עובדת במגה: "אצל כיל כולם קמו על הרגליים, אצלנו שותקים"

מיד בתום הדיון בבית המשפט בלוד אתמול (ד') התקשר מנכ"ל קבוצת אלון ויו"ר מגה, אביגדור קפלן, לאיש העסקים שרגא בירן ועדכן אותו בסיכום. בירן, שהוא אחד הבעלים של מגה דרך קבוצת אלון, יכול היה לנשום לרווחה. קפלן שמר לו היטב על הכסף, כמו גם על כספם של הקיבוצים השותפים עם בירן בקבוצת אלון. הם יכולים, לפחות לפי שעה, להסיר כל דאגה מלבם. אף אחד לא מבקש מהם להביא את הכסף מהבית - אותו כסף פרטי שהם משכו מהחברה הציבורית אלון רבוע כחול, שהתנערה אתמול מרשת מגה, עובדיה וספקיה.

מה שקרה אתמול בבית המשפט היה בדיוק מה שקורה בקזינו - "בעל הבית תמיד מנצח". אתמול הוא ניצח בגדול. עורכי הדין של אלון רבוע כחול ושל מגה עשו להטוטים שונים ומשונים, שבמנוגד לכל היגיון - צלחו. דבר אחד בטוח, בדיון אתמול הובהר, שבעלי הבית של הרשת לא באמת דואגים לה. הם דואגים אך ורק לכספם שלהם.

רק לפני עשרה ימים הודיעה אלון רבוע כחול, כי היא תזרים למגה 220 מיליון שקל. רוב הכסף הזה התאדה כבר בפנייה לבית המשפט בראשית השבוע. אז הודיעה הקבוצה, כי היא תעמיד מימון של 60 מיליון שקל בלבד לתקופת הביניים. עכשיו, אפילו הסכום הזה כמעט נעלם.

מהלכים אימים

אלון רבוע כחול ומגה הילכו אתמול אימים על כולם, לאמור, לא תלכו בדרכנו - תישארו בלי כלום. עו"ד אמיר ברטוב, המייצג את מגה, בחר לפתוח את דבריו בסיפור של קלאב מרקט - הרשת שקרסה, נמכרה לשופרסל, אך הותירה מאחוריה חובות אדירים לנושים.

"נאמני קלאב מרקט", אמר ברטוב, "תיארו, שהצליחו לייצב את המצב ב-15% פחות בפדיון. אם דבר כזה יהיה במגה - לא תהיה חברה, כי אין מי שיממן את הגירעון במצב הזה. המרחק בין כישלון לבין הצלחה הוא מרחק של חוט השערה". ברטוב לא שכח כמובן להזכיר את העובדים, שחתמו על הסכם עם הנהלת הרשת, כאשר למעשה מקום הפרנסה שלהם מצוי בסכנה. הטיעון הרגשי הזה תמיד עובד, למרות שברטוב שכח בדרך את העובדים של הספקים, שחלקם לא ישרוד אם מגה לא תשלם את חובותיה.

גם דבריו של עמוס מוזס נותרו ללא מענה. "אני ספק ממתקים מאוד קטן", הוא פנה לשופט אילן ש' שילה בבימ"ש מרכז לוד, "אני מספק 40 שנה לרשת ממתקים. אני עובד בקונסיגנציה. מגה חייבת לי כיום 120,000 שקל, שזה סכום אדיר בשבילי, ויש לי עוד סחורה ב-100 אלף שקל בסניפים. יש לי חמישה ילדים, שאותם אני מפרנס. אם לא אקבל את הכסף, אני אקרוס".

מכבסת מילים

החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה ישראל) טענה, שמגה מבקשת "ללכת עם ולהרגיש בלי". מגה ביקשה הגנות של הקפאת הליכים מבלי לקרוא לילד בשמו. גם קבוצת שטראוס ביקשה להוציא למגה צו להקפאת הליכים.

קשה היה למצוא אתמול באולם מישהו, שלא חשב שמדובר כאן בסוג של הקפאת הליכים. אפילו השופט אמר לנציגי מגה, "למבנה היצירתי שלכם נקרא 'הקפאה' או 'קירור'". ונציג מגה הציע לקרוא לו "קירור עמוק".

למרות ששטראוס, קוקה-קולה ישראל ואסם הם גופים עסקיים גדולים, ברור לגמרי שהם לא רוצים בנפילת מגה. כל שהם רצו הוא שבעלי הבית ייקחו אחריות ולא יגלגלו את החובות אליהם. אביגדור קפלן הוא אדם מחושב וחכם, ונראה שכל צעד ושעל שנקטו הרשת והקבוצה כולה, היו מחושבים היטב ונועדו להגן על הכספים של בעלי הבית.

