הבשורה האופטימית של החברה שנאבקת בדיכאון

סוף השבוע החולף פרסמה אוניברסיטת קולומביה בארה"ב נתונים אודות ניסוי שנערך בקרב שמונה חולים שסבלו מדיכאון קליני אשר עמיד בפני תרופות.

התקשורת העולמית התייחסה בהרחבה לניסוי, אם כי ברגשות מעורבים - היו מי שדיברו על פוטנציאל לפריצת דרך בתחום הדיכאון ולעומתם נשמעו קולות שטענו שמדובר בניסוי קטן מדי והשמחה מוקדמת. כך או כך, כתבי עת מקצועיים וגם עיתונות המיינסטרים בחרו לעסוק בסיפור בעיקר משום שבמרכזו נמצא החומר קטמין. החומר הזה יכול לשמש בעזרת שילוב עם תרופות אחרות כאחד הפתרונות המבטיחים בתחום הטיפול בדיכאון.

שילוב של שלוש תרופות שונות

הניסוי כלל שילוב של מספר תרופות: קטמין, שמוכר כסם מסיבות וכחומר הרדמה שמשמש בעיקר וטרינרים; תרופה ותיקה וכבר לא נפוצה לשחפת ותרופה אנטי פסיכוטית.

הניסוי אמנם נערך באופן עצמאי על ידי אוניברסיטת קולומביה, אולם השילוב בין שלושת החומרים הוא פטנט מוגן של חברת NeuroRX, חברה שהוקמה לאחרונה על ידי האחים ג'ונתן ודניאל ג'רביט. בשלב הראשון החברה הוקמה בדלוור וכיום החברה האם מוקמת בישראל.

למרות שהניסוי בוצע כאמור במסגרת אקדמית, מבלי שהאחים היו מעורבים בו, הוא מהווה למעשה הוכחת היתכנות טכנולוגית לתרופה של החברה. הוא עשוי להוביל את החברה לניסוי רחב יותר (שלב IIb), שייערך במסלול מקוצר של ה-FDA , המיועד לרישום שילובים חדשים בין תרופות קיימות.

אם הכל יצליח, אומר ג'ונתן ג'אוויט בראיון ל"גלובס", המוצר עשוי להגיע לשוק תוך ארבע עד חמש שנים.

ג'ונתן משלים בימים אלה עלייה לישראל ומצטרף לאחיו שעבר תהליך דומה לפני מספר שנים. ג'ונתן הוא יועץ מומחה למדיניות בריאות עבור מוסדות ציבור וחברות תרופות, וכן מייסד של מספר חברות בתחום המידע הרפואי שנמכרו לגופים כמו חברת המכשור הרפואי סימנס וחברות הביטוח אתנה ויונייטד. הוא משמש גם כ-Venture partner, כלומר שותף מומחה במשרה חלקית, בקרן ההון סיכון הישראלית פונטיפקס.

לפני מספר שנים, אחד מחבריו הקרובים של ג'אוויט התאבד כתוצאה ישירה ממחלת המאניה דפרסיה שבה לקה (מאניה דפרסיה, או דיכאון בי פולארי, היא הפרעה המאופיינת בתנודה קיצונית בין מצבי רוח טובים באופן קיצוני עד אובדן קשר עם המציאות, לבין דיכאון תהומי - ג.ו).

"המקרה שלו הוא קלאסי", אומר ג'ארביט. "הוא סבל מדיכאון עמוק ומחשבות אובדניות. חולי דיכאון רבים סובלים ממחשבות אובדניות אבל גם מאינרציה, כלומר הם אינם מסוגלים לאסוף את האנרגיה אפילו להוציא לפועל את תוכנית ההתאבדות שלהם. לפעמים, כשהם מטופלים תרופתית, הצד של האנרגיה והמוטיבציה 'מטופל' לפני שנעלמות המחשבות השליליות והאובדניות. לכן התרופות הללו עלולות להגביר את הסיכון להתאבדות.

"זה בדיוק מה שקרה לחבר היקר שלי - הוא חזר לרופא ואמר שהזולופט לא עובד, שהמחשבות עדיין שליליות. אז שילשו לו את המינון וזה מה שנתן לו את האנרגיה להוציא לפועל את תוכנית ההתאבדות שלו".

ג'אוויט מציין כי האירוע סימן מהפך בתפיסה שלו עצמו את הדיכאון. "אם בעבר חשבתי שהאנשים הללו יכלו לקבל החלטה שונה בחייהם, הרי שכעת הבנתי שזה פשוט לא כך".

התקפים פסיכוטיים

כמה עשורים לפני כן, בשנות ה-80, האח דניאל ג'אוויט התחיל לחקור את ההשפעה של סם בשם אנג'ל דאסט (PCP) על המוח.

בית החולים שבו עבד, אלברט אינשטיין בפילדלפיה, היה בדיוק באזור שבו התופעה התפרצה ורבים הגיעו לטיפולו של הרופא הצעיר עם התקפים פסיכוטיים שנמשכו חודשים רבים, זמן רב אחרי שהתרופה עצמה סולקה מן הגוף.

