ממשל אובמה: אנו נגד החרמת ישראל, לא נגד החרמת השטחים

מהי מידת נכונותו של ממשל אובמה להגן על ישראל מפני תנועת החרם נגדה? האם וושינגטון תפעל נגד המאמצים הגלובליים לסמן את ישראל כמטרה לסנקציות במחאה על המשך כיבוש השטחים? אתמול נתן הממשל תשובה על שאלות אלה, שניתן לתמצת אותה במילים הבאות: ארה"ב מתנגדת לנשק החרם נגד ישראל, אבל כאשר מדובר ב"שטחים שבשליטת ישראל" - זה סיפור אחר.

לא ברור כיצד יכול ממשל אובמה להתנגד לחרם על ישראל, ולהתנער מ"שטחים בשליטת ישראל", כאשר לפחות חלק מהקריאות לחרם על ישראל מנומקות בהמשך השליטה הישראלית בשטחים.

כדי להבין את הדילמה של הממשל צריך לפרט את הרקע. בשבוע שעבר, חתם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על חוק סחר מקיף, שמקנה לו, בין היתר, את הזכות לעלות על "מסלול מזורז" במו"מ על הסכמי סחר חופשי עם מדינות אגן האוקיינוס השקט ואירופה. המשמעות: הממשל יכול לנהל את המו"מ עם מדינות זרות ללא התערבות הקונגרס והוא חייב להניח לפני המחוקקים רק את הנוסח הסופי של הסכם פוטנציאלי. המחוקקים רשאים להתנגד לנוסח ההסכם או לאשר אותו כמקשה אחת, אך הם אינם יכולים להתנגד לסעיף ספציפי זה או אחר. אובמה נלחם כארי על "המסלול המזורז" למרות התנגדות חלק ניכר מהמחוקקים הדמוקרטים.

בסופו של דבר, העניק הקונגרס לאובמה את מבוקשו, לאחר לובינג נמרץ של הנשיא, בעיקר בגלל תמיכה של רוב המחוקקים הרפובליקנים ביזמה. הנשיא מיהר לחתום על חוק הסחר, אך כפי שמקובל תמיד ביזמות חקיקה גדולות, "המסלול המזורז" לא היה הסעיף היחידי בחוק.

בתמיכת אייפ"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, צירפו מחוקקים פרו-ישראליים תיקון לחוק - הגנה על ישראל מפני תנועת החרם. נוסח התיקון מורה לפקידי ממשל, שמנהלים מו"מ עם מדינות זרות על הסכמי סחר חופשי, להציג במו"מ, כקדימות ראשונה במעלה, את התנגדות ארה"ב לכל תמיכה של שותפה פוטנציאלית להסכם סחר חופשי בתנועת BDS - ראשי תיבות באנגלית של חרמות, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל. במילים אחרות: התיקון מתנה למעשה את הסכמת ארה"ב לחתום על הסכם סחר חפשי עם מדינות אחרות בהתחייבות של מדינות אלה לא לתמוך בחרם על ישראל.

אבל מתברר, שהשדולה הפרו-ישראלית לא הסתפקה בהגנה על ישראל מפני תנועת החרם בכל מו"מ עתידי בין ארה"ב למדינות אחרות על הסכמי סחר חופשי. אייפ"ק שכנעה את מחברי התיקון לחוק לכלול בו, בצד המילה "ישראל", גם המילים "ושטחים בשליטת ישראל".

התוצאה הסופית, שנהפכה לחוק, היא: פקידי ממשל שמנהלים מו"מ על סחר חופשי עם מדינות זרות, ובמיוחד עם מדינות האיחוד האירופי, חייבים לשכנע את בני שיחם שלא יתמכו בחרם "על ישראל או על אנשים שעושים עסקים עם ישראל או עם שטחים שנמצאים בשליטת ישראל". התיקון הזה זכה בתמיכה דו-מפלגתית רחבה בקונגרס ומחוקקים רבים ראו בו הבעת עמדה נגד תנועת BDS.

גורמים בממשל אובמה, בעיקר במשרד החוץ, טוענים שמשמעות הנוסח הזה היא שארה"ב מעניקה לגיטימיות להמשך החזקת השטחים בידי ישראל.

וכך, מצא עצמו הממשל לכוד בין שני עקרונות מוצהרים: התנגדות לתנועת החרם הגלובלית נגד ישראל, והתנגדות להמשך שליטת ישראל בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, בלי הסכם שלום עם הפלסטינים.

הוויכוחים הפנימיים בממשל בסוגייה זו נמשכו כמה ימים ואתמול הם יצאו לאור בהודעה שהשמיע דובר הסטייט דיפרטמנט, ג'ון קרבי, בתדרוך היומי לכתבים: "ממשלת ארה"ב התנגדה נמרצות לקמפיין של חרמות ומשיכת השקעות נגד מדינת ישראל והיא תוסיף להתנגד לקמפיין כזה... אבל צירוף המילים 'ישראל' ו'שטחים בשליטת ישראל' בסעיף של חוק לקידום סחר בינלאומי מנוגד למדיניות רבת שנים של ארה"ב בסוגיית השטחים הכבושים, לרבות פעילות ההתנחלויות". זו הייתה הפעם הראשונה שממשל אובמה הגיב בפומבי על התיקון השנוי במחלוקת.

אנליסטים רבים אומרים, שההצהרה החד-משמעית של הסטייט דיפרטמנט, שמבדילה בין 'ישראל' לבין 'שטחים בשליטת ישראל', מצביעה על כך שהממשל אינו מתכוון ליישם את הוראת החוק ולהורות למנהלי מו"מים כלכליים מטעמו עם מדינות זרות להביע התנגדות לפעולות תנועת החרם נגד ישראל. היזמה של אייפ"ק חזרה להכות בו כבומרנג.

תנועת שלום עכשיו בארה"ב וג'יי סטריט, שדולה שמכנה עצמה פרו-ישראל ופרו-שלום, הגיבו בשביעות רצון על הצהרת הממשל.