האיש שקיבל הזדמנות נדירה לעשות סדר בכאוס הארנונה

זה קורה בכל פעם שמתחלפת ממשלה. עו"ד אודי ברזילי, שמונה בתחילת 2007 על ידי שר הפנים דאז רוני בר-און לעמוד בראש "הוועדה לבחינת שיטת הארנונה בישראל", מתייצב בפני כל שר פנים חדש וכל שר אוצר חדש, מציג את עיקרי המלצות הוועדה, שואל מה בכוונת השר לעשות - וממתין. כך היה עם מאיר שטרית, אלי ישי, גדעון סער וגלעד ארדן - שרי הפנים שקיבלו את עיקרי הדוח; וכך גם עם רוני בר-און, יובל שטייניץ ויאיר לפיד - שרי האוצר שקיבלו מוועדת ברזילי את עיקרי הדוח. כולם היו מאוד מנומסים והקשיבו, אבל אף אחד מהם לא נקט בפעולה ממשית.

הפגישות עם שר הפנים סילבן שלום ושר האוצר משה כחלון ייערכו בשבועות הקרובים. בדיון שנערך לפני שבוע במכון לשלטון מקומי באוניברסיטת ת"א, בראשות שר הפנים לשעבר אופיר פינס-פז, דיבר ברזילי לראשונה בפומבי על תלאות הוועדה.

בינתיים, כאוס הארנונה נמשך: אלפי סיווגים שונים ומשונים שהעיריות ממציאות; כל עיריה קובעת תעריפים משלה, ושרי הפנים והאוצר צריכים לאשר או לדחות אותם; כל עיריה ממציאה שיטת מדידה משלה; כל עיריה ממציאה פטורים והנחות כעולה על רוחה (2.5 מיליארד שקל לשנה); השיעור הגבוה של הארנונה העסקית, שגם בה יש אין ספור סיווגים ותעריפים, והיכולת להשתמש בשיעור הארנונה העסקית ככלי תחרותי למשיכת עסקים; והחמור מכול - גישה המושמעת בריש גלי, כמו למשל של ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן, ש"דירות מגורים זה נטל על העיריה" (לכן הוא מתנגד לבנייה מסיבית למגורים על שטח מחנה סירקין שיתפנה).

ברזילי אוהב להתבדח על הוויכוח העקרוני בין פקיד הארנונה למנהל כלא על תשלום ארנונה על מתקן ממשלתי. כאשר פקיד הארנונה הודיע למנהל הכלא כי ידרוש ארנונה של "שטח תפוס" בגין חצר הטיולים המגודרת של האסירים, הודיע מנהל הכלא שאם כך הוא יוריד את הגדר. סיפור אחר הוא הוויכוח בין השניים על שיטת המדידה של שטח בית הסוהר.

פקיד הארנונה דרש להפעיל את שיטת המדידה המקסימלית "ברוטו-ברוטו", המודדת את השטח מהצד החיצוני של הקירות החיצוניים. מנהל הכלא טען שיש להפעיל את שיטת "נטו-נטו", לפיה מודדים רק את השטח הפנימי בלי לקחת בחשבון את שטחי הקירות החיצוניים והפנימיים ("מרחב הספונג'ה"), שהרי מבחינת האסיר מדובר במרחב קיום שהוא "נטו-נטו".

להעלות את שיעור המע"מ

כל דיון על רפורמה בארנונה מעלה מיד את שאלת מערך הכוחות בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי. מצד אחד קיימת המגמה של האצלת יותר סמכויות ואחריות לעיריות, בשם הרצון לכבד את הרצון הקהילתי המתבטא בבחירות המוניציפאליות; ומנגד, הגישה שאומרת שהעיריות מושחתות, לא יעילות ואין לסמוך עליהן. המבנה של ממשלת נתניהו טרף את הקלפים: כחלון לקח ממשרד הפנים את מינהל התכנון - כלי מרכזי שיש לו השפעה עצומה על הכנסות העיריה, למשל משום שכל תוכנית בנייה היא פוטנציאל להיטלי השבחה ולארנונה עתידית. מצד שני, הטיפול הישיר בארנונה מצוי בידי שר הפנים וטעון חתימת שר האוצר.

שתי אופציות של שינוי דרמטי בשיטת הארנונה הוצעו בוועדת ברזילי: העלאת שיעור המע"מ וקביעת הארנונה לפי שווי. הרעיון הוא להגדיל את שיעור המע"מ ב-2%-2.5%, ולבטל את הארנונה תוך יצירת סל שירותים אחיד, שלפיו כל עיריה תקבל את התקציב לפי נוסחה שתיקבע.

