באוקטובר אשתקד נאם משה כחלון בכנס איגוד השמאים. כחלון היה אז עדיין אזרח פרטי מהשורה, אבל עם כוונות די ברורות לחזור לפוליטיקה. בהרצאה הכלכלית המרתקת שנשא באותו אירוע סימן המועמד-לעתיד כמה מהעיוותים המרכזיים בכלכלה הישראלית ובהם גם מחירי הרכב ותרומתם ליוקר המחיה.
שמונה חודשים מאוחר יותר, לאחר אין-ספור הבטחות להטבת מצבו של מעמד הביניים, יושב כיום כחלון באחת העמדות החזקות והמשפיעות ביותר בכלכלה הישראלית. אבל בכל הנוגע לעלויות בענף הרכב שומר משרד האוצר על דממה תקשורתית רועמת. שום הבטחה לרפורמה ארוכת טווח, שום כוונות מוצהרות על הקלת נטל המס, אפילו לא לאורך שנים.
האמת היא שקצת קשה לבוא לאוצר בטענות. עובדה: גם הצד המשלם, ובראשו מעמד הביניים, שומר על שתיקה מופתית בנושא. כן, אנחנו מדברים על אותו מעמד ביניים מהמחאה המפורסמת של 2011 ומהמרד נגד העלאת שווי השימוש בעשור הקודם. כולם משלמים בהכנעה מרשימה עלויות רכב מהגבוהות בעולם.
אחת הסיבות לכך היא כנראה ההתמקדות הנוכחית בחזית הדיור. כאשר הממשלה משמיעה כל כך הרבה רעש בנושא הפחתת עלויות הדיור, נוטים רבים להתייחס לסוגיית עלויות הרכב בשיטת "פרה, פרה". במילים אחרות, "נגיע גם לזה". אבל הסיבה האמיתית, שהיא גם הנכס המרכזי של בעלי השררה בישראל, היא הזיכרון הקצר של מעמד הביניים. מתברר שכאשר כולם טרודים בהישרדות יומיומית ובדאגה לעתיד, לאף אחד אין זמן להסתכל לאחור.
לטובת השורדים בעלי הזיכרון הקצר, נביא כאן תזכורת לזינוק המרשים שנרשם בשנים האחרונות בעלויות בתחום ספציפי אחד של שוק הרכב, הנוגע ל-300 אלף בתי אב כמעט - העלויות של מכונית משפחתית צמודה.
רגולציה דורסנית
הנה נתון בסיסי לפתיחה: בתחילת 2008 עמד המחיר הממוצע של מכונית משפחתית ממוצעת בישראל על כ-111 אלף שקל. בינואר 2015 עמד מחיר המחירון הממוצע של אותו "סל" דגמים משפחתיים על כ-131 אלף שקל, קפיצה של לא פחות מ-18%.
איך זה קרה? אם תשאלו את האוצר, קרוב לוודאי תקבלו את התשובה "המכוניות השתנו". הן כיום מאובזרות יותר, משוכללות יותר, יקרות יותר, ובכלל, הכול נובע מחוסר תחרות ומחמדנות. אלא שכאשר בוחנים את הנתונים לאורך זמן, מגלים שלצעדי המיסוי והרגולציה הייתה השפעה מכריעה על הזינוק בעלויות בתחום.
להלן כמה תחנות בציר הזמן: באמצע 2009 הוכרזה "רפורמת המיסוי הירוק", במקביל לעליית המע"מ ב-1%. הרפורמה אמנם היטיבה את מצבן היחסי של כמה מכוניות זולות, אבל רוב המשפחתיות "חטפו" והמחיר הממוצע של סל המשפחתיות התייצב על כ-116 אלף שקל.
בתחילת 2010 הוכרזה רפורמת "שווי השימוש הלינארי", שביטלה למעשה את הגבולות הקשיחים של קבוצות המחיר לרכבי ציים. התוצאה בשטח הייתה זינוק במחירים לכל רוחב החזית והמחיר של משפחתיות התייצב באותה שנה על כ-121 אלף שקל. בשלהי 2012 עלה המע"מ באחוז נוסף וכשנה לאחר מכן הוא עלה בעוד אחוז. באמצע 2013 כבר עמד המחיר הממוצע של המשפחתיות על כ-126 אלף שקל.
בשלהי 2013 חל "עדכון" ראשון בנוסחת המס הירוק, שבפועל העלה את מס הקנייה הריאלי על רוב המשפחתיות והביא להתייקרות של כ-3,000 שקל בממוצע במחירי המחירון לצרכן. ה"פעימה" האחרונה של עדכון המיסוי הירוק, בתחילת 2015, כבר הביאה את מחיר מחירון הממוצע בפלח לסביבות 131 אלף שקל. וזה עוד בחסד, בשל החולשה של מטבעות הייבוא העיקריים ביחס לשקל. אם השקל היה ברמתו היחסית מלפני שלוש שנים, קרוב לוודאי שהמחיר הממוצע של המשפחתיות היה מתייצב כיום על כ-134 אלף שקל.
