סרט שאורכו חמישה וחצי ימים רצופים מוצג כעת בתערוכה בבית הנסן בירושלים. לא טעינו. הסרט, מז'אנר ה-Slow TV, מתעד שייט לאורך הפיורדים הנורווגים, מנקודת ראותם של השטים בספינה. אורכו כאורך השייט ואין בו דרמה, רק מרגוע. ודאי תופתעו לגלות שהסרט זכה למיליוני צפיות כאשר שודר בטלוויזיה הנורווגית. אצלנו ביניים השידור הכי רציף שניתן לקבל הוא של "האח הגדול" בערוץ החי. זה די דומה, רק להיפך.
הסרט הנורווגי הוא חלק מהתערוכה DE-TECH, שאצרו סטודנטים בתואר השני בעיצוב בבצלאל, בהנחיית מיה דבש ממוזיאון העיצוב חולון. התערוכה עוסקת ב"הפוך על הפוך" בהצפה החזותית ובעודף המידע שאנו חווים בעידן המרושת והמאובזר שלנו. בניסיון לעמוד על תחושת העודפות וההצפה של גירויים, התוקפים את התודעה ומשתלטים על הזמן העומד לרשותנו. בשבח האיטיות מציגה התערוכה מגוון עבודות של מעצבים ישראלים ותיקים וצעירים, שבוחנים את הטכנולוגיה בעולם שבו הקצב נעשה יותר ויותר מואץ.
"התערוכה מצביעה על השימוש שאנו עושים בטכנולוגיה ככלי להאצת תהליכים, להגברת יעילות ולשיפור ביצועים, וקוראת לשינוי סדר העדיפויות, להשתהות, התבוננות והרהור. זו קריאה להאטה - לא מתוך התנגדות לטכנולוגיה אלא על ידי שימוש בה באופן רגיש יותר לצרכיו של המין האנושי", נכתב בדברי האוצרים.
כיצד קשורה הקריאה להאטה למתודות של עיצוב? המעצב הוותיק יעקב קאופמן, למשל, מציג סדרת כלי עבודה שמזכירים את הכלי המקורי, הפונקציונלי, אך עברו תחת ידיו שינוי פרופורציות וזוויות, וכך פטיש מקבל משמעות חדשה ודווקא קול הדפיקה בו - תוצר לוואי בשימוש בפטיש - הוא המהות של הפטיש החדש.
איש הרדיו בני בשן, שהציע לאנשים להאזין לשקט בתוכניתו בגל"ץ, הפיק בהזמנת התערוכה אלבום של "שקט מכנסיית הקבר". העבודה, בעלת זכויות יוצרים רשומות(!) משחקת עם הביטוי "שקט כמו בקבר" ובצדה הרציני מעלה את השאלה מהו שקט והאם ניתן לסחור בו, להאזין לו, והאם יש הבדל בין שקט לשקט.
המעצב אמיר צובל מציע כלוב זהב לטלפון סלולרי. קופסה אלגנטית, שמנטרלת את פעולת הטלפון בזמן מפגש חברתי או משפחתי. שירה זינגר עוסקת ביחס שבין זיכרון לאובייקט ומייצרת מעין "ירושה משודרגת", באמצעות שחזור והטמעה של רגש, סיפור וחוויה לתוך אובייקט דומם. ערן גל אור מציג מסננת אידוי שסיימה את תפקידה במטבח והפכה תחת ידו ליצירה אינטראקטיבית, שמשחקת עם הצופה, כמו צמח טורף-ידידותי.
במיצב של קט צ'אפ מתרוצצים כ-20 מכשירי iRobots ביתיים על רצפת הגלריה, והופכים למעין "מכוניות מתנגשות", מעוררים אמפתיה ופרשנות של הצופים לגבי היחסים הנוצרים ביניהם - כאלו היו ילדים בחצר הגן.
סדרת צלחות של סטודיו עמי-דב מעוטרת ברישומים מוליכי חום, המערערים את יחסי הכוחות בין הקישוטי לפונקציונלי. ניר עמיר עוסק ביחסים בין הרעש לפעולה, שירה שובל ואריאל בלונדר מציגות עבודת טקסטיל תלת מימדית, שמשלבת חיתוך לייזר ממוחשב ותוצאה מתעתעת.
מיכל הכהן עיצבה משאף שמעוצב כמקטרת, ומציעה פעולה שמאמצת את שיטת הנשימה ביוגה, כאמצעי לגמילה מעישון. עבודת הווידיאו של לי ינור מציגה התרחשות ללא נרטיב, שמשתמשת במניפולציות עריכה קולנועית על מנת להדגים מצבים של תנועה, זמן וחלל.
ימים ראשון עד חמישי 10:00-18:00, יום שישיש 10:00-14:00 עד 3.7. הגלריה המרכזית, בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14 ירושלים, ללא תשלום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
