הקרב על הגז: יצחק תשובה הבטיח לתרום את רוב רכושו - זה בדיוק הזמן לצ'ק הראשון

1. אחד הקלפים הנשלפים נגד יזמי הגז וחברות הגז הוא שהיזמים בפועל לא ממש סיכנו את כספם כפי שהם טוענים, אלא סיכנו בעיקר כספים שגויסו מהציבור באמצעות חברות (או שותפויות במקרה של קבוצת דלק, באמצעות דלק קידוחים ואבנר) ורק מיעוט מכספם, אם בכלל, עמד בסיכון. הטענה הזאת כשלעצמה, תתפלאו, די נכונה, אבל אם משמיעים אותה בלי להבהיר את כל התיאוריה הכלכלית שעומדת מאחוריה היא מטעה לחלוטין.

ובכן, מי שמתנגד לעיקרון שיזמים ממעטים להסתכן ו"מפילים" את רוב הסיכון על כספי הציבור מתנגד למעשה לשיטה שנקראת קפיטליזם. באופן גס, אפשר לומר שקפיטליזם בנוי על שני דברים: על עקרון החברה בע"מ ועל תאוות בצע - על כל יתרונותיהם וחסרונותיהם. בעבר ציטטנו כאן את דיוויד קורטן, מחבר רב המכר "כשהתאגידים שולטים בעולם", שמתח ביקורת על השיטה ועל עקרון החברה בע"מ.

אנחנו מביאים את הציטוט שוב: "במשך יותר מ-30 שנה קידמה ברית גלובלית של אידיאולוגים ניאו-ליברלים סדר יום עולמי של הפחתת ההתערבות הממשלתית בשוק, הפרטת עסקים ושירותים ציבוריים, פירוק רשתות ביטחון חברתיות והסרת מגבלות על זרימה חופשית של סחורות וכסף בין המדינות. הניאו-ליברלים טוענים שמטרתם היא קידום החירות והדמוקרטיה. למרבה הצער, החירות שהם מקדמים היא חירות התאגידים ולא חירות בני האדם, והאידיאל הדמוקרטי שלהם הוא עולם שבו המרוויח הוא השחקן שיש לו הכי הרבה כסף. הם משתמשים בשליטתם במדיה וביכולת לפרסם כדי לטפח תרבות של אינדיבידואליזם וחומרנות, החזקים יותר מכל אינטרס ציבורי אחר. המוסד המועדף עליהם הוא תאגיד בעירבון מוגבל (חברה בע"מ), שמניותיו נסחרות בציבור. בזכות המבנה החוקי ש לו, מסוגל התאגיד הזה לצבור כוח כלכלי כמעט אינסופי, בתוך שהוא מוכר מניות לבעלים-נפקדים, שאינם לוקחים כל חלק בניהול ואינם נושאים באחריות כלשהי לחטאים המבוצעים בשמם".

בין אם אתם מסכימים עם קורטון ובין אם לאו, זו השיטה: עקרון החברה בע"מ מאפשר ליזמים למזער סיכונים ויש לו בפועל מנגנון עם אחריות מוגבלת לכישלונות. כלומר, אנשי עסקים לא ממש מסכנים את כל רכושם כשהם מקימים עסק, ואם הם נכשלים, הם לא ממש מאבדים הכול, בטח לא את הרכוש האישי, כדי להחזיר את ערימת החובות שנצברה בחברה בע"מ. במקרה של חדלות פירעון, מנהלי החברה שולחים אותה לבית המשפט (כמו במקרה של רשת מגה השבוע), להידיינות עם נושיה ולארגון מחדש של חובותיה (כלומר, תספורת).

נכון שמבחינה משפטית אפשר "להרים מסך" בין החברה לבין בעליה, גם במקרים הטריוויאליים של מעילות, שחיתות וגניבות וגם במקרים שנעשה שימוש לרעה בתאגיד "באופן הפוגע בתוכנית החברה ובתוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת לפרוע את חובותיה", אבל הרמת מסך כזו מתבצעת לעתים נדירות, אם בכלל.

