הסטטיסטיקה שקובעת איזו השקעה היא טובה יותר

יש הבדל דק בין "הדרך הכי טובה להשקיע", ל"הדרך הכי טובה בשבילי להשקיע". המשקיעים מגלים את הדרך האישית המיטבית כשהם מביטים על צרכיהם, אבל בכנס המשקיעים של מורנינגסטאר בשיקאגו בשבוע שעבר, מנהלי הכספים התווכחו על מה הכי טוב באופן כללי, והתשובות שלהם התמקדו פחות במה שעובד הכי טוב ללקוחות, ויותר במה שעובד הכי טוב בשבילם.

מוקד הדיון הדומיננטי בכנס השנתי הזה היה המאבק המתמשך בין מנהלי הכספים הפעילים והפסיביים. אחת השאלות שהתעוררו בכנס, למשל, הייתה האם האמנות של בחירת מניות כבר מתה.

השקעות פעילות הן אלה שבהן המנהל מנהל את התיק, בדרך כלל בניסיון להכות בנצ'מארק (מדד התייחסות) כלשהו בשוק לאורך זמן. ההשקעות הפסיביות הן בדרך כלל תעודות הסל המדדיות, שבאמצעותן המשקיע קונה למעשה את הבנצ'מארק.

סטטיסטיקה, כמובן, יכולה לעזור לקבוע איזו השקעה טובה יותר, בלי להשיב איזו השקעה הכי טובה לך/לכם.

אינספור מחקרים מראים שמנהלים פעילים נכשלים בדרך כלל בהכאת מדדי ההתייחסות שלהם. הכלל הזה נכון במיוחד בשווקים עולים, שבהם קל יותר לעשות כסף פשוט על-ידי החזקת נכס עולה, בעוד שקרן נאמנות פעילה צריכה להחזיק גם מזומנים (שתשואתם אפסית), והעמלה שהיא גובה גבוהה יחסית.

מאחר שהשוק השורי הנוכחי מתנהל כעת כבר יותר משש שנים, הרבה מאוד משקיעים ויועצים פיננסיים ויתרו לחלוטין על ניהול פעיל.

לא קל להכות מדד

ביום חמישי שעבר פרסמה מורנינגסטאר, שהיא חברת המעקב הרצינית ביותר אחר ביצועי קרנות נאמנות, את הנתונים האחרונים, שהראו עד כמה קשה למנהלים פעילים להכות את ביצועי תעודות הסל המדדיות.

"ברומטר הפעיל/סביל" של מורנינגסטאר מודד את ביצועי מנהלי הקרנות הפעילים מול הביצועים של כל הקרנות שצמודות למדדים באותן הקטגוריות של החברה, במקום מול בנצ'מארק יחיד. ספציפית, מורנינגסטאר משווה ביצועי קרנות צמיחה של מניות גדולות - שנמדדו עד כה רק מול מדד יחיד כמו 500 S&P - לביצוע הממוצע של כל הקרנות הפסיביות (תעודות הסל) שעוקבות אחרי מדדי מניות צמיחה גדולות (לארג' קאפ, שווי שוק גדול).

לפי המחקר, נכון לסוף 2014, קרנות פעילות פיגרו אחרי הקרנות הסבילות (תעודות הסל) בכמעט כל סוגי הנכסים, בייחוד בעשור האחרון. הקטגוריה היחידה שבה היה למנהלים הפעילים שיעור הצלחה של יותר ממ-50% בעשר שנים - כלומר, שהם היכו את ביצועי תעודות הסל בתקופה הזו - הייתה מניות שווי שוק בינוני (מידקאפ) בארה"ב.

אבל לא מדובר על תעודת הפטירה של הניהול הפעיל, מפני שאנשים רבים שמשתמשים בהשקעות פסיביות מקבלים החלטות אקטיביות.

זה מבלבל כמעט בכוונה, מפני שכך מתעתעת קהילת יועצי ההשקעות בצרכנים. היועצים מראים ללקוחות את הנתונים שמראים שקרנות פסיביות עובדות טוב יותר, מכניסים את כספי הלקוחות אליהן, ואחר כך מנהלים את התיק, כלומר נכנסים ויוצאים מההשקעות הפסיביות הללו בהתבסס על עיתוי, אינטואיציה, סגנון ניהול ועוד. בקיצור, הם מוסיפים שכבה של ניהול פעיל.

