המדינה לא שולטת בנתונים

ממצאי בדיקת "גלובס" על הרווח האמיתי שנותר ליזמי הגז הם בבחינת הפתעה גדולה. לא בגלל שיעור הרווחיות הגבוה של תמר: הרי ועדת ששינסקי העריכה שתמר יהיה רווחי במיוחד. הוועדה הניחה ששיעור התשואה הפנימי (IRR) של תמר יעמוד על 18% וזה היה עוד לפני שהעניקה למאגר הקלות משמעותיות וייחודיות במסגרת הוראות המעבר. הם אינם מפתיעים בשל העובדה שמדובר ברווח כפול מהרווח שעליו מדברים היזמים (85 סנט ליחידת חום למשל, אמר רק אתמול בכנסת יו"ר דלק קידוחים גדעון תדמור). היזמים יבחרו לנצח בפרשנות המצמצמת ביותר האפשרית כשיתבקשו לחשוף את רווחיהם. הממצאים מפתיעים מהסיבה הפשוטה שהם ראשונים מסוגם: עד היום לא ראינו שום הערכה פומבית דומה, המנתחת את חלוקת הרווחים בין היזם למדינה. כל שפורסם עד כה היה דוח של מומחה חיצוני ששכרה רשות החשמל שהעריך את התשואה הפנימית של תמר ב-23% - נתון שאליו ניתן היה להגיע באופן עצמאי באמצעות קריאת הדוחות הכספיים של שותפויות המאגר.

ואכן, ככל שאנו בודקים יותר לעומק היבטים שונים בפרשת הגז, כך מתחזק הרושם שהמדינה אינה שולטת בנתונים בסיסיים שיש להם משמעות כלכלית אדירה. הבדיקה של "גלובס" נערכה באמצעים פשוטים יחסית שעומדים בוודאי לרשות המדינה. האם יש למדינה הערכות שהכינה בעצמה? האם המדינה יודעת להעריך כיצד תשפיע הורדת מחיר הגז בחצי דולר, בדולר או בשני דולרים על הכנסותיה ועל רווחי היזם?

הנתונים שפורסמו מדיוני ועדת קנדל אינם מפזרים את הערפל סביב השאלות האלה. אנחנו יודעים שהמדינה מסתמכת במידה רבה על דיווחי חברות הגז לבורסה. ההסתמכות הזאת בעייתית מאוד כפי שתמחיש הדוגמה הבאה: המתווה קובע כתקרת מחירים את ממוצע המחירים בהסכמי הגז למשק. בדוחות שותפויות אבנר ודלק קידוחים לרבעון הראשון 2015 נכתב שהמחיר הממוצע של הסכמי הגז של תמר עומד על 5.45 דולרים ליחידת חום. הנתון המקביל בדוחות ישראמקו שפורסמו באותו היום עומד על 5.69 דולרים ליחידת חום. הפרש של 24 סנט ליחידת חום יהפוך למיליארדים על פני השנים. מי צודק? ככל הנראה ישראמקו, שהממוצע שלה מתעלם מהסכם ייחודי שנוגע לאספקת גז ללקוחות ים תטיס על ידי תמר במחיר היסטורי של קצת יותר מ-3 דולרים. במדינה התעקשו משום מה להסתמך על גרסת קבוצת דלק והתעלמו מגרסת ישראמקו. גורם בכיר בצוות קנדל הופתע לשמוע מ"גלובס" על עצם קיומו של נתון שונה בדוחות ישראמקו ואמר כי לא ידע על כך דבר.

הנקודה המרכזית השנייה כאן היא מה המדינה צריכה לעשות. מחיר הגז הנוכחי מותיר בידי היזמים רווח נכבד. גם אם יפחת בחצי דולר ואפילו קצת יותר מכך - עדיין יהיה תמר מאגר רווחי לפי כל קנה מידה. הטיעון בעד פיקוח בתנאים שבהם תחרות איננה נראית אופציה מעשית נראה חזק מתמיד. מבחינה טכנית ניתן לעשות זאת באמצעות הכלי של ועדת המחירים. כפי שנכתב ב"גלובס" אתמול הדבר אינו מצריך לפתוח מחדש את ההסכמים, על כל ההשלכות המשפטיות שיש לצעד כה דראסטי.

ועם זאת, לפני שמורידים מחיר צריך לזכור שני דברים: האחד, "תמר" הוא מאגר הגז היעיל ביותר בשטח כיום. מחיר נמוך יותר, שיותיר רווח סביר בידי יזמי תמר, עשוי לשמוט את ההצדקה הכלכלית שיש היום לפיתוחם הכלכלי של מאגרים קטנים יותר, דוגמת כריש ותנין. הדבר השני הוא שכללי המשחק שנקבעו מחדש בעקבות ששינסקי מאפשרים ליזמים להרוויח ככל יכולתם בהנחה שחלקו של הציבור ברווחיהם יגדל בהתאמה. קביעת מחיר מפוקח משמעו שינוי נוסף של כללי המשחק. מעבר לכך, לא מתקבל על הדעת שהורדת המחיר בדולר או יותר תגולגל במלואה על היזם - המדינה כבעלת נתח של 50% מרווחי תמר תידרש אף היא לוותר על הכנסותיה לטובת מחיר זול יותר של גז לצרכן.