תמיכה כלכלית או זנות?

פסק דין שפורסם השבוע מעלה את שאלת הגבול בין תמיכה כלכלית לגיטימית בבת זוג לבין זנות, ההופכת את קבלת התמיכה הכלכלית לעבירה פלילית.

הצדדים המתכתשים הפעם הם קשיש בן 80, אלמן מזה 7 שנים, אשר להגדרתו "כוחו עדיין במותניו", ושכנתו היפה והצעירה (יחסית) בת ה-48. השניים הגיעו להסכם על-פיו הגבר יתמוך באישה כלכלית, והיא בתמורה תשמש לו כבת זוג.

הגבר מילא את חלקו בהסכם, ובין היתר העביר לאישה כספים, קנה לה מכונת כביסה וטלפון נייד יקר, ומימן לצדדים חופשה יוקרתית באילת.

כעת תובע הגבר החזר עבור התמיכה הכלכלית שהעניק לגברת, מאחר שלטענתו היא לא סיפקה לו את התמורה בהתאם להסכם, ובמקום "מעט האושר" לו ציפה, הוא קיבל "גיהנום, רוע-לב ומלל שטני", אשר כלל דברי לעג והשפלה על היותו זקן.

מאחר שמדובר בהסכם בעל-פה, סלע המחלוקת בין הצדדים היה מה כללו דרישות התפקיד מהגברת כבת זוג לבן ה-80 - האם שירותי מין שלא סופקו כטענת הגבר, או חברה ובת-שיח בלבד כטענת האישה.

בית המשפט בחר להאמין לגבר, מאחר שלדעת השופט, לא סביר שהגבר יוציא סכומי כסף גדולים במשך תקופה ארוכה על האישה רק כדי לשוחח איתה.

אלא שתוצאה זאת הביאה את בית המשפט למסקנה כי בהיותו הסכם לצורך אספקת שירותי מין בתמורה לתשלום, הוא למעשה חוזה בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור, שלא ניתן לאכפו על-פי חוק החוזים.

מסיבה זאת בית המשפט קבע כי הגבר לא יכול לתבוע פיצויים על בסיס הטענה שהאישה הפרה את ההסכם.

מאידך, בית המשפט פסק כי הגבר יכול לקבל פיצויים בגין עילת התרמית, לאחר שהגיע למסקנה נוספת, לפיה האישה בכוונה תחילה הטעתה את הגבר להאמין שתקיים עימו יחסי מין, על מנת לפתותו להגיע להסכם, אך ידעה מראש כי אין בכוונתה לעשות כן. לפיכך האישה קיבלה את התמיכה הכלכלית בחוסר תום-לב ובמירמה, וכתוצאה חויבה לשלם לגבר סך של 5,750 שקל כפיצוי.

נראה כי בית המשפט התייחס להסכם בין הצדדים באופן צר ביותר כחוזה לאספקת שירותי מין בלבד, והתעלם מטענת שני הצדדים כי התמיכה הכלכלית הובטחה לאישה בכדי לשמש כבת זוג לגבר, לרבות קיום יחסי אישות.

הגבול בין שני מקרים אלה הוא אפור, ומעלה את השאלה האם כל הסכם הכולל תמיכה כלכלית לאישה, בתמורה להתחייבותה לשמש כבת-לוויה לגבר ולקיים עימו יחסים, הוא בהכרח חוזה בלתי חוקי?

נדמיין מה היה קורה אילו הצדדים היו מתהפכים, ודווקא האישה היתה זאת שתובעת את הגבר על הפרת ההסכם, בטענה כי הוא הפסיק את תמיכתו בה, לאחר שהיא כבר פיתחה בו תלות כלכלית.

במקרה כזה בית המשפט הוא שהיה שדורש מהאישה להראות אילו "שירותים" קיבל ממנה הגבר בתמורה לתמיכה הכלכלית שהיא טוענת שהוא סיפק לה ועותרת לחייבו להמשיך לספק.

על-פי הפסיקה, האישה נדרשת להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: הן שהיא לנה בביתו של הגבר וחיה עימו תחת קורת-גג אחת; והן שקיימה עימו יחסי אישות.

מבחינת המצב המשפטי, ללא מבחן קיומם של יחסי מין, לא תעבור האישה אפילו את הסף לתביעה לקבל המשך תמיכה כלכלית, המכונה "מזונות משקמים".

מדוע אם כן הסכם שמסדיר תנאים אלה מראש בין הצדדים אינו חוקי? נראה כי קו הגבול ההופך חוזה לבלתי חוקי הוא חוזה המיועד לאספקת שירותי מין בלבד - להבדיל מחוזה המסדיר מערכת יחסים זוגית הכוללת בין היתר קיום יחסי אישות, וקיומו של קשר ישיר בין יחסי המין לתמיכה הכלכלית המסופקת במסגרת ההסכם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il