איך ישפיעו השינויים במשק הגז העולמי על "לוויתן" ו"תמר"?

1. מחיר הגז הטבעי בישראל נמוך? גבוה? מנופח? האם זה מחיר של גזל, ביזה, שוד, עושק וכל המילים ה"נהדרות" שאוהבים להשתמש בהן, בעיקר כדי לקבל מחיאות כפיות סוערות על מלחמה אמיצה כביכול למען "האינטרס הציבורי", ויש המפריזים ואף אומרים "למען הדמוקרטיה הישראלית" (שאו-טו-טו מתרסקת ומתפוררת, ואבוי, אפילו נעלמת, לפי אותם טהרנים, אם לא ישמעו בקולם). אז ככה: המלחמה שלנו היא אך ורק להביא עובדות ומאוחר יותר להתווכח על פרשנות כזו או אחרת לאותן עובדות. דיון כלכלי בלי עובדות הוא בבסיסו דיון שמנוגד לאינטרס הציבורי; זהו דיון אנטי-דמוקרטי ואפילו מושחת מוסרית שמאפשר למנופפים בו להשתמש אך רק בסיסמאות קליטות כדי לצבור לעצמם אהדה ותו לו. האינטרס הציבורי ממש לא מעניינם, האינטרס האישי - בהחלט כן.

2. ואחרי ההקדמה הזאת, ואחרי שהבאנו פה בשבועות האחרונים נתונים מסודרים על התשואה הפנימית של מאגר תמר, על האינטרסים של המדינה בקביעת מחיר הגז בעקבות חוק ששינסקי ועל כך שגילוי מצבורי הגז, על כל יתרונותיו, הוא לא אירוע מאקרו כזה דרמטי שיכול להפוך את המשק הישראלי על פיהו - ננסה לפצח היום את אותה "תעלומה" של מחירי הגז.

אנחנו מזהירים מראש את הקוראים: מי שראשו סחרחר עליו מנתונים, עובדות ומספרים - שינטוש בבקשה כבר עכשיו. גם מי שמחפש איזו תשובה החלטית - מחיר גבוה, נמוך או מנופח - לא ימצא אותה פה, משום שכל התשובות בתחום כזה מורכב אינן יכולות להיות החלטיות כל כך. העובדות שאנחנו מביאים כאן נאספו ממאגרי נתונים ומשיחות עם מומחים לשוק האנרגיה העולמי. שכל קורא ינסה לשפוט בעצמו את הדברים.

3. רקע בסיס: גז טבעי הוא אחד מחומרי הגלם המשמשים לייצור חשמל. חומרי הגלם האחרים הם פחם, סולר, מזוט ואנרגיות מתחדשות. למחירי הייצור הללו יש קשר ישיר למה שכולנו מכירים - חשבון החשמל שמגיע מדי חודשיים לבתים. ככל שמחיר הייצור נמוך יותר, יש אפשרות להוזיל את החשבון ולהיפך. מצורפים כאן חלוקת הייצור ומחיר הייצור לפי חומרי הגלם כפי שהופיעו בדוחות חברת החשמל בשלוש השנים האחרונות.

מחיר גז אמור להיות מספיק נמוך בהשוואה לחומר הגלם העיקרי האחר בייצור החשמל - פחם, שהוא חומר גלם מזהם. בגרף ניתן לראות היטב שבשנתיים האחרונות הפחם זול בכ-25% מהגז הטבעי, וזה בעיקר משום שה"קנס" על הפקת חשמל "מזוהם" עדיין נמוך ביותר ולכן זול יותר להשתמש בו. כמובן, חברה מסוגה של חברת החשמל איננה יכולה להיות תלויה בחומר גלם אחד בלבד, ופחם, כפי שניתן לראות בגרף, משמש אותה לייצור קרוב ל-60% מהחשמל.

נתון נוסף שרואים בגרף: ייצור בגז טבעי זול באופן משמעותי מתחליפים כמו מזוט וסולר (18-20 אגורות לקוט"ש לעומת יותר מ-80 אגורות במזוט ובסולר. פי ארבעה!) זו הסיבה שחשבון החשמל שלנו הוזל בשנה האחרונה - מאז 2013 הגז הטבעי תפס את מקומם וההשפעה שלו על הוצאות הדלקים הייתה דרמטית. לגבי אנרגיות מתחדשות ומזהמות פחות, שחלקן בתעשיית ייצור החשמל בישראל עדיין שולי - מדינות רבות באירופה מסבסדות את ספקיות של אנרגיות כאלה כדי לצמצם את זיהום האוויר, כדי להגדיל את הייצור המקומי וכדי לשפר את ביטחון האספקה (שנחשב פחות אמין ויציב).

