ניתוח: בג"ץ רוצה פשרה בין בזק למשרד התקשורת בטלפוניה

החלטת בג"ץ לדחות את הדיון בסוגיית הטלפוניה של בזק לחודש ספטמבר מהווה הישג לבזק ומעמידה את משרד התקשורת במבחן לגבי נחישותו לממש את הרפורמה בשוק הקווי (השוק הסיטונאי) עד סופה. יותר מכל, ההחלטה רומזת למשרד התקשורת שעמדת בזק אינה בטלה בששים בעיניו וכי היה מוטב אם שני הצדדים ימצאו את הדרך לפשרה שתאפשר את הכנסת הטלפוניה כחלק מהרפורמה ובמחיר מתקבל על הדעת.

בג"ץ לא כיוון לכך בהחלטה שלו, אבל למעשה הפתרון הנכון והאינטיליגנטי ביותר בשעה הזו, שצץ לו פתאום, היא לאמץ את פתרון הבילינג שנחשף ב"גלובס". פתרון שמאפשר להכליל את הטלפוניה של בזק מבלי לגעת ברשת ההנדסית שלה, וזאת על ידי חיוב השיחה שמבצע הלקוח, במקום לבעל הקו, ישירות למפעיל הסיטונאי, והוא מצידו מחייב את הלקוח. בעגה הבזקאית זה נקרא "לקוח משלם".

הכדור נמצא עכשיו בידיים של משרד התקשורת. המנכ"ל הנכנס שלמה פילבר צריך לכלכל את צעדיו בחוכמה אבל בנחישות כדי להביא את הפתרון לידי מימוש, כי ללא הטלפוניה הרפורמה בשוק הקווי לא מושלמת.

לא רלוונטית השאלה האם נכון להכניס את הטלפוניה לתוך הרפורמה, מה שבזק ודאי מנסה לעשות בימים אלה ולהשפיע בדרכיה שלה. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וגם בג"ץ לא מוכן לתת לזה יד, אחרת היה מסכים עם טענות בזק. הטלפוניה של בזק חייבת להיות חלק מהרפורמה ומוטב לה שהיא תהיה בהסתמך על הפתרון החדש שישים מיידית.

פרסום היוזמה ב"גלובס" מייצר עניין בקרב המפעילים שמבינים שיש פתרון ישים באופן מיידי, והוא גם טוב להם כיוון שהוא חוסך להם את הפתרון המורכב הנדסית שהמשרד ניסה להוביל.

מסתבר שפתרון הבילינג היה בידי המשרד, ששמר אותו למקרה שבג"ץ יאמץ את עמדת בזק. כך לפחות טוען אחד שבקיא בסוגיה. ואולם ההחלטה של בג"ץ טורפת את הקלפים ומאלצת את המשרד לשלוף את הפתרון באופן מיידי ולהגיע להסכמות עם בזק. תמוה ביותר מדוע המשרד לא העדיף את הפתרון הקל והפשוט מלכתחילה והעדיף את הפתרון המורכב יותר מבחינה הנדסית ולהיכנס לנבכי הרשת של בזק.

יתרה מכך, לדחייה של בג"ץ יש משמעויות יותר מרחיקות לגבי כלל הרפורמה בשוק, וזו עוד סיבה מדוע חובה על המשרד למהר ולהגיב. בעיני המשרד היכולת של פרטנר וסלקום להיכנס מהר לשוק ולמכור חבילות טריפל, היא חלק מניסיון לאזן את השוק, כלומר לאזן בין השחיקה ברווחיות שלהן בסלולר לבין ההבטחה שלכאורה טמונה במכירת חבילות טריפל.

נניח רגע להנחה הזו, כיוון שהיא בעייתית מאד כשלעצמה, אבל אם זה נכון, הרי שלשיטת משרד התקשורת, לא רק שהטלפוניה חייבת להיות חלק מחבילת הטריפל וכחלק אינטגרלי ממנה, אלא שישנה סכנה ליציבותן של החברות ללא הטריפל.

עמדת המשרד בעניין זה מעלה תהיות קשות לגבי אופן קריאת המפה בשוק התקשורת, שכן הסיכוי שהטריפל והטלוויזיה יאזנו את ההפסדים של החברות הסלולריות הוא נמוך מאד. הדרך של החברות הסלולריות להפסדים נסללה על ידי משרד התקשורת בחוסר ההבנה שלו, שאת האיזון שהוא שואף אליו עכשיו, היה צריך לייצר לפני 3 שנים סמוך לתחילת הרפורמה בשוק הסלולרי. אז לחברות היו משאבים כדי להשקיע בתחרות בשוק הקווי. עכשיו לבוא ולטעון את הטיעון של הצורך באיזון זה פשוט בדיחה שמעידה על גודל הפספוס בקריאת המפה.

נקודה נוספת למחשבה: קרוב לוודאי שבזק תנסה לסכל את היוזמה מתוך תקווה שההרכב הפוליטי שבו ראש הממשלה הוא גם שר התקשורת, והרוח החדשה שמביא עימו פילבר שמעדיף הידברות וסבלנות על פני מלחמות, תיטיב עימה בדרך שאולי תסכל את הכנסת הטלפוניה שלה לרפורמה.

בזק יכולה לטעון את הטענה שהמחיר שנקבע על ידי המשרד של 10 שקלים לחודש ל-300 דקות שיחה, מבוסס על מודל כלכלי שונה מהמודל של פתרון הבילינג. במלים אחרות בזק תנסה לגרור את המשרד לדיון כלכלי מחודש. ובכן, זו תהיה טעות גדולה מצידה. פתרון הבילינג הוא פתרון הרבה יותר פשוט ולכן עלותו גם הרבה יותר נמוכה.

מוטב לחברה לאמץ את התמחור שקבע המשרד ולהסתפק בו. אלא אם היא מתכוונת להמשיך במדיניות גרירת הרגליים ומשיכת הזמן בתקווה שהפריץ ימות או הכלב ימות, במטרה לשמור על רווחיותה המונופוליסטית העודפת.

אז אם עד עכשיו בזק לא הפנימה שהמוניטין שלה שווה יותר, שתמשיך בהתנגדותה. אם בכל זאת נפל לה האסימון, היא לא תתנגד לעמדת המשרד ותרוויח הרבה קרדיט מחיסול העימות מול הרגולטור. זה ישתלם לה בדמות האצת ההקלות הרגולטוריות שתוכל לקבל.