יוקר המחיה בישראל גבוה ב-17.3% מכפי שהוא אמור להיות - כך קובע הכלכלן הראשי במשרד האוצר, יואל נוה. הענפים הבולטים ביוקר מחיה יחסי הם התחבורה (בשל המיסוי הגבוה על רכב ודלק), המזון (לא כולל פירות וירקות) והמסעדות והמלונות.
לעומתם, ענף התקשורת, שנחשב ליקר בשנת 2011, הפך לזול יותר בעקבות הוזלת התעריפים; וענף השירותים הממשלתיים היה ונותר זול יחסית.
מעניין לציין כי דווקא בתחום הדיור הכלכלן אינו סבור כי ישראל סובלת מיוקר מחיה יוצא דופן.
נוה מתמקד בעיקר בענף המזון ומציין כי כמעט בכל קטגוריות המוצרים נהנה היצרן הגדול ביותר מנתח שוק מונופוליסטי של מעל ל-50%.
יחס ה- PPP ורמת התוצר לנפש במדינות ה-OECD, שנת 2013
בגלל השקל החזק
מסקירת הכלכלן עולה כי בעוד שב-2002 עמד יוקר המחיה בישראל על 75% מממוצע ה-OECD (במונחי כוח קנייה), הרי שב-2013 הפכה ישראל יקרה יותר בכ-9% מהממוצע במדינות המפותחות.
נוה מציין כי התוצר לנפש הוא הגורם העיקרי בעולם לעליית יוקר המחיה - ואולם אילו זה היה הגורם היחידי היה יוקר המחיה בישראל אמור להיות נמוך ב-17.3% מכפי שהוא בפועל.
בראש רשימת האשמים ביוקר המחיה מציב נוה את היותה של ישראל שוק קטן, שגבולותיו היבשתיים סגורים ופתיחותו לסחר חוץ מוגבלת.
להערכתו, נתונים אלה מסבירים מחצית מהפער (העומד כאמור על 17.3%).
גורם נוסף שהביא בוודאות להתייקרות הוא התחזקות השקל מול המטבעות הזרים, זאת משום שתחשיב יוקר המחיה ההשוואתי נקבע בדולרים. "עקב התחזקות השקל מוצרים בחו"ל נהיו זולים לצרכן הישראלי, וייתכן שהדבר יצר אצל ישראלים המבקרים בחו"ל או משווים מחירים לחו"ל תפיסה לפיה המחירים בישראל עלו משמעותית - למרות שבפועל במקרים רבים רק תרגום המחיר בחו"ל למונחים שקליים הוא שהשתנה".
לגבי יתרת הפער, אין לנוה הערכה נחרצת, ולכן הוא מסתפק בהשערות ומציין כי "ייתכן שגורמים מיקרו-כלכליים כמו מידת הריכוזיות בענפים ספציפיים תורמים ליוקר המחיה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