כאן צפוי ויכוח עז על החלפת מס רגרסיבי אחד במס רגרסיבי אחר, מול היתרונות של חיסכון בגבייה וחלוקה שוויונית וצודקת יותר, שגם תייתר את המאבקים בין רשויות שונות על הכנסות מאזורי תעסוקה (למשל דימונה מול מועצת תמר) ותסייע ליישובים החלשים. ראשי הערים החזקות יפתחו במלחמת עולם נגד הרעיון. אגב, שיטה זו תבטל את המבחן המרכזי של יעילות העיריות, שהוא אחוז גביית הארנונה.

הרעיון השני של שווי הנכס הוא ליצור מדרגות אחידות של ארנונה על פי שווי הנכס, עם מנגנון עדכון ברור - שיטה הנהוגה במספר רב של מדינות בעולם. הערכת השווי תעודכן כל 5 שנים. שיטה זו תיצור פחות התנגדות ברשויות המקומיות, אבל תחייב מבצע גדול של שמאי מקרקעין.

מלבד הנושאים הכבדים הללו, הוועדה ממליצה גם לצמצם את אלפי הסיווגים השונים, בין אם בקביעה דרסטית של מגורים ועסקים בלבד, ולקבוע רשימה קצרה וסגורה; לבטל או לצמצם ולהאחיד את הפטורים וההנחות.

נדרש שיתוף פעולה בין השרים

אם תשאלו את שר הפנים סילבן שלום מהו ההישג הגדול ביותר שלו בתחום הכלכלי, הוא לא יחשוב הרבה וישיב: העברתי בזמן שיא שתי רפורמות חשובות בתחום המסים. זה נכון. בשנים 2001-2002, כשהיה שר אוצר, מינה שלום שתי ועדות חשובות בתחום המיסוי, האחת לרפורמה במס הכנסה והשנייה לרפורמה במיסוי מקרקעין. כל אחת מהוועדות עבדה 4 חודשים, הגישה לשלום המלצות - והן יושמו מיד. תוצאותיהן שרירות עד היום: למשל מיסוי פרסונלי, מס דיפרנציאלי בין הון לפירותיו, הפחתת מס שבח, ביטול מס מכירה, הסרת חסמים בפינוי-בינוי והסדרי אופציה (שאפשרו את הקמת קבוצות הרכישה), ועוד.

בחינת המלצות ועדת ברזילי ויישומן, לפחות חלק מהן, דורש שיתוף פעולה של שרי הפנים והאוצר. מצד אחד, היחסים ביניהם מראש מתוחים כי כחלון רוקן את משרד הפנים ממקור כוח מרכזי - מינהל התכנון. הסכסוך הראשון ביניהם דווקא פרץ בנושא ארנונה, לאחר ששלום הודיע לרשויות המקומיות שיוכלו לוותר על מנגנון הטייס האוטומטי של העלאת התעריפים ב-1.27%. כחלון הזכיר לשלום שגם הוא חותם על אישור צווי הארנונה, והודיע שמדובר במצג שווא שאינו מקובל עליו.

מצד שני, דווקא בגלל שכחלון שחרר את שלום מהחבילה הגדולה של מינהל התכנון, יש לשר הפנים הרבה יותר זמן לעסוק בדברים חשובים אחרים שעדיין נותרו בתחום אחריותו - למשל, הארנונה.

אגב, אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור של כחלון ומקורב לברזילי, היה חבר בשתי הוועדות ההיסטוריות של שלום, והוא יכול לסייע בגזרת היחסים בין שר האוצר לשר הפנים.

גם אם שלום לא ייכנס לעובי הבעיות הגדולות באמת, כמו חלופת המע"מ או חלופת שווי הנכס, יש כמה דברים שאפשר לעשות מיד. למשל, להחליט סוף סוף על שיטת מדידה אחידה של הנכסים, דבר המצריך מבצע מדידות ארצי; למשל, האחדת/ביטול פטורים והנחות; למשל, לקבוע רשימת סיווגים מצומצמת וברורה; למשל, לסיים את הוויכוח הלא נגמר על תשלומי הארנונה של מתקנים ממשלתיים, צבאיים וביטחוניים, וחלוקתם על פי מדדים סוציו-אקונומיים בעיקר בפריפריה. הכדור אצל שר הפנים.