הישראלים עוברים דירה - ועוזבים את הערים הגדולות

נתוני הגירה הם מדד חשוב לכל יישוב. עיר שמתרוקנת מאותתת שמשהו לא עובד במשוואת העלות-תועלת העירונית.

מנגד, ערים ויישובים הקולטים משפחות חדשות מצביעים על יכולתן להיות אטרקטיביים בעיני ישראלים רבים, גם אם אותן משפחות חדשות מגיעות לא פעם לגור בהם כברירת מחדל כלכלית, חברתית, משפחתית וכו'.

על פי נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי הלשכה המרכזית לסטטסטיקה ומשרד הבינוי, הישראלים בורחים מהערים הגדולות, בניגוד מוחלט למגמת העיור העולמית המחזקת את הערים הגדולות והופכת אותן למגה-ערים ענקיות. חמש הערים הגדולות - ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון ואשדוד, שבהן חיים כרבע מאוכלוסיית ישראל (2 מיליון בני אדם), רשמו מאזן הגירה שלילי בכל אחת מהשנים 2010-2013. למעט חיפה, בכל אחת מהערים הללו נרשמה הגירה שלילית גם בשנת 2009.

מתוך 40 הערים הגדולות בישראל (40 אלף תושבים ומעלה), רק ב-17 ערים נרשמה בשנת 2013 הגירה חיובית. ב-16 ערים, 40% מהישובים, נרשמה הגירה שלילית בכל השנים 2009-2013. רק ב-9 ישובים, פחות מרבע מהרשימה, נרשמה הגירה חיובית שנה אחרי שנה בין השנים 2009 ועד 2013.

מתברר כי למרות אורח חיים העירוני המובהק של מרבית הישראלים, ולמרות שהערים הגדולות מציעות מגוון רחב של פתרונות דיור, מוסדות חינוך, תרבות, מוקדי תעסוקה ועוד, משהו שם כנראה לא בדיוק עובד. המחיר הגבוה של הדירות באותן ערים, היעדר פתרונות בנייה מספקים, ואולי פיתויים כלכליים וחברתיים בערים אחרות, מוציא את התושבים מהערים הגדולות והוותיקות.

הבריחה מרעננה

הגודל הפך משום מה לחיסרון בצורת החיים בישראל: למעט העיר פתח תקווה, כל הערים שבהן מעל 100 אלף תושבים סופגות הגירה שלילית. אפילו תל אביב, שזוכה לכל כך הרבה תשומת לב, בין השאר בשל האטרקטיביות שהיא מציעה לתושביה, יצאו בשנת 2013 כ-22.5 אלף ישראלים, לעומת 20.5 אלף "בלבד" שהגיעו אליה (כחוקיים כמובן, לצד עוד אלפי מהגרים שמגיעים לעיר ואינם רשומים בה כחוק). את ירושלים עזבו בשנת 2013 כ-18 אלף ישראלים, בעוד 10,500 הגיעו אליה.

העיר רעננה מציגה את נתוני ההגירה השליליים ביותר. לאורך כל השנים האחרונות, מדובר על הגירה שלילית קבועה בשיעור של כמעט 2% - 15-18 איש לכל אלף תושבים. העובדה שהעיר מקדמת כיום כמעט באגרסיביות בנייה בתמ"א 38, ושהיא מקימה שכונות גדולה במזרחה (נווה זמר, שתכלול כ-3,500 דירות), מלמדת על ניסיון לעצור את הסחף ואולי להילחם במחירים הגבוהים בעיר (2.14 מיליון שקל בממוצע לדירת 4 חדרים חדשה, לפי נתוני משרד הבינוי) המבריחים ממנה רבים מהתושבים ומקשים על ישראלים אחרים להגיע לעיר.

וכמו תמונת ראי, כפר סבא הנמצאת ממש ממולה מככבת בראש ההגירה החיובית. הבנייה המסיבית בעיר, כמו גם האלטרנטיבה הזולה יחסית אל מול ערי השרון האחרון (1.83 מיליון שקל בממוצע לדירת 4 חדרים חדשה), הופכות את כפר סבא לאופציה מועדפת על משפחות רבות. לא הרחק מאחוריה נמצאת הוד השרון (1.82 מיליון שקל בממוצע לדירת 4 חדרים חדשה), שגם היא המתינה שנים הרחק מאור הזרקורים (ודאי בהשוואה לרמת השרון היוקרתית) ושלכל אורך השנים האחרונות מציגה הגירה חיובית של תושבים.

ובעוד שבאזור השרון בולטת כפר סבא כאלטרנטיבה להמונים, אין ספר שבפריפריה הצפונית זו העיר עפולה.

הבנייה בהיקפים גדולים, המחירים הנמוכים יחסית (837 אלף שקל בממוצע לדירה חדשה בת 4 חדרים), הקירבה לכביש 6 ואולי ההבטחה לרכבת העמק ממקמים את עפולה בצמרת ההגירה החיובית בישראל, עם יחס של 13 לכל אלף איש. מנגד, הגירה שלילית מאסיבית ניתן למצוא בערי הגליל - כרמיאל, עכו ונצרת עילית.

הבינוניות עולות

במבט-על, מגמת הנטישה נעצרת כשמגיעים ליישובים עירוניים הקטנים מ-100 אלף תושבים. הערים והמועצות המקומיות הבולטות בהגירה חיובית היו גני תקווה (30.8 לאלף איש בשנת 2013), גן יבנה (24.3) ויקנעם (13.3), שלושתן סמוכות לערים ותיקות וגדולות, שלמדו להציע בשנים האחרונות שילוב אופטימלי של בנייה רוויה ומאסיבית ביישוב עירוני שידע לשווק לציבור, לפחות תדמיתית, גם אווירה אישית ואינטימית יחסית. בדומה להן, גם פרדס חנה-כרכור, זכרון יעקב וכפר יונה המשיכו להציג נתוני הגירה חיוביים.

המגזר החקלאי פורח: סגנון מגורים שקורץ לישראלים

בעוד הערים הגדולות נאבקות בנטישת האוכלוסיה, הנתונים מצביעים בבירור על נהירה ליישובים הכפריים. לא מדובר כמובן בשובה של החקלאות כמטה פרנסה, אלא בישובים שמציעים כנראה סגנון מגורים בתנאים שקורצים להרבה מאוד ישראלים, זאת למרות שמדובר בדרך כלל במחיר יקר בכל הנוגע למרחק ממקומות התעסוקה ולזמן שמתבזבז בדרך אליהם.

אל המושבים הגיעו בשנת 2013 לא פחות מ-15,200 אנשים, לעומת 13,900 שיצאו מהם - מאזן הגירה חיובי של 4.5 לאלף איש. בקיבוצים מדובר על 8,200 נכנסים מול 6,500 יוצאים - מאזן חיובי של 11 לאלף איש. ביישובים הקהילתיים מדובר בגל של ממש: 7,500 איש הצטרפו אליהם בשנת 2013, אם כי גם לעובדה ש-4,600 יצאו מהם יכולות להיות סיבות מגוונות. במאזן ההגירה מדובר על יחס של 35 לאלף איש.

בסך הכל, היישובים הכפריים רושמים עלייה עקבית במספר התושבים. 38 אלף איש הגיעו אליהם בשנת 2013, לעומת 31 אלף שיצאו.

נזכיר כי במסגרת הצעדים הרבים שבוחן כעת משרד האוצר וקבינט הדיור כלולים גם תמריצים והטבות לעידוד הרחבות המושבים והבנייה צמודת הקרקע בפריפריה, מהלכים שאמורים לתרום למגמה ההגירה לאותם יישובים. לפי הודעת משרד האוצר, תחת הכותרת "עידוד הבנייה במרחב הכפרי", המטרה היא להשאיר את הדור הצעיר וכן להביא ישראלים נוספים לאותם ישובים, "באמצעות יצירת תמהיל נכון בין שיווק לבנים ממשיכים לבין כלל האוכלוסייה ותמריצים נוספים ביישובי הפריפריה".

 אינפו הגירה