הנציג של קבוצת אסם הודיע מפורשות, כי החברה לא תספק סחורה למגה, אם היא לא תקבל עליה תשלום במזומן. הנציג של מגה לא היסס לתקוף אותו: "אסם לא מוכנה לקחת סיכון של שלושה ימים", ובאותה נשימה אמר, כי אלון רבוע כחול לא מוכנה לעבור לתשלומים אפילו יום אחד.

משחק כפול

קבוצת אלון שיחקה אתמול, וזה לא חדש אצלה, משחק כפול: מחד, היא טענה שמגה היא חברה פרטית, שנמצאת בבעלות חברה ציבורית. אביגדור קפלן אפילו אמר לשופט, שאלון רבוע כחול לא יכולה לערוב לתשלום לספקים בתקופת הביניים, כי יש החלטה של החברה להגביל את החשיפה שלה למגה.

מצד שני, לחברה הציבורית לא הייתה שום בעיה לרוקן את מגה מקופתה באמצעות דיבידנדים לחברה-האם, ומשם למשוך את הכסף הביתה היישר לקופה הפרטית של בעלי השליטה. אם מגה הייתה רק חברה פרטית, אז את הערבויות לספקים ולבנקים היו נותנים בעלי החברה בעצמם, ולא באמצעות החברה הציבורית. אם הם היו חותמים על ערבות אישית, מיותר לציין שהחשבון הפרטי שלהם היה מתרוקן.

די להביט בחברות הפרטיות שקרסו במשק, ובמה שקרה לבעליהן: הם מכרו את הבתים, רוקנו את חשבונות הבנקים ונותרו חסרי כל, תוך שהם נושאים באחריות אישית ומלאה למה שהם עשו בחברה שלהם. זה לא המצב במגה. בעלי הבית לא מביאים אפילו שקל אחד מהבית. המודל הזה, שלמרבה הצער לא קיים רק במגה, הוא נוראי ואנטי-חברתי, שהרגולטור צריך להתייחס אליו.

שרגא בירן בעצמו מרבה לדבר על "חלוקת העושר" ועל "צדק חברתי". בירן עצמו לא היה באולם, ניתק את הטלפון ולא ברור איך הפילוסופיה שלו ל"חלוקת העושר" עולה בקנה אחד עם הבריחה שלו מאחריות.

העובדים מאוימים

מגה פנתה אתמול לביהמ"ש יחד עם העובדים שהביעו בה תמיכה, תקפו את הממשלה, ונמנעו מלמתוח כל ביקורת על בעלי המניות. העובדים עצמם התבקשו לא לדבר עם התקשורת, ולפחות אחד מהם קיבל איומים מצד מ"מ יו"ר הוועד, שמעון יוסף, בנוסח "אם תתראיין, אתה תהיה בבעיה". עובדי מגה הם היחידים שיכלו להפעיל לחץ על בעלי המניות שיזרימו כסף לחברה, אבל הרדימו אותם.

זה לא אומר שהמרירות אינה קיימת בשטח. כך, למשל, כותבת ל"גלובס" עובדת ברשת: "בחברת כיל פיטרו 200 איש, וכל העולם קם על הרגליים, גם ראש הממשלה התערב. אצלנו מפטרים אלפי עובדים ואף אחד לא קם. כולם שותקים. למה אני, שמרוויחה שכר מינימום, צריכה לשלם על מה שהטייקונים עשו? מי ייתן אוכל לילדים שלי? דודי ויסמן? שרגא בירן אכל עד עכשיו ממגה, לקח ים כסף ואיפה הוא? שיוציא את הכסף מהכיס ולא יזרוק אותנו בשעת צרה. למה הקיבוצים לא משלמים כסף? שישלמו כמה אחוזים. למה ליפול על העובדים? בית המשפט צריך לחייב אותם להחזיר את הדיבידנדים שהם לקחו מהרשת. זו עבודה בעיניים".