כמובן, תאוות הבצע, התיאבון לרווחים מהירים בזמן קצר יחסית והרדיפה אחרי "מקסום הערך לבעלי המניות" הם הצד השני של המטבע. זו אותה רדיפה שמקדשת רווחים גבוהים בכל מחיר לבעלי המניות של החברה, לעתים גם על חשבון הצרכנים והעובדים. מובן שהשיטה הזו מטפחת לקיחת סיכונים, מטפחת יזמות, מטפחת השקעות חדשות, מטפחת גם חדשנות, אבל פעמים רבות היא מנתבת עושר רב מדי וכוח רב מדי למעטים, מייצרת תסיסה ציבורית כלפי אלו שהצליחו, במיוחד אם הונם נצבר במקביל לתנאי העסקה גרועים וגביית מחירים מנופחים מצרכנים. השיטה הזו עובדת בכל סקטור ובכל תחום. גם יזמי היי-טק, למשל, אינם מסכנים הרבה מאוד מכספם, אם בכלל, אלא משתמשים במכשירי גיוס ציבוריים (בין אם קרנות הון סיכון המוזנות בין היתר מכספי ציבור ובין אם גיוסים בבורסה מאוחר יותר).

שיטה טובה או רעה - על כך נכתבו אין-ספור מאמרים. דבר אחד בטוח: מי שמתלונן על כך שהציבור הוא זה שמימן בסופו של דבר את הקידוחים המוצלחים שמצאו גז בישראל לא יכול להתלונן על איזשהו אירוע נקודתי בתחום הגז, אלא על השיטה בכללותה, כי זה קורה בכל תחום. אגב, גם בתחום העיתונות. אתה יכול להיות יזם, לייסד עיתון, לא לסכן שקל מכספך, לשרוף עשרות מיליונים, בין היתר מכסף ציבורי, לא להרוויח כמובן אגורה שחוקה אחת, ולגרוף במקביל מיליונים לכיסך. ואנחנו ממש לא ממציאים תסריט כזה - היה מי שמימש אותו בתחום העיתונות הכלכלית.

2. אחת הבעיות הקשות בשיטה שתיארנו בסעיף הקודם היא האפשרות של היזם לשחק בכמה כדורים באוויר. כלומר, הוא יכול "לשחק" בכמה וכמה חברות - לעתים באותו תחום, לעתים בתחומים אחרים לגמרי. אותן חברות עומדות בפני עצמן, הן אינן תלויות כלל זו בזו, לבד מקשרי בעלות. חברה אחת יכולה להתרסק, להגיע לחדלות פירעון, לא להחזיר את מלוא חובותיה, לעשות תספורת ומנגד חברה אחרת באותה בעלות יכולה לעוף לשמים, להרוויח ערימות של כסף, ומשפטית אין שום דרך לגרום לאיזשהו "קיזוז" בין שתי החברות.

זה בדיוק מה שקרה ליצחק תשובה. מצד אחד, דלק נדל"ן שבבעלותו ביצעה השקעות כושלות, נכנסה בפועל לתהליך של חדלות פירעון וביצעה תספורת של יותר מ-1.5 מיליארד שקל לבעלי האג"ח, אחרי הזרמה של כמה מאות מיליוני שקל בודדים ע"י תשובה; ומצד אחר, קבוצת דלק ביצעה השקעות מוצלחות מאוד בתחום הגז והפכה את תשובה מפושט רגל בפוטנציה לאחד האנשים העשירים בישראל. הפער הזה, בין מחיקת חובות עצומה להתעשרות עצומה, הוא מרתיח, בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת, אף שכל כולו במסגרת השיטה ובמסגרת החוק.

3. תשובה הכריז לפני כמה וכמה שנים שהוא מתכוון לתרום את רוב רכושו לציבור. אנחנו חושבים שזה בדיוק הזמן, על רקע סערת הגז, לפירעון חלקי של ההבטחה הזאת. תשובה הוא הנהנה העיקרי מתגליות הגז בקבוצת דלק כיוון שהוא מחזיק יותר מ-60% ממניותיה ודרכה יש לו החזקות במאגרי הגז של תמר ולוויתן (ראו מבנה ההחזקות המסועף שבו שולט תשובה על קבוצת דלק). שוויו של תשובה בקבוצת דלק מוערך היום בכ-8 מיליארד שקל. זה כמובן ברוטו (לא כולל מסים והלוואות) ולא כולל את הונו, אם ישנו כזה מהותי, בחברות פרטיות שלו. במהלך השנים שהוקצבו לו ולנובל, הוא עתיד למכור החזקותיו במאגר תמר, כנראה לגוף פיננסי, בסכום אדיר שנע סביב 15 מיליארד שקל. הסכומים הללו, חלקם או רובם, יעלו מלמטה במעלה החברות בצורת דיבידנדים ויגיעו כמובן ליצחק תשובה עצמו.

זה הזמן לשים צ'ק של 1.5 מיליארד שקל, הסכום שמחק בדלק נדל"ן, לקרן תרומות, כפי שהוא הבטיח.

4. מומחה בתחום האנרגיה, איש מקצוע ותיק שעובד בין היתר בשוק הבינלאומי, התרעם על השיח הציבורי בנושא הגז והעלה כמה נקודות מעניינות, שבחרנו להביאן כאן. אל דאגה, כת הטהרנים של ישראל תתנפל ודאי על דבריו, תייחס להם שחיתות, רמאות ומה לא. זו דרכם של הצדקנים בישראל: להתמודד בסיסמאות מול עובדות, כי זה הכי קל.

הנה הדברים:

"נשיא חברת האנרגיה של לשעבר, ג'ון הופמייסטר, השתתף בכנס הרצליה שהתקיים לפני כמה שבועות ואמר גם בריאיון ל"גלובס" שחברות הנפט הגדולות אינן מגיעות לישראל מפני שמאגרי הגז כאן אינם גדולים מספיק. זה לא לגמרי נכון. מדינות אחרות עם פחות יתרות מישראל משכו אליהן כמה חברות נפט וגז גדולות. למעשה, שתי חברות שניסו במשך שנים לפעול בישראל ועזבו אותה - קבוצת BG (בריטיש גז) ב-2008 וחברת וודסייד האוסטרלית ב-2014 - שותפות היום בארבעה זיכיונות מול חופי מיאנמר (בורמה), מדינה שיש לה יתרות מוכחות בהיקף של 20 TCF (560 BCM), 50% מהיתרות המוכחות של ישראל. שכנתנו הצפונית קפריסין, עם יתרות מוכחות של 4.5 TCF, ולבנון ללא עתודות מוכחות בכלל הצליחו למשוך אליהן חברות ענק כמו טוטאל, קוגז, ENI, פטרונס, רוסנפט, לוקאויל ורבות אחרות. יתרות מוכחות אינן הפרמטר היחיד בתחום זה שמושך חברות, מפני שיש פוטנציאל לגלות שם מאגרים גדולים פי שלושה מלווייתן".

"החברות הגדולות אינן מגיעות לישראל, אבל גם החברות בגודל בינוני (חברות הנפט העצמאיות) לא יגיעו, וזה סוג החברות שאנחנו צריכים, מפני שהטכנולוגיה, הידע והמצב הכספי שלהן הם הטובים ביותר לצורך חיפושים מוצלחים ובטוחים בעומק של 5 ק"מ מתחת לקרקע הים. לפני עשר שנים נעשה מאמץ אדיר, בהשקעה של כמה מיליוני דולרים, למשוך חברות נפט וגז בינלאומיות לבוא ולפעול בישראל, עם פניות ממשלתיות ל-120 חברות. כולן דחו את הפנייה. מאז, קולגות שלי העובדים בסקטור הנפט והגז הישראלי, וכן הממשלה, סורקים את העולם בחיפוש אחרי חברה אחת ויחידה שיהיה אפשר למשוך לכאן, והתשובה היא תמיד שלילית".

"אם יתרות הגז של ישראל קטנות במונחים עולמיים, הביקוש לגז בישראל קטן אפילו יותר. אין לנו תעשיות עתירות (זוללות) אנרגיה (אנחנו לא רוצים כאלה, כי הן לא היי-טק ודורשות כמויות גדולות של קרקע ומים, ומחירי גז מסובסדים) ואין לנו צורך בחימום ובהסקת משרדים ודירות. לכן אנחנו צורכים אפילו פחות מכפי שנצפה בתחזיות. עד שנת 2040, משרד האנרגיה מעריך שהמדינה תצרוך רק 15.5 TCF. מאחר שסוכנות האנרגיה הבינלאומית, IEA, מעריכה שב-2040 יסופקו 60% מצורכי האנרגיה על ידי מקורות מתחדשים (אנרגיה חלופית), אין שום היגיון בשמירה על יתרה של 18 TCF מתחת למים (מלבד יתרות נוספות שעשויות להתגלות). צריך למצוא שוק לגז הזה. למעשה, כדי לפתח את לוויתן וכדי שישראל תצרוך את הגז שלו אחרי שה-10 TCF מעוקבת של תמר יידלדלו, חשוב למצוא לקוח עוגן שיוכל להצדיק את מיליארדי הדולרים שיושקעו כדי לפתח שדה גז כזה, ואין לקוח עוגן כזה בישראל".

