זה מה שהיוונים צריכים לקחת בחשבון במשאל העם

איך הייתי מצביע במשאל העם על התוכנית הכלכלית של גוש האירו אילו הייתי יווני? התשובה היא שאני לא יודע. אילו הייתי מאמין שיוון יכולה להצליח לבדה, הייתי בוודאי מצביע נגד התוכנית. אבל אני לא יכול להיות בטוח בכך. אם יוון תשתמש בריבונות המוניטרית שלה בחוכמה, היא תיחלץ ממצבה הנוכחי. אם אצביע בעד התוכנית, אני לא אדע אם היא עדיין רלבנטית: גוש האירו אומר שלא, אבל יכול להיות שהוא מבלף. מה שהייתי יודע הוא שאם יוון תצביע בעד התוכנית, היא עלולה לעבור עוד שנים של התחפרות ושפל, אבל זה יהיה אולי עדיף על הכאוס של יציאה מהאירו.

סביר מאוד שהייתי תוהה אם יש איזו פשרה או דרך ביניים. יש כאלו שטוענים שאפשר יהיה להישאר בגוש האירו גם אם הממשלה תהיה חדלת פירעון. זה יכול להצדיק הצבעה נגד התוכנית.

כשאקבל את ההחלטה, אני אקונן בו זמנית על השמאל האידיוטי בממשלה שלי ועל הצדקנות העצמית של שאר גוש האירו. איש אינו יוצא מהסאגה הזו עם אשראי חיובי.

ממשלת סיריזה לא הציגה תוכנית אמינה לרפורמה שיכלה אולי לפתור את הבעיות הרבות של כלכלת יוון והפוליטיקה שלה. במקום זאת היא הציגה סיסמאות פופוליסטיות. בקיצור, זו ממשלה גרועה שנולדה בזמנים קשים.

אבל גם לגוש האירו יש אחריות רבה למה שקרה. מהרטוריקה שלו אי אפשר לנחש שגרמניה הייתה חדלת פירעון סדרתית במאה ה-20. בנוסף, אין דמוקרטיה, כולל בריטניה, שהייתה שורדת את השפל הכלכלי הגדול ללא פגע. זכרו שכאשר גרמניה סבלה בפעם האחרונה משפל כלכלי כה עמוק, היטלר עלה לשלטון. כן, סיריזה היא תוצאה של פוליטיקה יוונית אינפנטילית ולא אחראית, אבל היא גם תוצאה של שגיאות שביצעו הנושים משנת 2010, ומעל הכול של ההתעקשות על חילוץ הנושים הפרטיים הטיפשים של יוון על חשבון העם היווני.

אבל כל הטעויות הללו הן כעת עלויות אבודות. היוונים חייבים להביט אל העתיד.

אבל אפילו הפרספקטיבה הזו אינה עוזרת כפי שהיינו רוצים. הארכת החילוץ לא מציעה יציאה ממשית מהמיתון. היא משאירה יותר מדי נטל חוב, ובעיקר דורשת יותר מדי צנע בטווח המיידי. על רקע הנסיגה האחרונה בביצועים הכלכליים, הנושים מציעים לעבור מעודף תקציבי ראשוני (לפני הריבית על החוב) של קרוב לאפס השנה לעודף של 3.5% מהתמ"ג ב-2018. הגעה ליעד הזה תדרוש צעדים תקציביים בסדר גודל של 7% מהתמ"ג, שיסיגו את הכלכלה בעוד 10%.

אף רופא לא מכניס חולה עם בעיית עודף משקל לדיאטת רעב אחרי התקף לב. יוון זקוקה לצמיחה. קריסתה הכלכלית מסבירה מדוע החוב הציבורי שלה זינק בחס לתמ"ג. התוכנית הייתה צריכה לבטל צעדי צנע נוספים עד שהצמיחה תתבסס, להתמקד ברפורמות שמקדמות צמיחה ולהבטיח הקלת חובות עם השלמת הרפורמות.

אם ההצעה שמונחת לפתחה של יוון כה גרועה, כדאי להסתכן ולהצביע נגדה? תחילה אצטרך לחשוב מה יכול לקרות. המצב המיידי יהיה ברור. הבנק המרכזי האירופי הגביל את סיוע החירום לבנקים היווניים, וכפה בכך הגבלות חמורות על משיכת כספים. יש כאלו שטוענים שזו שגיאה גסה מאוד. אחרים מאמינים שזהו תמריץ לבוחרים להצביע בעד התוכנית.

אם היוונים יצביעו בעד, ה-ECB יכול לבטל את ההגבלות על סיוע החירום, אבל קשה להעלות על הדעת החייאה מוצלחת של תוכנית גוש האירו אם הממשלה הנוכחית תמשיך לכהן. מאחר שהיא מטיפה להצבעה נגד התוכנית, הממשל איבדה את כל אמון הנושים. היא גם זו שתצטרך לחתום על התוכנית.

בקיצור, הצבעה בעד התוכנית תציע עתיד לא נעים ולא ודאי, אבל לכל הפחות כזה שעולה על הדעת. חישבו על הצבעה נגד התוכנית. יהיו לה שתי תוצאות אפשריות. אחת מהן היא נטישה אמיתית של האירו. ממשלת יוון תציג מטבע חדש ותמיר אליו את כל החוזים הפיננסיים לפי החוק היווני. המטבע החדש יקרוס בוודאי יחסית לאירו. בכמה הוא ייפול? זה יהיה תלוי במדיניות ובמוסדות של הממשלה, ובייחוד במשילות של הבנק המרכזי היווני.

יש היגיון בחשש מפני הגרוע מכול. יש אפילו שטוענים שיוון תישאר בפועל מדינת אירו (כזו שבה כל העסקאות הן צמודות אירו). אם כך יהיה, קריסת הערך של מטבע חדש לא תעזור בהרבה לכושר התחרות. אישית הייתי נשאר אופטימי יותר: השיפור בתחרותיות היוונית בעולם עשוי להיות גדול.

התוצאה האפשרית השנייה היא הישארות בגוש האירו, למרות חדלות הפירעון הממשלתית. זה אפשרי מבחינה הגיונית. אפשר יהיה לחדש את ההון של המערכת הבנקאית על ידי המרת אג"ח בנקאיות ללא ביטחונות במניות. זה נראה אפשרי מבחינה טכנית, אבל זה יהיה כרוך במכה גדולה להון פרטי.

השאלות הגדולות יהיו האם הבנק המרכזי האירופי יתניע מחדש את הלוואות החירום לבנקים, ובאיזה היקף. לי זו נראית אופציה לא אטרקטיבית: יהיו לה כל החסרונות של להיות חלק מאיחוד מטבע, עם החיסרון הנוסף של חדלות פירעון ממשלתית. לכן, יהיה עדיף להצביע בעד התוכנית.

לכן אני כבוחר יווני ניצב בפני בחירה בין השטן לבין הים העמוק. השטן מוכר וידוע: הדרישות הבלתי נגמרות של גוש האירו לעוד צנע, שנגדו הבוחרים היוונים הצביעו בבחירות של ינואר השנה. הים העמוק הוא חדלות הפירעון הריבונית והריבונות המוניטרית. לו הייתי ראש הממשלה אלקסיס ציפראס, הייתי חושב שיש דרך שלישית - אינספור חילוצים ומעט תנאים, אבל אני משוכנע שהוא כבר מתוסכל מזה. אז איך הייתי מצביע? בהיותי זהיר הייתי מתפתה להישאר עם השטן שאני מכיר, אבל יתכן שמצבי היה טוב יותר בים.