כך, אם הביצועים של התיק מאכזבים, המנהלים יכולים להיות חלק מהבעיה (וראוי לציין שדמי הניהול שלהם הם מעבר לעמלות של הקרנות האמורות, ולכן הלקוח עלול לראות תיק של תעודות סל טובות, אבל תוצאות מאכזבות).

הביצועים העדיפים של תעודות הסל לא הורגים את ההשקעות הפעילות גם בגלל מנטליות הקזינו או כרטיסי הפיס של משקיעים רבים, במה שנוגע לקרנות נאמנות. הרבה מאוד משקיעים מאמינים שמנהלי הכסף הפעילים שלהם לא צריכים להכות את המדד, אלא להשיג תשואות טובות יחסית למנהלים אחרים.

קוקטייל אסטרטגי

האמת היא שיש בתיק השקעות מקום לשתי האסטרטגיות הללו. שני הצדדים, הפעיל והסביל, הם פחות כמו שמן ומים, ויותר כמו שמן וחומץ, שאפשר לערבב למשהו שהמשקיעים יכולים לא רק לבלוע, אלא גם ליהנות מהטעם.

על פי הנתונים של מורנינסטאר ושל כמה מומחים שדנו בנושא הזה בכנס בשיקאגו, מי שמחפש את המנהלים המועטים שיכולים להשיג תשואות סבירות צריך לחפש קרנות שדמי הניהול שלהן נמוכים (ברבע התחתון של קבוצת הקרנות הדומות), והביצועים שלהן מעל הממוצע - ועם היסטוריה של ביצוע טוב במיוחד כאשר השוק בירידה, והוכחה שמנהלי הקרן משקיעים הרבה מכספם ביחד עם כספי המשקיעים.

גם תחלופה נמוכה של נכסים, תשואה גבוהה יחסית למדד ההתייחסות (יש תמיד הפרש מסוים בין שתי התשואות, של הקרן ושל המדד) ונכונות של ההנהלה להפסיק את צבירת כספי הקרן כאשר היא מדללת את האסטרטגיה שלה - כל אלו הם סימנים חיוביים נוספים לכך שלפנינו מנהל/מנהלת שיכולים לעשות את הדברים כמו שצריך.

ניהול פעיל שורד גם מפני שזהו הקטע שבו "ההשקעה בשבילי" נכנסת למשחק. ברמת המשקיעים, השאלה של ניהול פסיבי או פעיל נוגעת יותר לטמפרמנט של המשקיע. אם אתה לא יכול לחגור חגורה ולרכוב עם השוק בכל התנאים שלו, כלפי מעלה ומטה, מישהו יצטרך לנהל עבורך את התיק, כדי לוודא שתשרוד זעזועים בשוק.

רכבת הרים היא מתקן כיפי בלונה פארק, אבל היא לא האופציה הכי טובה למשקיעים שמקבלים סחרחורת ובחילה בירידות. אם היצמדות לשוק גורמת למשקיע עצבנות עד כדי כך שהוא ירצה לקפוץ מהרכבת באמצע הנסיעה, הוא זקוק למשהו שיאפשר לו להיצמד לתוכנית שלו ולהגיע אל היעד של הרכבת.

ואחרון אחרון, הנתונים העדיפים של השקעה פסיבית לא משכנעים את המנהלים הפעילים שזמנם עבר. לא חסרים מנהלי כספים שאומרים שהם מאמינים שהשוק - שגרם להם להיראות טוב יחסית למדדים במחצית הראשונה של 2015 - עומד להיכנס לריצה שמצדיקה ניהול פעיל.

יכול להיות שזה נכון, אבל הם מקבלים כסף כדי לחשוב כך. הם מזכירים את אוהדי הבייסבול בשיקאגו, שצועקים "נחכה לשנה הבאה" כבר עשרות שנים, ללא הועיל.