פשרה ב"זמן פציעות"

הפעילים בשווקים הפיננסיים התעוררו הבוקר עם חששות גוברים והולכים שמא גוש האירו עומד בפני פרישה יוונית לאור תוצאות משאל-העם ביוון, שאזרחיה דחו את משוואת המשך הסיוע מהאיחוד האירופי תמורת הנהגת משטר צנע.

החובות של יוון הם עצומים. לאחר שהם לא שילמו את החוב בסך 1.6 מיליארד אירו לקרן המטבע הבינל', יידרשו היוונים לשלם החודש 3.5 מיליארד אירו לבנק המרכזי האירופי, ב-20 ביולי. אם היוונים לא ישלמו לבנק המרכזי האירופי את החוב, ניתן להעריך כי הבנק המרכזי ינתק את השאלטר של מערכת הבנקאות היוונית, יניע את גלגלי מכונות הדפוס של הדרכמה, מה שעלול להביא ליציאת יוון מן הגוש.

עם זאת, בחלון הזמן שנותר ינסו הצדדים, ולהערכתנו גם יצליחו, לגבש הסכם אשר יותיר את יוון בגוש האירו, אולם מדובר בחלון זמן של 15 ימים מטלטלים בשווקים. התפטרות שר האוצר היווני דווקא לאחר שהעם היווני הצביע על-פי המלצתו, מגדילה את ההסתברות כי במקומו ימונה שר אוצר נוח יותר, אשר יקדם פשרה עם המחלצים. אך פשרה בין המחלצים ליוון, ללא שמיטת חובות מאסיבית, לא תפתור את הטרגדיה היוונית, אולם נראה כי לשם אנו צועדים שוב. אך אם אנו שוגים ויוון כן תיפלט מן הגוש כבר בסיבוב המשברי הנוכחי, אין פירושו של דבר מיתון קשה בגוש האירו.

כלכלת יוון התכווצה ב-26% מאז שנת 2010, כך שההשפעה הכלכלית השלילית שלה על שאר מדינות אירופה כבר מתומחרת בפעילות הכלכלית של מדינות אירופה. בניגוד למצב בגוש האירו בשנים 2011-2012, אז פרץ משבר החוב היווני והצית משבר כללי במדינות הפריפריה, כיום גוש האירו ערוך היטב, ולו באופן תיאורטי, לתרחיש של פרישה יוונית.

לקברניטי גוש האירו היה פרק זמן נכבד של חמש שנים להכין את מדינות הגוש לתסריט זה, והם עשו זאת. במהלך התקופה הוקמו קרנות סיוע עתירות משאבים בגוש האירו אשר יתמכו במדינות פריפריה ובמוסדות פיננסיים בעת הצורך; הוזרמו מיליארדי דולרים של נזילות זולה למערכת הבנקאית; ומרבית החוב היווני נוכה ממאזני המגזר הפרטי והועבר למאזני גורמי החילוץ הממשלתיים.

לאחר מאבק של שנים קיבל הבנק המרכזי האירופי היתר מן הגרמנים לפעול כמלווה של מוצא אחרון למדינות, ולרשותו עומדת תחמושת של כ-1.5 טריליון אירו לרכישת חוב אירופי. במציאות זו, ההסתברות להידבקות של חוב ריבוני במדינות הפריפריה האחרות, הסובלות אף הן מחוב לאומי גבוה ומאבטלה קשה, נמוכה מהותית מאשר בעבר. חמש שנים לאחר פרוץ המשבר הכלכלי באירופה, יוון נותרה הכבשה השחורה של גוש האירו, והיא אינה מסוגלת לגייס חוב בשווקים הגלובליים. אך זה אינו המצב במדינות הפריפריה האחרות.

מערכת הבנקאות באירופה עברה שידוד מערכות, והיא מפוקחת כיום על-ידי פיקוח מרכזי שלא היה קיים בעבר. כלכלת גוש האירו זוכה לרוח גבית מן המטבע שנחלש בכ-30% מול הדולר האמריקני בשנה האחרונה, וקריסת מחירי האנרגיה בכ-40% תורמת אף היא להתאוששות כלכלית בגוש האירו. השילוב בין הכנת גוש האירו לתרחיש של פרישה יוונית לבין הסיטואציה הכלכלית המשופרת בגוש האירו, מהווה בולם זעזועים ומקטין מאוד את ההסתברות כי דיפולט יווני - המלווה בפרישה מגוש האירו - יהווה אירוע דוגמת "ליהמן-ברדרס" של אירופה. קרי, אירוע אשר ייצר משבר כלכלי כלל-אירופי קשה.

באותה נשימה נומר כי גוש האירו נבנה כמו צעצוע סיני זול, בלי מנגנון פירוק והרכבה מחדש, כך שאיש אינו יודע לקבוע בוודאות מה תהיה התוצאה של פרישה יוונית. הסכנה המרכזית הנובעת מפרישה יוונית היא סכנה פוליטית, ולאו דווקא סיכון כלכלי גרידא שבו נהוג להתמקד.

העובדה שניתן לפרוש מן הגוש, ולא מדובר בכרטיס בכיוון אחד, סודקת את הנחת העבודה שלפיה גוש האירו הוא פרויקט על-זמני, וזו היא בעיית-הבעיות העשויה לנבוע מפרישה יוונית, אם היא אכן תתרחש. לפרישה יוונית עשויות להיות השלכות מורכבות על חיזוק האגף השמאלי במדינות הפריפריה ועל הגברת אי-היציבות הפוליטית בגוש.

במצב כזה, בכל נקודת זמן בעתיד מדינה אשר תתקשה לעמוד בהחזר חובותיה, תאיים לפרוש מן הגוש ואף עשויה לממש את איומה. במצב כזה, שבו האקדח של פרישה מן הגוש זמין לכלל החברות בגוש האירו בכל זמן נתון, יהיה קשה לנהל את הגוש לאורך זמן.

על אף הקולות המיליטנטיים הנשמעים מכיוון הגרמנים הזועמים, ועל אף ההצבעה הלאומנית והלעומתית ביוון, הצדדים יגיעו לפשרה ב"זמן פציעות" כמו שהגרמנים אוהבים.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון