באחת הסצנות ב"את כל הילדים בעולם", ספר הפרוזה הראשון שחיברה המשוררת טל ניצן, ויצא לאור לאחרונה (הוצאת "אחוזת בית"), הולכת אחת מגיבורות הספר, אלי, לראיין מנהלת תיאטרון אוונגרדי דמיוני בשם "מולקולה".
האחרונה אומרת לה שם דברים שאמנם נכתבו לפני שנתיים, אבל כמו לקוחים מסערת התרבות של השבועות האחרונים: "למדתי על בשרי שהמקום הזה הוא מלכודת מוות לתרבות. במקרה הטוב היא התרבות שמתקבלת באדישות ובמקרה הרע היא מעוררת עוינות של ממש. בעיקר ביצירה שמאיימת לחרוג מהכללים החמימים של מדורת השבט. אז היא מהווה איום על המוסדות ומסתבר שגם על הקהל. בשנים האחרונות מתחולל פה סחף אנטי-תרבותי שהולך ומקצין וכתוצאה המטרה והצידוק של האמנות הם להשכיח, להרדים. אמנות מעוררת, כמו כל אמנות אמיתית, תושתק בסופו של דבר".
בדרך החוצה מעולם הפרוזה אל המציאות, בראיון ל"גלובס" ניצן מוצאת דברים אלה אקטואליים להפליא: "ביחס להמון תהליכים, הלב שלי מאוד כבד. מהומת התרבות או האנטי-תרבות, היא רק סימפטום למשהו הרבה יותר עמוק ומדאיג שקורה כאן - שפופוליזם, צנזורה, סתימת פיות והגבלה על יצירות ואמנים שלא מיישרים קו עם המשטר, הם ביטויים לתהליך שלא נולד בשבועות האלה, אלא מתרחש כבר כמה שנים. מירי רגב (שרת התרבות והספורט י.מ), אינה העניין. זו שאלה הרבה יותר רחבה מתמיכה כספית או לא, אלא האווירה שבה נוצרת פה אמנות. והאווירה הזו חולה. זו לא קרקע שקל להצמיח ממנה אמנות. הדברים של מנהלת התיאטרון בספר מבטאים את החרדה שלי".
עלילת הספר כאילו מנותקת מכל מה שמסביב. לא פוליטיקה גדולה במרכזה, לא כלכלה או בעיות ביטחוניות, אלא חייהם של אלי, אם חד הורית לילד קטן, שעוברת לגור בשכנות לאלכס, מורה למתמטיקה. ובכל זאת, האתגרים שהם ודמות נוספת של נערה מדוכדכת בשם סיון, נתקלים בהם, תוך היכרות הדדית שמתגבשת בעלילה, מתחברים למשהו יותר כללי שמסביב, כפי שמתארת ניצן: "יש ברומן עיסוק משמעותי בהורות. אם לומר בפשטות, העולם קשה והחיים קשים ואחד המקומות הנהדרים לחסות ולהתנחם בהם זה אהבה. זה נושא מאוד עמוק בשירה שלי, וספציפית אהבה הורית, שאז הצורך לגונן נעשה הרבה יותר דחוף והכרחי. תמיד יש בו ממד טרגי, כי "ב'את כל הילדים בעולם' הצורך לגונן מתחדד ומחריף, גם בהיבט האנושי האוניברסלי, אבל גם בזווית המקומית, של לחוות את הקושי והפחד הזה בחברה המסוימת שלנו, מהבחינה שהיא נעשית דורסנית, כוחנית, קשוחה ונעדרת מקום לרגישות ופגיעות, ואלה תווים שיש בכל ארבע הדמויות בספר.
"דמויות שהולכות איתי הרבה זמן"
כאמור, זו הפעם הראשונה שניצן יוצאת לכתוב ספר פרוזה. ראשונה, אבל בהחלט לא היכרות ראשונה, כפי שהיא מתארת: "זה לא היה כזה חידוש גמור כי שנים אני עוסקת בפרוזה מכל מיני כיוונים - בתרגום של עשרות ספרים, גם בעריכה של סדרה בהוצאת כרמל של פרוזה עברית, ובתחילת דרכי פרסמתי סיפורים קצרים.
"החידוש היה בעצם ההתחייבות לכתוב רומן. אני לא טיפוס שיטתי ומאורגן ומהבחינה הזו זה היה האתגר. כתיבת שיר אף פעם לא היתה פרויקט - שיר ועוד שיר עד שזה מתגבש לספר ובשום שלב את לא מתחייבת. להשלים רומן, זה פרויקט".
- את מוצאת דמיון בין הנושאים והסגנון בשירה ובפרוזה שלך?
"לא בהכרח מתוך החלטה ואג'נדה אבל בדיעבד אני רואה שיש קשר הדוק מאוד בין נושאים והתעסקויות. דברים שמעסיקים אותי בצורה עמוקה ומתמשכת לאורך השירים שלי, באמת קיבלו הזדמנות לקבל טיפול אחר בפרוזה. יש גם קוראים שמכירים אותי כמשוררת וקוראים עכשיו את הרומן והם מצביעים על שירים שלי שהרומן התבשר בהם ואני רואה פתאום עד כמה הקשר הדוק ועד כמה הרומן ממשיך ומרחיב דברים שבמשך שנים עסקתי בהם בשירה".
אם בהרבה מקרים, קודם נטווית אצל סופר העלילה, ואז מתפתחות איתה בהדרגה גם הדמויות, ניצן מתארת תהליך הפוך. לדבריה, "יותר מהרעיון, הדמויות האלה הולכות איתי המון זמן. הדמות של אלכס הביישן והשתקן, הדמות של אלי, האם היחידנית שהיא לביאה בעיניי, הדמות של הנערה המיוסרת סיון והילד נועם, שעדין מדי למקום הזה. במשך זמן רב, עוד לא היו להם שמות, אבל כן כל האפיונים והתכונות שלהם."מבחינה ביוגרפית, אף אחת מהדמויות אינה אני, אפילו כנראה לא הייתי סיון, אבל ארבעתם הם חלקים ממני והם פשוט חיכו שאכתוב אותם. הסיפור עלה מתוכן".
- אילו תגובות קיבלת?
"אני מקבלת פניות מאוד מרגשות. כמו בשירה, גם פה התבוננתי פנימה כדי לכתוב ובכל פעם מפתיע אותי שאני מצליחה לגעת בפנים של אחרים מתוך ההתבוננות בפנים שלי, ולעתים בצורה חזקה. אנשים מרגישים כאילו כתבתי עליהם. אחת התגובות שהכי מרגשת אותי וחזרה כמה פעמים, זה אנשים שאמרו שמשהו השתנה אצלם כהורים או כבנים ובנות להורים. פתאום הדיבור שספר יכול לחולל שינוי בעולם, מגיע מקוראים ומפתיע אותי עד אין מילים".
טל ניצן
מגורים: תל-אביב
מצב משפחתי: אם לשני ילדים
השכלה: תואר ראשון בתולדות האמנות ובלימודים ספרדיים ולטינו-אמריקאים ותואר שני בספרות כללית והשוואתית
ספרים: 7 ספרי שירה ועתה ספר פרוזה
עוד משהו: אחיה הוא הסופר והעיתונאי גבי ניצן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.