"איתור שוק לגז הוא אתגר לא קטן. השנתיים האחרונות יצרו מציאות קשה לתעשיית הגז העולמית, עם מחירי פחם זולים מאוד וקריסת עלויות של אנרגיה מתחדשת, וכך קשה לגז להתחרות. הביקוש העולמי לגז עלה ב-2013 וב-2014 בשיעור נמוך בהרבה ביחס לממוצע של עשר השנים האחרונות, ומפני שגז כה יקר וקשה להפקה ולהעברה, ביחד עם מחזור המחירים הנמוכים בשוק כעת (בערך 7-8 דולרים ליחידת חום באירופה), החברות מצמצמות את ההשקעות, מתמקדות בנכסי ליבה, מסננות הרבה יותר במדוקדק השקעות גדולות ודוחות או מבטלות פרויקטים בסיכון גבוה ברחבי העולם. באווירה עולמית כזאת, ממש לא סביר שלצד הקשיים שישראל מערימה, חברות בינלאומיות יעמדו בתור להגיע אלינו, כדי לפתח שדה גז תת ימי מורכב מאוד. למעשה, נתונים עולמיים מראים שעד שנת 2025 לא מתוכנן מתקן גדול להנזלת גז טבעי, מפני שעודף ההיצע העולמי מתחסל באיטיות".

"ברחבי העולם מבינים היטב שלאור הקשיים האדירים של מגזר הגז העולמי, כוח המיקוח של הממשלות מול החברות ירד והסלקטיביות של החברות לגבי המיקום שבו הן רוצות להשקיע את משאביהן המידלדלים גדלה. דבר אחד בטוח, והוא שלמרות שהמשאבים הם מעצם טבעם בלתי ניתנים להעברה, ישראל צריכה להבין שהזמינות של חברות, מומחיות טכנית, ציוד ייחודי ומקורות כספיים היא מוגבלת. מספר האזורים שבהם חברות מוכנות ויכולות לעבוד הוא מוגבל, ולכן רק המדינות שמציעות את התנאים הטובים יותר יזכו לפתח את היתרות שלהן".

5. כמה הערות והארות על הטור שפרסמנו בשבוע שעבר על מחירי השכירויות, בעקבות מבול של פניות: יש כאלו שחשים שמחירי השכירויות אכן עלו באופן הרבה פחות דרמטי ממחירי הדיור; יש כאלו שנשבעים, ממש נשבעים, שהמחירים קפצו כמעט באותה מידה; ויש אחרים שכלל לא מאמינים לנתוני הלמ"ס וקובלים על המתודולוגיה שלהם. יש גם כאלה שחושבים שהמדד הרלוונטי יותר לבחינת מחירי השכירויות הוא מדד שנקרא "שירותי דיור בבעלות הדיירים", הדומיננטי במדד הדיור הכולל שנכנס למדד המחירים לצרכן, ולא מדד "שכר הדירה".

המדד הזה עלה מתחילת 2007 בכ-50% ומתחילת 2009 בכ-30% בלבד, עדיין נמוך משמעותית מעליית מחירי הדירות באותה תקופה. השורה התחתונה היא כזאת: מדד הדיור הכולל שנכנס למדד המחירים לצרכן ומשקלו בו מתקרב ל-25% כולל את מדד שירותי הדיור בבעלות הדיירים (מרכיב עיקרי), מדד שכר הדירה ומדד של החזקת הדירה. המדד הכולל הזה, על מרכיביו השונים, שמתבסס בעיקרו על חוזי שכירות, עלה מתחילת 2007 ועד מאי 2015 ב-46% "בלבד" ומתחילת 2009 בכ-28% "בלבד", ובשני המקרים מדובר בשיעורי עלייה הרחוקים באופן משמעותי משיעורי עליית מחירי הדירות הנאמדים בכ-90%-100%.

המשמעות היא אחת וכתבנו על כך בעבר: מדד הדיור, כפי שהוא נכנס למדד המחירים לצרכן, בוודאי לא משקף את עליית מחירי הדיור. למעשה, אם המדידה הייתה של מחירי הדיור, האינפלציה בישראל הייתה גבוהה ב-1%-2% מדי שנה בממוצע לאורך כל תקופת בועת הנדל"ן.

 יצחק תשובה / איור: גיל ג'יבלי

 מבנה החזקות קבוצת דלק