הזקיפה זוקפת ראשה
בינתיים, התחרות בשוק גברה, מגוון הדגמים הקטנים והזולים התרחב בחסות "המיסוי הירוק" והכוחות התחרותיים סייעו לדחוף את המחירים הריאליים של חלק מהדגמים כלפי מטה. אבל שוק משפחתיות הציים ספג את כל עוצמת ההתייקרות בשל מנגנון "שווי שימוש לינארי", שמבסס את המס על אחוז ממחיר המחירון הרשמי ולפיכך מתרגם ישירות את כל השינויים במחירי המחירון לעלויות לעובד.
הסיכומים מרתקים: ב-2008 הזקיפה למס הכנסה בגין שווי שימוש על משפחתית טיפוסית (כלומר המס שמשלם מקבל הרכב הצמוד) הסתכמה בקצת יותר מ-19 אלף שקל על פני שלוש שנים. ב-2013 היא כבר זינקה ליותר מ-38 אלף שקל, עלייה של 100%. באמצע 2015 היא מגרדת מלמעלה את ה-40 אלף שקל.
כיוון שגם מחירי המכוניות עלו משמעותית לאורך השנים, והשתקפו במחירי חוזי הליסינג, נוסף מרכיב העלות הזה לזינוק בעלות הכוללת של משפחתית הציים לעובד ו/או למעביד.
ולא נשכח את עלויות הדלק. אמנם רוב העובדים לא משלמים על הדלק ישירות אבל המעסיקים מביאים אותו בחשבון ולעתים גם בהתחשבנות הכוללת של המשכורת. גם בסעיף העלויות הלא מבוטל של הדלק (שנאמד בכ-40 אלף שקלים על פני 3 שנים לרכב שעושה 25 אלף קילומטרים בשנה) נרשם זינוק מרשים של 30% בשש השנים האחרונות, וזה עוד בחסד, בזכות ירידת מחירי הדלק בשווקי העולם בשנה האחרונה, ולא חלילה מירידה בבלו. בסיכומו של דבר, מ-2009 נרשם זינוק משוקלל של קרוב ל-45% בהוצאה השנתית של העובד על מכונית משפחתית צמודה.
טויוטה קורולה / צלם: רויטרס
חליבה חסרת תקדים
מדובר במכרה זהב עצום לאוצר, וכדי להבין את עומק הציניות נציין רק שמדובר ב"חליבה" שערכה יותר מכפול מעלות הרכב המקורית. כלומר, מכל מאזדה או קורולה, שעלותן נטו היא כ-40-50 אלף שקל בשערי הנמל, הממשלה "חולבת" כמעט 100 אלף שקל מסים על פני שלוש שנים: פעם אחת בעת שהמכונית נמכרת לחברת הליסינג או לצי הרכב במחיר המגלם בתוכו כ-100% מסים, ופעם שנייה בהכנסות המדינה ממס שווי שימוש ומבלו דלק לאורך תקופת השימוש. פלא שכל צעדי הרגולציה בשנים האחרונות נועדו לשדרג את המיסוי?
לכל זה אפשר להוסיף עוד כמה סעיפים של כסף "קטן" כמו את עלויות החניה, למשל. כיוון שהחניונים הפרטיים של מקומות תעסוקה רבים בארץ סובלים מהתפוצצות אוכלוסין, עובדים רבים נשלחים לתור אחרי פתרונות "עצמאיים" ואלה מהווים מכרה זהב לא קטן לעיריות, לרשויות המקומיות, למחלקות האכיפה, לחברות הגבייה ולמי לא. תוכנית העבודה העדכנית של עיריית תל אביב, למשל, מביאה בחשבון הכנסות מחניה (בתשלום ומקנסות) של כ-205 מיליון שקל לשנת 2015 לבדה.
בירושלים ההכנסות השנתיות המקבילות עומדות על כ-45 מיליון שקל וגם עיריות קטנות יותר, שבתחומן מתחמי תעסוקה גדולים, חולבות מהתחום עשרות מיליוני שקלים בשנה.
בשורה התחתונה, כמעט כל בעל מכונית משפחתית צמודה בישראל גורר אחריו במשך שלוש שנים "שיירה" שלמה של גובי מס, משל היה נהג סמי-טריילר כבד. ומה לגבי ההבטחות לשפר את מצבו של מעמד הביניים? בנושא זה אין לנו אלא לצטט את עצתו של ניקולו מקיאוולי לפוליטיקאים: "הבטחות שניתנו משקפות את הצורך של האתמול. הפרת אותן הבטחות משקפת את הצורך של היום".
כך זינק מחירה של מכונית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
