אחת הטענות הרווחות ששמעתי לא מעט מלקוחות תיקי השקעות, היא שבארץ לא באמת יודעים לנהל את החשיפה לחו"ל בתיקים. הטענה אומרת שמשקיע הרוצה לצאת לחו"ל צריך לצאת על אמת, ולא להישען על הפלטפורמה המקומית, שיודעת לקנות בעיקר מדדים.
בגדול קיימות שתי אפשרויות מרכזיות להחליט על הדרך להיחשף למכשירים ולניירות בחו"ל. הראשונה והמרכזית הנה להתייחס לאפיק החו"ל בתיקים המקומיים, בדיוק כמו לכל אפיק אחר, קרי לאפשר למנהל התיק לרכוש מכשירים וני"ע בחו"ל, במסגרת ניהול התיק הכולל, והאפשרות השנייה היא לחלק את התיק לשני מנהלים: מקומי - שקלי; וחוץ, או מתמחה בניהול חוץ - מט"חי.
האפשרויות השנייה קיימת למעשה רק עבור אותם משקיעים אשר היקף הנכסים שלהם גדול מספיק, ומאפשר לנתק את החשיפה לחו"ל מתיקי ההשקעות המקומיים. תיק השקעות ממוצע של לקוח קמעונאי בבית השקעות מקומי עומד על פחות ממיליון שקל, וגם אם יבחר להיחשף ברובו לשווקים בחו"ל, היקף הנכסים נמוך מדי לניהול אצל הברוקרים הזרים.
כסף גדול בארץ, אבל קטן בחו"ל
אגב, גם הכסף הגדול של הלקוחות המוסדיים הוא לרוב כסף קטן לניהול בידי הגופים המרכזיים בחו"ל, אשר מתייחסים למוסדיים כאל 'בן חורג' (ציטוט מאחד המנהלים המוסדיים), ומנהלים נכסיהם בתוך פול של לקוחות.
ההבדלים המרכזיים בין שתי האפשרויות נעוצים בנגישות שקיימת למנהלי התיקים למכשירים בחו"ל, וכמובן בעלויות. אם לברוקר מקומי תהיה חשיפה ל-10% מהמוצרים בעולם, אז לברוקר בחו"ל עשויה להיות חשיפה ל-90% מהמכשירים בעולם. כיום הבנקים עדיין לא ערוכים לסלוק את הקרנות הזרות, אולם גם שוק זה צפוי להתפתח עם הזמן - בעקבות יוזמת רשות ני"ע, שכבר העבירה בוועדת הכספים של הכנסת מהלך של הכנסת קרנות זרות לשוק ההון הישראלי. מדובר בקרנות של גופים גדולים בלבד, בעלי ותק ומוניטין, אשר השווי הכולל של נכסי הקרנות שלהם יהיה גבוה מ-20 מיליארד שקל, הקרנות פועלות על פי הדין האמריקאי או האירופי, ויחידותיהן מוצעות לציבור חמש שנים לפחות. מעבר לגיוון ולאפשרויות ההשקעה, מטרת המהלך היא כמובן גם להוזיל עלויות לצרכן הקצה. כיום קיים הבדל מהותי בין משקיע מוסדי או משקיע פרטי הרוכשים קרנות נאמנות זרות. קרן זרה הגובה דמי ניהול של 1.5% למשקיע הפרטי עשויה לתת הנחה של 1% ואף מעבר לכך ללקוח מוסדי החתום בהסכמים עם ברוקרים בחו"ל.
אז איך בסופו של דבר נחשפים תיקי ההשקעות המקומיים לחו"ל? התשובה היא בעיקר דרך תעודות סל מקומיות. התפתחות המכשירים העוקבים בישראל יצרה היצע גדול של תעודות סל המשקיעות במדדים בחו"ל. יחד עם זאת, מבט אל תוך המוצרים מגלה שההיצע הגדול של תעודות הסל מרוכז באפיק המניות, בעוד שלאפיק האג"ח כמעט לא קיים היצע כלל - למעט תשע תעודות סל על שלושה מדדים בלבד, בארה"ב ובאירופה.
ניהול אפיק אג"ח חו"ל בתיקי ההשקעות מתחלק בין אחת מאותן תעודות הסל הבודדות, ובין ניהול השקעות קצת יותר אקטיבי, דרך רכישת ניירות ערך ישירים (מה שמקטין את פיזור האפיק ונותן משקל יתר לני"ע בודד) או רכישת קרן נאמנות מקומית. דווקא אפשרויות ההשקעה בתוך קרנות נאמנות עשויות לתת כיוון על טיב ניהול ההשקעות בבתי ההשקעות המקומיים.
השוואה עם האגד
לצד הקרנות המסורתיות, החושפות את המשקיעים לפיזור גדול של אג"ח זרות, קיימות גם קרנות האגד, אשר נותנות סוג של פתרון למבקשים להיחשף לקרנות נאמנות זרות. אגד הקרנות למעשה מאגד קרנות אג"ח מהגדולות בעולם, לדוגמה פרנקלין טמפלטון או פימקו, ודמי הניהול הממוצעים בחמש הקרנות הגדולות עומדים על 0.95%.
יחד עם זאת, הצבה של אגד קרנות אג"ח חו"ל לצד קרנות הנאמנות המסורתיות המשקיעות באג"ח חו"ל מציגה תשואות יתר דווקא לקרנות המסורתיות. הגרף המצורף משווה בין חמש הקרנות הגדולות בקטגוריית אג"ח חו"ל הנקובות בדולר (אגב, בדמי ניהול זולים יותר - 0.75% בממוצע), לבין חמש אגד קרנות אג"ח חו"ל הגדולות ביותר ונקובות בדולר. הפער לטובת הקרנות עם הניהול האקטיבי המקומי גבוה ב-1.5% בהסתכלות לשלש השנים האחרונות, ביחס לאגד קרנות הנאמנות הזרות.
אז אחרי הכול, מי אמר שמנהלי ההשקעות המקומיים לא יודעים לנהל חשיפה לחו"ל בתיקי ההשקעות?
הכותב הוא מנכ"ל נוסטרו החלטות השקעה בע"מ. אין לראות בסקירה ובאמור בה תחליף לייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק
תשואת קרנות הנאמנות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
