לפעמים הגודל לא קובע

מרבית החברות הגדולות הן בתי הספר הטובים ביותר, גם מקצועית וגם ניהולית, ואין זה מקרה שעובדיהן נהנים, ובצדק, מערך שוק גבוה יותר. יחד עם זאת, ישנן חברות וארגונים גדולים שעובדיהם סובלים מנחיתות תדמיתית, מוצדקת אף היא, עקב רמתו הנמוכה של הארגון בתחום העיסוק הספציפי של העובד, או בכלל. בחודש האחרון פגשתי מספר מנהלים העונים להגדרה הזו, ביניהם בלטו סמנכ"ל שיווק ומנהל שיווק, האחד מתחום השירותים והשני מחברה שמוצריה נצרכים כמעט בכל בית בישראל.

דייג בים המלח

השניים עבדו בחברות המשווקת לצרכן סופי (B2C), דהיינו כאלה האמורות להיות עתירות שיווק, אך בפועל אחת מהן היא חברת ME TOO שמחקה 1:1 את מתחרותיה, והשנייה חברה הפועלת בשוק עם תחרות מתונה מאד. כלומר, אף שמדובר בחברות גדולות, שתיהן לא מפותחות מבחינה שיווקית - עובדה הידועה לכלל השוק, שהרי שיווק הוא תחום שתוצריו נראים (או שלא) לעיני כל. שני המנהלים הללו רבצו בתפקידם שנים, למרות שלכל אורך הקריירה עבדו בכפיפות ובצמוד לאנשים בעלי ידע והבנה שיווקית מינימאליים (אם בכלל), ללא מנטורים או מודלים מקצועיים, כשהם משמשים המורים לשיווק של עצמם.

הם לא זכו להתמודד עם אתגרים אסטרטגיים מורכבים - האחד התמחה ב "העתק הדבק" והשני בהפקת חומרי פרסום בסיסיים ותקשורת עם הרגולטור - והם גם לא נבהלו מהעדר תקציבי שיווק אלמנטאריים, שבמונחים של מנהל שיווק המשמעות היא לדוג דגים בים המלח. השניים המשיכו לתפקד כוועדת הקישוט של הביזנס, לחלוטין לא מודעים לאפקט על ערך השוק שלהם.

מה גרם להם להאמין שהם במקום הנכון, שהם חלק מארגון מצליח שתורם לתדמיתם המקצועית? שתי סיבות עיקריות: הראשונה - הם לא התעמקו יתר על המידה. השכר היה בסדר, הם נהנו מעצמאות מקצועית, אף אחד לא ישב להם על הראש, בקיצור, היה להם נוח ונעים. הסיבה השנייה - הם התעלמו מכך שהם חלק מארגון שמצליח למרות השיווק ולא בזכותו. שהמכירות, התפעול, הייצור, הלוגיסטיקה הם שאחראים להצלחה, והעובדה שחלק מחברי ההנהלה נחטפו לארגונים מצליחים, אין בה כדי להעיד על מעמדם שלהם בשוק העבודה.

צל"ש או טר"ש

הדוגמאות היותר נפוצות לפער בין גודל החברה לערך השוק של עובדיה הן בקרב אנשי תוכנה או חומרה המועסקים בחברות גדולות, חלקן גלובאליות, בפיתוח של מוצרים נחותים טכנולוגית, או בטכנולוגיות וסביבות עבודה מיושנות שהביקוש להן נמוך. לעיתים מדובר בחברות מהמובילות בעולם בתחומן, שרוב עובדיהם נהנים מתדמית מקצועית מצוינת, בעוד חלק מהעובדים סובל מהמצב ההפוך.

איך עובדים יכולים לדעת לאיזו קבוצה הם שייכים? הדרך הכי פשוטה היא לבחון מה קרה עם קודמיכם בתפקיד, או עם קולגות שהעיסוק שלהם זהה לשלכם. רוב הסיכויים שגורלכם המקצועי יהיה דומה, לטוב או לרע, אלא אם יש הבדל מהותי במסלולי הקריירה שלכם. במקביל, עליכם להשוות את תכולת תפקידכם לזו של בעלי תפקידים זהים בהגדרתם בחברות באותו סדר גודל, על מנת לזהות פערים מקצועיים בולטים אם ישנם. המידע הזה זמין לכל דורש בלינקדאין, ובמודעות דרושים המפרטות את דרישות הליבה של התפקיד. ולמי שרוצה לבחון את ערך השוק שלו "על רטוב", שיגיש מועמדות לתפקידים רלוונטיים, או לפחות שיפנה לחברת השמה או שתיים. התגובה שלהן לקורות חיים של מועמדים פוטנציאליים (או העדר התגובה) היא מדד פנטסטי לערך השוק של עובדים ומנהלים.

ואם יסתבר חלילה שאתם סובלים מנחיתות לעומת בעלי מקצוע מקבילים? דבר ראשון וודאו שאתם עובדים בארגון המספק אופק תעסוקתי לשנים רבות, ודאגו לבסס את מעמדכם שם, שלא תהיינה הפתעות. לעומת זאת, אם היציבות התעסוקתית שלכם נמוכה, התחילו לפעול מיד. כנ"ל אם החלטתם שלא לבלות את יתרת הקריירה בסביבה מקצועית נחותה, הגם שזה אפשרי. רק אל תתעלמו מסימני אזהרה, אחרת תמצאו עצמכם מחוץ לשוק העבודה, עם ערך שוק ברצפה ואלטרנטיבות תעסוקתיות בהתאם.

הכותבת היא מומחית לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com