4. שתי נקודות ציון בנושא הגז הטבעי ומחירו: הראשונה, חתימת החוזה בין תמר לחברת החשמל שאושרה בדירקטוריון חברת החשמל בדצמבר 2011 ואושרה סופית בממשלה ביולי 2012; והשנייה - תחילת אפריל 2013, אז התחיל לזרום הגז מתמר. את השלכות נקודת הציון השנייה ניתן לראות היטב בגרף: התחלת ההזרמה של גז טבעי אפשרה לעלויות הייצור לצנוח ולהוזיל בהמשך את חשבון החשמל. אבל נקודת הציון הראשונה - החוזה עם חברת החשמל - היא המפתח לכל סיפור המחירים.

החוזה נחתם עם מחיר בסיס של כ-5.04 דולרים ליחידת חום, עם הצמדות מסוימות שעליהן נדבר בהמשך. עם תחילת ההזרמה עמד המחיר על כ-5.3 דולרים. עם חתימת החוזה, כל התנאים פעלו לטובת חברות הגז: ראשית, לקוח עוגן כמו חברת החשמל הוא קליינט בטוח שירכוש בסביבות חצי מקיבולת המאגר.

שנית, מימון בזול, בין היתר, על סמך הקליינט הבטוח. שלישית, מחירי האנרגיה היו אז יחסית גבוהים (יותר מ-100 דולר למחיר נפט, ומכאן גם מחירי גז גבוהים יותר. היום מחירי הנפט הם בסביבות 60 דולר), ורביעית - אולי הדבר הכי חשוב - היה אז לחץ לספק גז טבעי כמה שיותר מהר, בין אם בגלל הפלופ והשערורייה של הגז המצרי ובין אם בגלל התפיסה (בין היתר של המדינה) שהזרמת הגז התעכבה די והותר (בעקבות ההתנגדות להובלת הגז דרך חוף דור) והכעס הציבורי על עליית מחירי החשמל לצרכנים בעקבות המחסור בגז. התוצאה של הלחץ הזה הייתה שורה של הקלות והטבות מס שניתנו במסגרת חוק ששינסקי לחברות הגז, שהגדילו את רווחיהן והגדילו את התשואה הפרויקטלית על תמר.

האם המדינה טעתה אז? התבטלה? התרפסה? קרוב לוודאי שכן, אבל זה כבר חלב שנשפך. למה הדבר דומה? לאדם המבקש לעבור פרוצדורה רפואית מיידית ומחפש את הרופא "הכי טוב", ומשלם בהתאם. מאוחר יותר הוא מהרהר באפשרות שאפשר היה לעשות זאת במחיר נמוך יותר. האם מישהו יכול להחזיר את הגלגל לאחור? ודאי שלא. דבר אחד אפשר לומר בבטחה: נובל אנרג'י הוכיחה בתמר שהיא יודעת לפתח כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול, וכך הצליחה לקבל (ויש יאמרו לסחוט) עוד הטבות שהפכו את מאגר תמר לפרויקט רווחי מאוד.

5. סביבת מחירי האנרגיה: עולם הנפט והגז של היום השתנה באופן דרמטי מהעולם של לפני שלוש שנים, שבו נחתם הסכם הגז עם חברת החשמל. זה עולם שבו מחיר הנפט צונח, מחירי הגז יורדים, חוסר הוודאות גובר ואיתו גם הנכונות של הבנקים למימון פרויקטים. כששההסכם עם חברת החשמל נחתם, המחיר באירופה היה 10-11 דולרים ליחידת חום ובאסיה 15-20 דולר ליחידת חום (גז נוזלי שאמור להיות יקר יותר). התמונה הזאת השתנתה, כאמור, מקצה לקצה.