המנחה של דניאל ג'אוויט הציע לו לחקור מה בדיוק הסם הזה עושה למוח, וכך היה ג'ארביט שותף לגילוי רצפטור ה-NMDA במוח, שככל הנראה חיוני לשליטה במצבי רוח ובדפוסי מחשבה, הן אצל חולי דיכאון לסוגיהם והן אצל אנשים בריאים.

במשך שנים חקר דניאל ג'אוויט דרכים שונות להפעיל ולמנוע הפעלה של קולטני ה-NMDA במוח ואת השפעותיהם, והמשיך זאת גם כחוקר באוניברסיטת קולומביה.

לאחר שחברו של ג'ונתן ג'אוויט נפטר, הוא פנה לאחיו ואמר לו שהגיע הזמן להוציא את התוכנית לפועל. דניאל ג'ארביט הציע להקים חברה שתבחן שילוב בין שלוש התרופות (אף אחת מהן אינה הסם הפסיכוטי אנג'ל דאסט, למרות שהוא היה הבסיס לגילוי).

הראשונה היא כאמור קטמין, אשר חוסמת את הקולטן ויוצרת הפוגה מיידית מן הדיכאון, אך ההשפעה שלה שורדת 4-7 ימים בלבד, ועלולים להתלוות לכך התקפים פסיכוטיים; D-Cycloserin, זו התרופה לשחפת אשר מסתבר כי גם היא חוסמת את קולטן ה-NMDA.

היא מתחילה לפעול קצת יותר מאוחר אך חוסמת את הקולטן לזמן ארוך יותר בלי התקפים פסיכוטיים ובלי סיוטי לילה וכן Lurasidone אשר פועלת על קולטן אחר, מפחיתה התקפים פסיכוטיים וככל הנראה תורמת לפעילות של הציקלוסרין (התרופה לשחפת).

ג'ונתן ג'אוויט מציין כי אחד האתגרים הבאים יהיה מציאת המינון הנכון של הציקלוסרין לניסוי, שכן במינון נמוך הוא דווקא מעודד את פעילות ה-NMDA (ולכן עלול אף להחמיר את הדיכאון), ורק במינונים גבוהים יותר הוא חוסם אותו - דרך פעילות שלא קל להוכיח אותה בניסוי קליני.

התוצאה בניסוי הקטן שנערך בקולומביה - ב-8 מטופלים עם הפרעה בי פולארית - הראתה 50% הפוגה בדיכאון ו-75% במחשבות האובדניות. התוצאות הטובות הופיעו תוך כמה שעות ונשמרו כמה שבועות. בניסוי לא הייתה קבוצת ביקורת.

התקווה הגדולה

הסיבה שהטיפול של החברה עורר כל כך הרבה הדים היא כנראה השימוש בקטמין, שנחשב היום לתקווה הגדולה בטיפול בדיכאון וכן בהפרעה בי פולארית. חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון פיתחה תרופת קטמין נשאפת, שמטרתה לאפשר הפוגה מיידית (אך זמנית) בדיכאון. לדברי החברה, ההפוגה עשויה להזכיר לחולי הדיכאון מה פירוש להרגיש טוב, לתת להם תקווה ולעזור להם להתמיד בטיפול ארוך טווח יותר, שלוקח זמן להתאים אותו למטופל ועוד כמה שבועות עד שהוא פועל.

חברה נוספת בשם Naurex פיתחה מולקולה דומה לקטמין, שגם היא פועלת על גבי קולטן ה-NMDA.

"הם מנסים לעשות 'קטמין נחמד יותר', אבל הם במסלול ארוך של פיתוח תרופות. המשמעות היא שיידרשו להם כנראה 8-9 שנים, לו"ז שונה לגמרי משלנו", אומר ג'ונתן ג'ארביט.

Naurex גייסה לאחרונה 80 מיליון דולר על בסיס תוצאות שלב II שלה. חברות גדולות כמו אסטרהזנקה וכן חברות צעירות יותר ביצעו ניסויים (שנכשלו) עם נגזרות של קטמין.

NeuroRX אינה חושפת עדיין כמה גייסה אולם לגברי ג'ונתן ג'ארביט: "יש לנו את כל כספי הסיד שאנחנו צריכים". החברה גייסה כסף מאנשי ביומד בהם חיים הורביץ, בנו של מנכ"ל טבע המיתולוגי אלי הורביץ ז"ל, אשר רשום כאחד ממייסדי החברה.

ג'ונתן ג'ארביט: "אלי הורביץ היה חבר קרוב שלי, אחת החברויות הגדולות של החיים שלי. כך הגעתי גם להשקעה בקרן פונטיפקס". ג'אוויט מוסיף כי: "הבאתי לחברה את המשקיעים הכי טובים שאני מכיר ובינתיים, אף אחד לא אמר לי לא".

 הסטטיסטיקה העצובה של הדיכאון