עובד אחר ברשת אומר: "אני רוצה להגיד לספקים שיתחשבו בנו. גם אנחנו והילדים שלנו קונים את המוצרים שלהם, ולא מדובר רק בנו אלא בכל בני המשפחה המורחבת. במעגל הרחב זה 30 אלף איש. שיסתכלו עלינו, לא על ההנהלה. מוטי קרן (מנכ"ל מגה לשעבר, א' ח'), שהרס לנו את הפרנסה, יושב עכשיו על יאכטה עם כל הכסף שהוא לקח, ועוד קיבל דמי הסתגלות. מחר אני צריך לשלם משכנתא, מה אני עושה? מאיפה אני מביא את הכסף למשכנתא ולאוכל לילדים שלי? אני מרוויח 5,500 שקל, ומזה הם עוד לוקחים ממני כסף?".

- אם היית יכול לדבר עם שרגא בירן מה היית אומר לו?

"שהייתי גאה לעבוד ברשת מגה. חשבתי שזה הבית שלי, שמכאן אצא לפנסיה. עכשיו, כשאני צריך לחפש עבודה, תסתכל לי בעיניים. תהיה טיפ-טיפה אנושי. תוציא קצת כסף מהכיס כדי להציל את העובדים. זה אתה - שרגא בירן, טייקון. אנחנו לא טייקונים. בשבילך 10-15 מיליון שקל זה כלום. בשבילי 500 שקל זה כסף. אבל אני כבר יודע מה תהיה התשובה שלו. הוא יגיד 'אני לא שותף יחיד, יש לך את הקיבוצים; ומה אתה רוצה ממני?'. עשו על העובדים קומבינה שחבל על הזמן. משכו דיבידנד של 800 מיליון שקל, אז בירן לא ידע? אם היינו יודעים, ניחא. רוב העובדים לא מדברים. יש להם פחד. סותמים לנו את הפה".

בין הכיסאות

חלק מהספקים הקטנים ביקשו אתמול לחסוך את ההוצאה הכספית על עורך דין, והגיעו בעצמם לדיון בבית המשפט. חלקם אפילו לא הגיעו. בשורה התחתונה, קולם של הספקים הגדולים נשמע, וקולם של הספקים הקטנים - נדם.

למגה יש אמנם חובות אדירים לתנובה, שטראוס, אסם ולקוקה-קולה ישראל, אבל החברות האלה המחזיקות בביטוח אשראי, יצאו אתמול מביהמ"ש כשידן על העליונה. הן יקבלו תשלום מזומן על כל הסחורה שיספקו, ואם מחר מגה תקרוס הן יוכלו לממש את פוליסות ביטוח האשראי.

מצבם של מרבית הספקים שונה. למרביתם אין ביטוח אשראי, כיוון שחברות ביטוח האשראי, שזיהו את הצרות כבר מזמן, לא הסכימו לבטח את האספקה למגה.

הקטנים נפלו בין הכיסאות: אלה לא ביטחו אותם, והם לא מספיק חשובים כדי שמגה תשלם על הביטוח הזה מכיסה. ההצעה המקורית של מגה לפרוס את התשלום הקרוב לספקים לארבעה תשלומים הייתה מחזירה לאותם ספקים חלק מהכסף. רבים מהם ציפו לתשלום ביום שישי הקרוב, אולם כיוון שאלון רבוע כחול לא הסכימה לערוב לתשלום אספקת הסחורה לרשת בשבועיים הקרובים, הסכים השופט להצעתה להחליף את התשלומים בערבות לתשלום על הסחורה שתסופק.

האם יכול היה השופט לחייב את אלון רבוע כחול גם להעביר התשלום ביום שישי, כפי שהיא עצמה הציעה וגם לערוב לתשלום עבור הסחורה לספקים? בוודאי, הרי אלון ומגה אמרו בעצמן שלא צפויה כל בעיה עם התשלומים. אם הן היו מסרבות, הן היו מודיעות קבל עם ועדה, שהן לא באו לבית המשפט בידיים נקיות. אבל השופט בחר ללכת איתן.

מיכאל לסר, מבעלי חברת ל.ס.ר שיווק ביצים, אמר, כי הרשת חייבת לו 5 מיליון שקל, וכי ביום שישי הקרוב הוא היה אמור לקבל את מלוא התשלום הצפוי מהרשת, כיוון שהוא ספק של מזון טרי. זה כבר לא יקרה, כי אלון רבוע כחול משכה את ידיה מהתשלומים האלה. "אני לא מבין למה בעל הבית לא יכול לקחת אחריות על החוב שלו", הוא אמר לשופט, שהגיב כי אם מגה הייתה נכנסת להקפאת הליכים, הם לא היו מקבלים כסף בכלל.

לסר גם חשף, כי החברה לא קיבלה את התשלומים עבור סחורה שסיפקה ל"שוק העיר" דרך מגה, למרות שהראשונה העבירה את התשלומים למגה.

