי האחזקות שלהם. הן מעניקות לה את עוצמתה ומעצבות את דרכי התנהלותה.

כחברת אנרגיה אמריקנית, לנובל אין שום עניין בדמוקרטיה הישראלית, כשם שאין לה עניין בדמוקרטיה בגיניאה המשוונית, רודנות מערב אפריקנית, שהיא גם מדינה ללא תקשורת חופשית לפי ארגון Freedom House ומדורגת באחד המקומות האחרונים במדד השחיתות העולמי (מיקום נמוך = שחיתות גבוהה).

נובל מפיקה בגיניאה המשוונית נפט וגז טבעי ומחזיקה בבעלות של 45% במפעל מתנול, שלו היא מוכרת גז טבעי במחיר של 27 סנט ל-MMBTU. בישראל, יש לנובל אינטרס אחד: לשמר את מחירי הגז הטבעי הנמכרים ללקוחות הישראלים במחירים גבוהים ככל האפשר, כ-5.5 דולר, פי 20 ממחיר הגז בגיניאה המשוונית והמחיר הגבוה בעולם מבין המדינות המפיקות גז טבעי.

לא במקרה דיוויד סטובר, נשיא ומנכ"ל נובל, מרבה לציין כי פעילותה בישראל היא מקור מצוין לתזרים מזומנים, ושהנכסים של החברה בישראל הם ב"איכות גבוהה, עלות נמוכה". בעוד שהכנסות נובל מנפט וגז טבעי בארה"ב ובגיניאה המשוונית נפלו בשנה האחרונה ב-50% ויותר, בישראל הכנסותיה לא נפגעו כלל.

לכאורה נראה שאין דמיון בין גיניאה המשוונית וישראל, למעט התל"ג לנפש לשנה, שעומד על כ-32,500 דולר בכל אחת מהן. אולם, זו רק מראית עין. למדינת קטנה כישראל, שהפוליטיקה והשירות הציבורי בה מושחתים, אין סיכוי בהתמודדות מול תעשיית האנרגיה העולמית, אם היא לא תנקוט ברגולציה אגרסיבית לריסונה (מה שכמובן סותר שחיתות). אולם בנימין נתניהו, כתיאודורו אוביאנג נוגמה מבאסוקו, מי שתפס את השלטון בגיניאה המשוונית בהפיכה צבאית ב-1979, ומאז מכהן כנשיא הרודנות המערב אפריקנית, משתף פעולה עם הקרטל במקום לנקוט בצעדים אגרסיביים נגדו.

זו לא נקודת הדמיון היחידה בין גיניאה המשוונית לישראל. אספקט נוסף הוא שליטתה ומעורבותה בישראל של קבוצת דלק במתקני התפלת מים, אספקת דלק למכוניות (בעתיד ייתכן שגם גז טבעי), חברת החדשות של ערוץ 2, שיווק מכוניות ותחומי עיסוק נוספים, המזכירה את שיטת פעולתה של נובל אנרג'י בגיניאה המשוונית.

המשך המצב הקיים והחמרתו, עם קבלת מתווה נתניהו לפתרון הבעיות בשוק הגז הטבעי, תייצר לקבוצת דלק מוטות שליטה חסרות תקדים במשק הישראלי כשכל רגולטור ופוליטיקאי שלא ייענה לדרישותיה ימצא עצמו מנודה וחסר תעסוקה, או ללא סיכוי לקידום. זהו איום, שקיים חשש שהוא כבר מתממש, ל"דמוקרטיה" הישראלית.

כפי שכתבתי לפני יותר מחצי שנה (כאן וכאן) הסיכוי לפיתוח קידוח "לווייתן" וליצוא הגז ממנו הינו אפסי, בגלל מחיריו הנמוכים של הגז הטבעי והמצב הגיאופוליטי. מאז החמיר המצב, לאחר שרויאל דאץ'-של הודיעה על עסקה בהיקף 70 מיליארד דולר לרכישת בריטיש גז (BG), שעימה ניהלו שותפות "לווייתן" מו"מ למכירת גז טבעי. העסקה תושלם ברבעון הראשון בשנה הבאה והיא תקבור סופית את הסיכוי לייצוא גז דרך מצרים.

רויאל דאץ'-של, שחקנית הגז הטבעי הגדולה ושותפתה של קטאר, לא תקיים קשרים עם ישראל, כמיטב מסורת החרם הערבי (ושל דווקא אינה שותפה ל-BDS). לא במקרה בשבוע האחרון מדברים ראשי הקרטל על יצוא מ"תמר" ליוניון פנוסה ולא על יצוא מ"לווייתן" לבריטיש גז, מהשנה הבאה בבעלות של.

על ממשלת ישראל לקבוע מדיניות גז טבעי, שבמרכזה יעמדו היתרונות שהגז הטבעי יכול להעניק לצרכן הישראלי ולתעשייה הישראלית - רווחה ויתרונות תחרותיים בהתאמה. הממשלה תוותר על חלק מהכנסות העתק, שגם אינן רצויות וגם אין סיכוי שיתגשמו, מאחר שמחירי הגז הטבעי הידרדרו לשפל ממנו הם אינם צפויים להתאושש בשנים הקרובות. על הכנסת יהיה לשקול מחדש את המיסוי שקבעה ועדת ששינסקי והרגולטור יצטרך לקבוע מחיר מרבי לגז הטבעי, שירסן את רווחיות הקרטל לרמה סבירה, כ-2-3 דולר ל-MMBTU (ולהתקרב בכך במעט לגיניאה המשוונית). התחרות ופיתוח "לווייתן" יכולים לחכות להזדמנות אחרת.

■ יעקב צלאל הוא עיתונאי עצמאי בתחומי התחבורה והאנרגיה