אדלר-חומסקי עשוי להשתלט על פוגל-אוגילבי

משרד הפרסום אדלר-חומסקי עשוי להשתלט על משרד הפרסום פוגל-אוגילבי ו"לבלוע" אותו - כך נודע ל"גלובס". זאת בעקבות חוב של כ-10 מיליון שקל של פוגל-אוגילבי כלפי אדלר-חומסקי.

כפי שנחשף אתמול (ג') ב"גלובס", היקף החובות של פוגל-אוגילבי לקבוצת אדלר-חומסקי עומד על כ-10 מיליון שקל, אולם אדלר-חומסקי דאג לביטחונות כנגד חובותיו של פוגל לקבוצת אדלר-חומסקי.

בנוסף, פוגל-אוגילבי חייב 5 מיליון שקל למשרד הפרסום שמעוני-פינקלשטיין. בימים אלה נערך משא-ומתן בין המשרדים, באמצעות עורכי דינם, כדי לבחון דרכים להסדרת החוב, אך לא מן הנמנע כי אם המהלך לא יבשיל, יגיע פוגל-אוגילבי לכינוס נכסים או לפשיטת-רגל.

 כמה חייב דוד פוגל

המשבר בפוגל-אוגילבי נמשך זמן רב, אך רק אמש, בעקבות הפרסום ב"גלובס", שלח פוגל ללקוחות המשרד מכתב, ובו התייחס למשבר שפוקד אותו: "ענף הפרסום חווה בשנים האחרונות שינויים רבים, ביניהם חיבורים ושיתופי-פעולה בין-משרדיים, שנובעים מהצורך להקטין את תקורות כל משרד ולהגדיל את סל השירותים שהוא מציע ללקוחותיו.

"זה מספר חודשים שאנו מנהלים משא-ומתן להצטרפות לאחת מקבוצות הפרסום בארץ. בכוונתנו לחבור כמשרד עצמאי לקבוצת פרסום נוספת, במסגרתה נמשיך להעניק לכם את אותם שירותים מצויינים שאנו מעניקים ללקוחותינו זה 33 שנה".

מה שעומד בשלב זה על הפרק הוא "בליעת" המשרד על-ידי אדלר-חומסקי. המשמעות שמאחורי המילים היא שפוגל-אוגילבי יעביר את מה שעוד נשאר מתקציביו - המשמעותיים שבהם הם אלדן וקאדילק - לאדלר-חומסקי, ביחד עם מספר אנשים מצומצם מאוד. השם "פוגל" יישאר לכאורה, אך למעשה המשרד כיישות עצמאית יחדל להתקיים.

פוגל-אוגילבי היה אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל. המייסד, דוד פוגל, נחשב במשך שנים לפרסומאי-על. בעידן שלפני פרוץ הטלוויזיה המסחרית, זה היה הרבה - אך משרדו לא ידע להתאים עצמו לשינויים בשוק והחל לאבד את מקומו כמוביל.

למרות זאת, במשך שנים המשרד שמר על מקום טוב באמצע, ולפחות מבחינת מדיה הוא אפילו ראה צעד אחד קדימה: פוגל-אוגילבי היה בין משרדי הפרסום הראשונים שהחלו לשתף פעולה עם אחרים לצורך רכישת מדיה.

הליכים משפטיים מתמשכים

בשלב הראשון רכש פוגל-אוגילבי את המדיה יחד עם גליקמן-נטלר-סמסונוב - עוד הרבה לפני שזה עשה את הקפיצה הגדולה שלו והפך למשרד גדול. 3 שנים אחרי תחילת שיתוף-הפעולה בין המשרדים הוחלט בגליקמן לחבור ליוניברסל מקאן ולהפסיק את שיתוף-הפעולה עם פוגל - שעבר בעצמו לרכוש מדיה יחד עם מקאן. אולם בשנים לאחר מכן פוגל הלך ונחלש, כשאיבד מספר תקציבים גדולים - המשמעותי שבהם הוא זה של המשביר החדש לצרכן, שעבר לקבוצת מקאן.

בעקבות כך איבד פוגל-אוגילבי את מקומו בטבלת 10 משרדי הפרסום הגדולים. אבל אפילו זה לא מנע ממנו להמשיך את ההתקשרות עם יוניברסל, שהסתיימה רק כשלקוח משמעותי אחר של המשרד - מתאים לי - חצה אף הוא את הקווים ועבר למקאן. אז החל המשרד לבחון אופציות נוספות לשיתוף-פעולה, ובחר בסופו של דבר בחברה-הבת של אדלר-חומסקי, מדיה קום, שבראשות רן בר-און.

במהלך כל אותה בתקופה הונחו לפני פוגל הצעות למיזוגים ושיתופי-פעולה, אולם במשרד היו משוכנעים שעוד מעט הם שבים ועולים על הסוס וחוזרים למקומם כמשרד גדול. כך, השיחות על שיתופי-הפעולה נעשו מעמדת כוח שבה המשרד כלל לא היה - מה שהותיר בסופו של דבר את המשרד לבד.

החבירה למדיה קום הולידה חובות שהלכו ותפחו. בר-און, מנכ"ל החברה, ראה את הנולד, והבטיח לפחות חלק מהחוב באמצעות ערבויות.

כשבמדיה קום לא הסכימו להמשיך לרכוש מדיה עבור פוגל-אוגילבי, המשרד מצא את דרכו לקראט מדיה, אך גם הרומן הזה התסיים מהר מאוד.

רוב קבוצות הפרסום הגדולות כבר לא היו מוכנות ליצור קשר עם פוגל-אוגילבי לצורך רכישת מדיה, ובסופו של דבר הוא חבר לפני מספר חודשים לשמעוני-פינקלשטיין. אך גם לשמעוני הסתבר, לאחר מספר חודשים שבמהלכם תפח החוב, כי הסיכוי שפוגל ישלם לו אינו גבוה, והוא פתח בהליכים משפטיים, שנמשכים עד היום.

דוד פוגל העדיף לא להגיב לדברים.