איפה הדירקטורים?

בשבועות האחרונים נמתחת ביקורת קשה על מנכ"ל קבוצת אלון לשעבר, דודי ויסמן. בביקורת הזו יש מידה רבה של צדק, בשל האחריות של ויסמן למה שקרה לחברה. אבל העובדה שויסמן אחראי, לא יכולה להסיר את האחריות משאר בעלי הבית, שכל העת היו להם נציגים בדירקטוריון החברה והם ידעו בדיוק מה קורה שם. כל עוד הכסף זרם, היה להם נוח לעצום עיניים.

כאשר השמש זרחה, כולם נהנו מקרניה, אבל כשהיא שוקעת, אף אחד לא נמצא שם. כספי הדיבידנדים נכנסו הישר לכיסיהם של בירן והקיבוצים, שקולם לא נשמע כבר שבועות ארוכים. מקור בסביבתו של ויסמן אמר היום ל"גלובס": "ההון האמיתי לא הלך לדודי, אלא לשרגא ולקיבוצים. הם צריכים להחזיר כסף. למה אף אחד לא מזכיר אותם? איפה איציק בדר (לשעבר נציג הקיבוצים בקבוצת אלון; נציגם היום הוא עמית בן יצחק, א' ח') - הם ישבו, נהנו, משכו המון כסף, והם נחשבים צדיקים".

בארבע השנים האחרונות הסתירה מגה בדוחות את ההפסדים העמוקים שלה, הדבר הזה נעשה בחסות מלאה של כל הדירקטורים של החברה, שזכו לכיבודים, שכר ומעמד, והם אינם נושאים בשום אחריות. אותם דירקטורים גם הצביעו בעד משיכת דיבידנד ממגה של 100 מיליון שקל בשנת 2013, כשהם יודעים שמגה הפסידה באותה עת 130 מיליון שקל. איפה הצדק, אתם שואלים? אולי הדירקטורים צריכים לתת את הדין, ולו כדי שהרשלנות הפושעת הזאת לא תחזור בחברות אחרות.

עיקרי החלטת בית המשפט אתמול

■ מגה תעצור את כל תשלומי העבר לספקים, למעט שכר עבודה וכוח אדם. לא ישולמו ריביות וחובות קרן; זאת, בניגוד להצעה המקורית של מגה לבית המשפט, כי תשלם ביום שישי הקרוב 25% מהתשלום שהייתה אמורה להעביר לספקים ו-100% מהתשלום לספקי המזון הטרי

■ כל הכספים שהתקבלו בחשבונות מגה מיום 29 ביוני 2015 (יום הגשת הבקשה) ישמשו לפעילות השוטפת של הרשת ולא ישמשו להקטנת החובות

■ מגה תשלם לספקים במזומן עבור הסחורה, שיספקו בשבועיים הקרובים (כל יום שישי בשבוע), ואלון רבוע כחול תהיה ערבה לתשלום. 80 הספקים יקבלו מסגרת הזמנות שבועית מהרשת, וידאגו לא לחרוג ממנה. כל הספקים שלא יקבלו הודעה על המסגרת, יקבלו תשלום עבור כל מה שיספקו.אביגדור קפלן ידאג אישית, שלא תירכש סחורה שאין תשלום מובטח עבורה

■ בתקופת הביניים (קרי עד לאסיפת הנושים) הספקים לא יהיו רשאים לדרוש את הפעלת ביטוחי האשראי מהמבטחים הישראלים (כלל ובסס"ח). מאידך, אספקות חדשות של סחורה לא יגדילו את החשיפה לביטוחי האשראי, מעבר לחשיפה הקיימת במועד הגשת הבקשה

■ הנושים לא יבצעו שום סעד עצמי, לרבות קיזוז, המחאת חוב, החל מיום 29 ביוני 2015

■ דמי השכירות ישולמו לשבועיים מראש. בתקופה זו לא יהיה תשלום לחברה-האחות רבוע נדל"ן, כיוון ששולם שכ"ד עד 15 ביולי 2015

■ בתאריך 12 ביולי 2015 תקיים מגה אסיפת נושים, שתנוהל ע"י אביגדור קפלן, ותוצאותיה יוגשו לבית המשפט למוחרת. ספקים שיש להם הסתייגות מגובה החוב, יגישו תביעת חוב לפחות 48 שעות לפני כינוס האסיפה. ב-14 ביולי יקיים בית המשפט דיון המשך