ארה"ב מסתייגת מקשיחות כלפי יוון; לב אובמה עם העם היווני

ממשל אובמה לא הזדעזע מהצבעת ה"לא" הנחרצת של אזרחי יוון. רחוק מזה. הבית הלבן לא השמיע מילות השתתפות בצער עם הממסד הפוליטי והפיננסי של גרמניה, שהביע פלצות מהחלטת היוונים לנסות לנסר את הסד הפיננסי שדן אותם לחיי צנע נצחיים.

בהודעות רשמיות דוחף הממשל, כצפוי, את גרמניה, הקטר של האיחוד האירופי, ואת יוון להגיע להסדר כדי לשים קץ למשבר החוב במאמץ למזער נזקים לכלכלה הגלובלית. ברק אובמה שוחח השבוע טלפונית עם דמויות המפתח בדרמה, ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, קנצלרית גרמניה, אנגלה מארקל ונשיא צרפת, פרנסואה הולנד, וקרא להם לנוע לקראת פיתרון. אבל הקו הבסיסי של התבטאויות הממשל הוא הסתייגות מרומזת מקשיחות גרמנית כלפי המצוקה הפיננסית והכלכלית של יוון. מילת המפתח היא "צמיחה" כרכיב הכרחי לכל הסדר פוטנציאלי.

דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, אמר אתמול (ג') ושלשום, כי יוון חייבת לשנות מן היסוד את המערכת הכלכלית שלה, אך הדגיש, כל הסכם חייב לכלול גם "חבילת רפורמות ומימון שתעלה את יוון על מסלול של צמיחה כלכלית ותעניק לה יכולת לעמוד בפרעון חובות". במילים אחרות: הבית הלבן קורא לאירופה להציע ליוון תקווה. הממשל סומך ידו על משנתם של כלכלנים כתומאס פיקטי, ג'וזף סטיגליץ ופול קרוגמן, שטוענים כי אכיפת צנע על מדינה במשבר לעולם לא תחלץ אותה ממיתון אלא, להיפך, רק תחריף אותו, וכי השיקוי הכלכלי שמציע האיחוד האירופי ליוון הוא סם המוות, לא תרופה מחוללת צמיחה.

עמדה כזו לא היינו שומעים, אולי, בממשל של מיט רומני, אך אובמה אמר במפורש כבר לפני חצי שנה, כי ארה"ב תסתייג מאכיפת מדיניות של צנע על יוון כמכשיר לגביית חובות. בראיון ב-CNN, ב-1 בפברואר, שבזמנו לא זכה בתהודה רבה, אמר נשיא ארה"ב, כי יוון לא תוכל להתאושש מהמשבר הכלכלי אם האיחוד האירופי לא ירופף את עניבת החנק של מדיניות הצנע שכרך סביב צווארה של אתונה.

"אי-אפשר להוסיף ולסחוט את המיץ של מדינות שנמצאות בעיצומו של מיתון", אמר אז אובמה. "בשלב מסוים צריך לקבע אסטרטגיה של צמיחה כדי שהמדינות האלה יוכלו לפרוע את חובותיהן ולמחוק חלק מהגרעונות שלהן".

"אין כל ספק, שכלכלת יוון זקוקה נואשות לרפורמות", המשיך הנשיא. "מן המפורסמות היא, שמערכת גביית המיסים שם איומה. כדי שיוון תוכל להתמודד בשווקי תבל היא צריכה ליזום שינויים". אך הוא חזר והדגיש, כי יהיה קשה מאוד להוציא אל הפועל רפורמות כאשר שיעור הצמיחה הולך ומתכווץ. כמעט רבע מהתמ"ג של יוון התפוגג בין 2008 ל-2014.

"קשה מאוד לחולל שינויים כאלה אם רמת המחיה של האזרחים צונחת ב-25%", אמר אובמה. "לאחר זמן מסוים, המערכת הפוליטית והחברה לא יוכלו לעמוד במעמסה הזו".

הוא הביע תקווה, כי אתונה תישאר באיחוד האירופי וכי תושג פשרה שתאפשר זאת. האיחוד האירופי צריך לעשות יותר כדי לתמרץ את הצמיחה ביוון וכל מדינה שהתנסתה במיתונים קשים כל-כך, כמו יוון, צריכה לקבל סיוע. "כאשר יש כלכלה שנמצאת בצניחה חופשית, חייבים להשעין אותה על אסטרטגיה של צמיחה ולא להתאמץ לסחוט עוד ועוד מאוכלוסיה שמצוקתה הולכת ומחמירה", אמר אובמה.

את העמדה הזו אימץ הפלג השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, שנושא הדגל שלו עתה הוא הסנטור ברני סנדרס, "סוציאליסט דמוקרטי" כהגדרתו, שמתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות מול הילארי קלינטון בהצלחה שאיש לא ציפה לה. "אני מריע לעם היווני על שאמר 'לא' לאכיפת צנע נוסף על העניים, הילדים, החולים והזקנים", אמר סנדרס. "בעולם שבו שורר אי-שוייון מסיבי בעושר ובהכנסות, אירופה חייבת לתמוך במאמצי יוון לבנות כלכלה שתיצור מקומות עבודה רבים יותר והכנסות רבות יותר, ולא עוד אבטלה וסבל". דוווקא מהמועמדת המובילה, קלינטון לא שמענו מילה וחצי מילה על הנושא, כפי שהיא סרבה להגיב על התחיבותו של סנדרס להעלות באופן מעשמעותי את המס על עשירים.

תמיכה בהצבעת ה'לא' של יוון רחוקה מלהיות הדעה הרווחת בארה"ב. כפי שכתב אתמול "דה ניישן", העיתון המוביל של השמאל האמריקאי, רוב התקשורת בארה"ב הציגה את החלטת ממשלת יוון להפקיד בידי האזרחים את ההכרעה על גורלם הכלכלי כביטוי לטירוף מערכות. ההנחה ביסוד הקביעה הזו היא, שהחלטת כלכליות משמעותיות יכולים לקבל רק הכוחות הכלכליים הגדולים במשק ויועציהם.

אבל, מציין "דה ניישן", היוונים רק מנסים להפוך את קבלת ההחלטות הכלכליות בארצם לתהליך דמוקרטי יותר. "זה לא רק דבר טוב. זה דבר צודק. זה דבר נחוץ. את עניבת החנק של הצנע יהיה אפשר לקרוע לא בעסקות בחדרי חדרים, מאחורי דלתים סגורות. את עניבת החנק יקרעו אזרחים שיכריזו בהצבעתם, כי הם אינם תומכים יותר במערכת שכופה קיצוצים ברוטליים על משפחות עובדות כדי לסוכך על עושרם של מיליארדרים ועל הסמכויות של הבנקים המרכזיים".

"זה אינו רעיון מהפכני", אומר העיתון השמאלני. "לציבור הגדול של האזרחים חייבת להיות זכות להשתתף בקביעת עתידם כדי שהעתיד הזה יהיה פונקציונלי ואנושי. כלכלנים, הוגי דעות ופעילים באירופה ובארה"ב מכירים בכך שיוון נאבקת לא רק על חלופה לצנע. ערש הדמוקרטיה נאבק עתה על הדמוקרטיה".