6. מחירי הגז הטבעי בעולם: שוב, אין מחיר אחד שאפשר להשוותו. המחיר נקבע אזורית ובהתאם לאופן הולכת הגז והנזלתו. מוצג כאן גרף המתאר שלושה סוגים של מחירים בין 2009 ל-2015: העקומה העליונה מייצגת את הגז נוזלי המשמש את יפן (LNG), שמחירו הוא היקר ביותר, באופן טבעי. העקומה השנייה, NBP, מייצגת את אינדקס המחירים בבריטניה, והשלישית מייצגת את המדד האמריקאי, הקרוי Henry Hub, הנקודה המרכזית הגדולה ביותר בארה"ב למסחר בחוזי ספוט וחוזים עתידיים על גז טבעי ומשמשת בסיס למחיר בבורסות הסחורות בניו יורק. בשלוש העקומות אפשר לראות בבירור כיצד מחירי הגז צנחו באופן חד יחסית במהלך השנה-שנה וחצי האחרונות.

7. תמונת המצב העולמית הנוכחית של מחירי הגז (יוני 2015): המחיר בארה"ב: כ-3 דולרים ליחידת חום, על פי "הנרי האב". המחיר לתחנות כוח עומד על כ-3.7 דולרים, המחיר לתעשייה כ-4.3 דולרים, המחיר לשימוש מסחרי 7.7 דולרים והמחיר לבתים כ-9 דולרים ליחידת חום (הפערים בין המחיר ההתחלתי למחיר לבתים נובעים מההובלה, התיווך, הביורוקרטיה והאדמיניסטרציה בטיפול בלקוחות ביתיים). כל מאגרי הגז בארה"ב הם יבשתיים ולכן עלות ההפקה נמוכה מזו של מאגרים תת-ימיים. בנוסף, לארה"ב יש מאות אלפי ק"מ של צינורות גז ומשתמשים מסחריים ולכן יש תמיד תשתית ושוק שאפשר לסמוך עליהם.

ארה"ב הפיקה ב-2014 כ-720 BCM גז טבעי וצרכה כ-760. ההפרש יובא מקנדה (ישראל, לשם השוואה, צרכה ב-2014 כ-7.5 BCM).

המחיר בבריטניה: ממוצע של 6.5-7.5 דולרים ליחידת חום. המדינה הפיקה ב-2014 קרוב ל-37 BCM וצרכה קרוב ל-67. את ההפרש היא מייבאת באמצעות צינורות בעיקר מהולנד ונורבגיה ובאמצעות גז נוזלי מקטאר ואלג'יריה.

המחיר הממוצע באירופה: 7.2 דולר ליחידת חום.

מחיר גז מקומי במצרים: 4.2-5.8 דולרים ליחידת חום כיום, תלוי אם הוא מקידוח יבשתי או ימי (בעבר המחיר היה 2.7 דולרים, ולכן הופסקו הקידוחים). כיום הם מייבאים גז טבעי נוזלי ב-10 דולרים ליחידת חום.

ירדן: אין גז מקומי, אין ייבוא בצינורות. המדינה מייבאת גז נוזלי בכ-10 דולרים ליחידת חום.

טורקיה: מייבאת את הגז שלה מרוסיה, מאיראן ומאזרבייג'ן וגז נוזלי מאלג'יריה. משלמת מחיר ממוצע של 12 דולר ליחידת חום.

ישראל: 5.45 דולרים בממוצע ליחידת חום (לפי דוחות שותפויות הגז לרבעון הראשון של 2015)

יפן: אין לה מאגרי גז, ואין ייבוא בצינורות, רק ייבוא באמצעות גז נוזלי. ב-2014 שילמה יותר מ-16 דולר ליחידת חום, היום החוזים ארוכי הטווח של של גז נוזלי ביפן עומדים על כ-12 דולר ליחידת חום.

8. חוזי גז: החוזים הם ארוכי טווח ל-15-20 שנה והמחירים בהם לא תלויים בזהות הקונה, גודל העסקה או התשלום. ישנו, למשל, מנגנון של Take or Pay, שבו הצדדים בחוזה מסכימים על כמות גז שתירכש בכל שנה ואם הקונה יצרוך פחות או ישלם גם עבור היתרה. המחיר גם תלוי בתנודתיות האספקה. למשל, מפעל שעובד בכל היממה ולאורך כל השבוע הוא לקוח טוב יותר מתחנת כוח עצמאית שעובדת, נניח, רק 15 שעות ביממה.

בנוסף, יש שורה של מנגנוני הצמדה שמתלווים לכל חוזה ואפשר להחליט על כמה הצמדות: הצמדה לנפט וסל של דלקים, הצמדה למדד המחירים לצרכן, הצמדה חלקית לנפט ולמדד, הצמדה למחירי למרכז "הנרי האב" וכדומה. מה שחשוב זה שהקונה והמוכר מסכימים להישאר עם ההצמדה המסוימת, ולא שצד אחד ישנה לפתע את ההצמדה אם היא פתאום לא מתאימה לו.

זה בדיוק מה שקרה בחוזה עם חברת החשמל: נקבעה נוסחת הצמדה למדד המחירים האמריקאי פלוס מינוס אחוז אחד (פלוס אחוז בשנים הראשונות), נוסחה לא ממש מקובלת בחוזי גז. תשאלו למה? זה בדיוק מה שכולם שואלים עכשיו ורוטנים על זה, אבל הם לא מספרים את כל האמת: כל הרגולטורים, ללא יוצא מן הכלל (מרשות החשמל ועד הרשות להגבלים עסקיים), בדקו, חתמו ואישרו את ההסכם ורשות החשמל אפילו התפארה בזמנו שהיא חסכה לציבור כך וכך מיליארדים בזכות שינויים שיזמה בחוזה. אז למה הם מתרעמים עכשיו בחוכמה שבדיעבד? נו, כי זה הכי קל. אפשר עכשיו לספר סיפורי אלף לילה שאם היו מצמידים, אפילו חלקית, למחירי הנפט, כולם היו מאושרים עד הגג מירידת מחירים. אבל זה באמת סיפורי פולקלור שממש לא רלוונטיים.

9. מה הלאה? ראשית, למתווה המתגבש. כתבנו את זה בסוף השבוע - מה שהיה, היה וחלף. אי אפשר לפתוח את החוזים והממשלה צריכה לאכול את הדייסה שבישלה, אבל לבנות מנגנון שלא יאפשר לחוזים הבאים להתפרע. ולמרבה הפלא, דווקא יש לה קלף די חזק בעניין וגם לשלי יחימוביץ', שמובילה את ההתנגדות למתווה שמתגבש.

ומהו הקלף? במאי אשתקד חתמו שותפות תמר על מכתב כוונות עם חברת יוניון פנוסה הספרדית, המחזיקה מתן הנזלה במצרים, לאספקת 70 BCM, על פני 15 שנה. אנחנו מביאים כאן את דבריו המדהימים של צ'ארלס אלינס, המנכ"ל לשעבר של חברת הגז הלאומית בקפריסין, שפורסמו ב"גלובס" ביום א', דברים שלא נוחים כלל וכלל לשותפויות הגז הישראליות: "ייצוא גז מישראל ומקפריסין למצרים הוא היום כמעט בלתי אפשרי. נובל ודלק מקוות למכור את הגז שלהם ליוניון פנוסה במחיר של 5-6 דולרים ליחידת חום אבל אין סיכוי שיוניון פנוסה תסכים לשלם את המחיר הזה. היא פשוט תפסיד עליו.

"הרי יוניון פנוסה מעוניינת בגז כדי להנזיל אותו ולמכור אותו ללקוחותיה באירופה, כולל לספרד עצמה. על מחיר הגז שהיא תשלם לתמר, היא צריכה להוסיף בערך 5 דולרים לכל יחידת חום על הובלת הגז בצינור, הנזלתו, שינועו לאירופה והפיכתו שוב לגז. כיום מחיר הגז באירופה הוא כ-7-8 דולרים. כלומר, כדי שלא להפסיד, על יוניון פנוסה לשלם על הגז שיוצא ממתן ההפקה של תמר לכל היותר 3 דולרים ולזה נובל ודלק לא יסכימו".

המשמעות של הדברים: ראשית, בסביבת המחירים העולמית הנוכחית למאגר לוויתן לא צפויה בוננזה גדולה כפי שהייתה בתמר. שנית, הדרישה של יוניון פנוסה יכולה לשמש מנוף נגד חברות הגז: הרי אי אפשר לייצא במחיר זול יותר מאשר המחיר באספקה מקומית.

אם החוזים עם יוניון פנוסה אכן ייחתמו בפחות מ-5 דולרים אין סיבה, כמובן, שהחוזים החדשים בישראל ייחתמו במחיר גבוה יותר; נהפוך הוא, הם צריכים להיות נמוכים יותר. שלישית, הייצוא של מאגר תמר למצרים כבר לא יהיה כזה פיקניק כפי שהשותפויות הציגו.

eli@globes.co.il

 התפתחות מחירי הגז

 איך מייצרים חשמל בישראל